החיבור בין כנסיית השכל ובין איתן רייטר, מהבולטים שבמפיקי הסצנה האלקטרונית, נולד במופע למען קהילת נובה בפארק הירקון. החשמל שנוצר שם התחיל מסע מוזיקלי משותף וחוצה ז'אנרים שיגיע לשיאו בהאנגר 11 עם שלל אורחים מיוחדים ואחד גדול במיוחד. ביקשנו ממנו לכתוב על ההיתוך הכי ישראלי בין רוק וטראנס והוא הסכים
>> "The Mind Church", המופע המשותף של כנסיית השכל ואיתן רייטר, יגיע להאנגר 11 ב-28.5 במסע מוזיקלי מהקלאסיקות של הרוק הישראלי עד לקצוות של הפסיכדליה האלקטרונית הישראלית, כולל ליינאפ היסטרי של מיטב הדי.ג'ייאים ואורח מיוחד גדול במיוחד.על הכרטיסים כדאי לכם להתארגן מהר כאן.
>> כת מסתורית, כוכבי הרוק הגדולים בכל הזמנים והדרך להאמין בעצמך
>> אחרי חמש שנים: השירה העברית חוזרת לתל אביב ויורדת לדאנג'ן
בתור ילד שגדל בקריות בניינטיז היו לי שתי אופציות – או ערס או פריק. או עופר לוי או פורטיס. או נרגילה או שאכטות. הייתי חייב לבחור. בחרתי באמצע. גם וגם. הייתה לי אובססיה עם מוזיקה שפחות הייתה מוכרת לסביבה שלי באותה תקופה, בעיקר ראפ ניינטיז (בדיוק חזרתי משנתיים בארה"ב) וטראנס (חברים שלי ואני בדיוק התחלנו לצאת למסיבות קטנות ביערות שהיה לוקח שעות למצוא). כמו אז, גם היום, אני בוחר שלא לבחור וליהנות מכל העולמות.
המפגש הראשון שלי עם כנסיית השכל היה סביב גיל 15. רוק ישראלי וטראנס – מוזיקה מקומית מבחינתי – היו בפלייליסט הקבוע שלי בדיסקמן, בדרך לבית הספר, בהברזות להפסקת סיגריה, או בישיבות עם חברים. אני זוכר מה זה לבוא מבית ספר לשים את הדיסק "דברים בלחש" של הכנסיה. לטראנס, אגב, נחשפתי בערך באותו גיל דרך אינפקטד מאשרום, שהיו קצת יותר מבוגרים וגם גרו בקריות כמוני. טראנס עבר אז במיני דיסקים בין אספנים, ממש בהקלטה מהאנשים שהיו מפיקים את זה באולפן לאספנים שמחליפים ביניהם טראקים "שמורים" כמו קלפים.
אפשר לומר שכבר אז נוצר בטבעיות אצלי המיקס הראשוני בין העולמות האלה.
פאסט־פורוורד 25 שנה קדימה – שנים שבהן הקמתי משפחה, הפכתי את האובססיה למקצוע והופעתי כמעט בכל פינה על הגלובוס עם מגוון פרויקטים של מוזיקה אלקטרונית (לאוד וכו'). בעקבות האסון הנורא של שבעה באוקטובר נקראתי לקחת חלק בהפקה המוזיקלית של מופע פארק הירקון למען קהילת הנובה. בתוך הקבוצה המוזיקלית מצאתי את עצמי מוקף מפיקים ונגנים מדהימים כמו פילוני, עידו אופיר, עידו סגל, גליה חי ועוד רשימה ארוכה, לצד הרכבים אלקטרוניים עם שם עולמי, ובאותה נשימה גם אגדות רוק שגדלתי עליהן, ביניהם כמובן כנסיית השכל.
את חלק מקהילת הנובה כבר הכרתי אישית ואף יצא לי לנגן בחלק מהאירועים שלהם. בחודשים שאחרי האסון מצאתי את עצמי מתקרב יותר ויותר לניצולים ושורדי שבי ומקשיב לסיפורים האישיים הקשים. מיותר לציין שלמרות חוסר היכולת באמת להבין מה הם עברו – זה השפיע עלי מאוד. האירוע בפארק היה מרגש בצורה שקשה להסביר, כאילו כולם קמו יחד ומצאו מחדש את הכוחות לרקוד.
לקראת סוף הערב, בשיא האנרגטי שלו, עלתה כנסיית השכל וביצענו שני עיבודים ששילבו בין השירים שלהם לקלאסיקות טראנס. הסיום של הקטע האחרון היה רגע שאני לא חושב שחוויתי כמותו – אנרגיה שלא פגשתי גם אחרי עשרים שנה של תקלוטים. שם בעצם התחיל הסיפור המשותף שלנו.
מעבר לזה שהכרתי אנשים מוכשרים וטובים אחד־אחד, היה ברור שהם חדורי מטרה ליצור מופע אלקטרוני שלם. בהמשך הבנתי שזה משהו שהם רצו לעשות כבר שנים, ולא מצאו את המפיק הנכון שכל חברי הלהקה הרגישו איתו חיבור. אולי אותו רגע מחשמל בפארק הוא שגרם לזה סוף סוף לקרות. מבחינתי אמרתי – למה לא לזרום? יש לי פה בעיקר הזדמנות ללמוד וליהנות.
בהתחלה קצת חששתי מעבודה מול חמישה אנשים, שזה שונה מעבודה מול אמן אחד – יותר דעות, יותר חילוקי דעות. מהר מאוד הבנתי שמדובר פשוט ביותר רעיונות יצירתיים, ושיש להם יכולת מדהימה לעבוד יחד. למדתי המון מכל אחד מחברי הלהקה. המופע הראשון שלנו בהאנגר 11 היה גדול ומרגש, עם אירוחים של הג'ירפות ואיפה הילד. הפעם מתוכננת הופעה אפילו מדויקת יותר, עם מסקנות מהדרך ואורחים נוספים שיתפרסמו בהמשך. אני מרגיש שבאמת הבאנו צבע ייחודי ולא מתפשר למוזיקה שלהם – והאמת הפשוטה היא שפשוט כיף איתם על הבמה. אני חושב שהכיף הזה עובר החוצה לקהל.
המופע הקרוב שיתקיים ב-28.5עומד להיות חוויה מרגשת ואני מזמין את כולכם להגיע ולקחת חלק, ממש לא חשוב אם גדלתם על טראנס, טכנו, מזרחית או רוק. אני מבטיח לכם וגם לעצמי בן ה-16 שיהיה שם מקום לכולם.