יצרתי עולם יפה שניתן לברוח אליו מהמציאות. אתם מוזמנים גם

אל המייל שלי נכנסה הודעה חשובה ממגזין פורטפוליו: ״קול קורא! תערוכה שתיפתח בחודש נובמבר במרכז אדמונד דה רוטשילד לכבוד שבוע האיור של תל אביב, תבקש לתת ייצוג חזותי לביטוי ׳הטבע מתעורר׳״. שפשפתי את עיני, קראתי שוב, והאמת שעלה לי חיוך. מה הסיכויים, אמרתי לעצמי, שבעודי מאייר ומנפיש עצים רוקדים, פרחים מתנועעים ומים מקפצים, אקבל הכרזה על תערוכה שעוסקת בדיוק באותם הדברים? מהר מאוד השבתי למייל עם דוגמיות ראשונות מהפרויקט, עוד בהיותו בחיתוליו, והמשכתי לעבוד.

כן כן, מאז מרץ 2020, שאז החלה הקורונה להתפשט במדינתנו, מערכת החינוך נסגרה ואנו עברנו לחיות מסגר לסגר, חבריי ללימודים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ואני התחלנו לעשות את הבלתי אפשרי – פרויקט גמר תחת מגבלות ובידוד ביתי. כאילו גודל המעמד של הפרויקט אליו אנחנו מתכוננים ארבע שנים לא מספיק, עכשיו עלינו לעשות זאת בזמן כאוס עולמי, ריחוק חברתי ומערבולת נפשית-פנימית. מדובר באתגר לא פשוט. כיצד אתה אמור לפתח וליצור בתוך נתק כזה?

מ"ארקדיה" של ליעד שירן

בעודי בחדרי רחוק מכולם, התחלתי לרקום את הרעיונות שהסתובבו לי בראש. חוויה; נגיעה; טבע; אינטראקציה; חדוות גילוי; זיכרונות וגעגועים לעולם שבחוץ; כל אלה מילות מפתח שפתחו צוהר ראשוני לפרויקט. הוא הפך לאסקפיזם האישי שלי מהמציאות הקשה, ואפשר לי לשקוע בעולם שיצרתי ולהעביר אותו החוצה למסך. עצים אשר ענפיהם כמו לבה מבעבעת. אבנים זוהרות לפי קצב. טבעות מרחפות בשמים וגבעולים הנמתחים ומסתלסלים החוצה. הדמיון אשר שנים ניזון מסדרות אנימציה, ספרי פנטזיה ומשחקי מחשב החל ליצור משהו חדש, משהו שלי. וכך, לאחר מספר חודשי עבודה מאומצים נוצרה ״ארקדיה״.

״ארקדיה״ הוא מיצב אינטראקטיבי המשלב איור, אנימציה וסאונד, ובו מתגלה עולם דמיוני המתקיים ביום ובלילה. מול הקיר עליו מוקרן האיור, עומד פודיום עם מקשים זוהרים, שלחיצה עליהם מפיקה צלילים שונים ומשנה את האיור בזמן אמת. כל לחיצה – קצרה או ארוכה – יוצרת צליל, אפקט ויזואלי שונה. בין מטר כוכבים ועד נד מים הנורה לשמים, הלחיצות גורמות לעולם לחיות ולהשתנות כאחד. יחד, העבודה מייצרת אווירה ייחודית והרמונית, ומאפשרת חוויה שונה לכל אחד ואחת.

בתערוכה. צילום: יח"צ

זאת הייתה מטרתי בעבודה – לאפשר בריחה, גם אם לרגע קצר, מהמציאות שלנו למציאות אחרת. היה לי חשוב שלא להגביל את המשתתפים, ולא להכתיב להם כיצד לפעול. אין נכון או לא נכון. אין תו צורם או פעולה רעה. זהו עולם נטול מגבלות וטעויות, שכל אחד ואחת יכולים לשוטט בו כרצונם. בין אם מדובר בילדים שבאים ולוחצים על כל המקשים יחד, ובין אם "ביישנים" שיגעו פעמיים ודי. בין אם זה אדם יחיד שמגלה את התנועות בזמנו שלו, או קהל שרוקד להרמוניה שנוצרת. העבודה מבטאת את הכמיהה שלי לאסקפיזם, ומזמינה את כולם לחוות כמיהה זו.

עכשיו, כשנה אחרי הסגר הראשון ההוא, אנחנו מתחילים לחזור לשגרה. לאט לאט, חיסון אחר חיסון, המדינה מתעוררת ומנסה למצוא את הדרך חזרה אל השגרה. עם השינויים, נפתחה לה גם התערוכה. מתוך המבנה המיוחד של מרכז אדמונד דה רוטשילד אני צופה החוצה אל שדרות רוטשילד, המייצגת את התעוררותה של העיר לחיים. הכרזות המעטרות את הכניסה לבניין מושכות עוברי אורח, והכמיהה לחזרת התרבות לתפקוד עושה את שלה. בימים אלה אני זוכה לצפות בתגובות השונות ל״ארקדיה״, ולדעת שהאסקפיזם שיצרתי נחווה על ידי הקהל הרחב. אני שמח לראות אותם משתתפים, חווים, לוחצים, מתפלאים ושמחים ובעיקר מתענגים על הטבע המתעורר.

התערוכה "הטבע מתעורר" מוצגת במרכז אדמונד דה רוטשילד עד ה-2 באפריל