עברנו את ראש השנה, את יום הכיפורים, את סוכות ואפילו את שמחת תורה (תודה לאל, לא מובן מאליו) בשלום – ועכשיו הגענו לתקופת ה"סוויפס" הישראלית, המוכרת בשפה הישראלית כ"אחרי החגים". התקופה שבה ערוצי הטלוויזיה שולפים את ארסנל התוכניות החזק, שהולך ללוות אותנו מהסתיו עמוק אל תוך החורף. ומה שקשת מסמנת בתור הדרמה הלהיטית הבאה היא "הבריחה" – סדרת מתח חדשה בת שמונה פרקים, שעלתה אמש בערוץ 12. היוצרים שלה הם הבמאי אריאל כהן ויואב ודורון פז, שהתמחו ביצירות פנטסטיות וגדולות מהחיים, דוגמת הסרט "ג'רוזלם", שיצא לפני יותר מעשור.
>> שפת אם: הדוקו על "שפתיים" הוא שיעור בחיבור שישראל חייבת ללמוד

עד כמה קשת מהמרת עליה? ובכן, בערב שידור הבכורה היא החליטה לשדר שתי פרסומות בלבד, כדי לתת לה את הבמה באופן מלא. זו, כנראה, רוח הזמן עם סדרות שכאלה – והרגע שבו הטלוויזיה הליניארית מיישרת קו עם המודרנה. קשת בעצם אומרת: אנחנו יודעים שרוב הצפיות שלנו גם ככה יגיעו מאנשים שלא יראו את הפרסומות, אלא יצפו בסדרה בצפייה דחויה או מאוחרת ויעשו פאסט פורוורד. אז בואו פשוט ניתן להם את המוצר עצמו (יחד עם חסות יוקרתית מחברת אשראי ישראלית מוכרת), ולפחות נשאיר אותם מול המסך שלנו ערב שלם.

"הבריחה" בעצם מתארת שני קווי עלילה נפרדים, שבסופו של דבר נפגשים. מצד אחד, הסיפור של יואל (עידו טאקו), צעיר שחי בתוך כת חרדית תחת שלטונו של "הצדיק" (מארק איווניר), ומחליט יום אחד שהוא מעוניין לברוח ממנה – בדילמה לא קלה מול אשתו, פייגי (נאיה בינשטוק), שאותה, ברגע אחד, הוא משאיר מאחור. ובקו העלילה השני יש, ובכן, את יהודה לוי.

ברוכים הבאים לקו העלילה האהוב ביותר על יוצרי סדרות ישראליות בשנים האחרונות – יהודה לוי הוא איש קשוח מאוד. מי זוכר שבטלנובלות של תחילת שנות האלפיים ("לחיי האהבה", "אהבה מעבר לפינה", "האלופה") ובפסטיגלים הוא עוד נחשב לפרצוף היפה והחמוד? כי בזמן האחרון לוי הוא בעיקר המאצ'ו האולטימטיבי – ושוב ושוב הוא חוזר אלינו בתפקיד איש הביטחון המסוקס. ב"איסט סייד" הוא גילם סוכן שב"כ לשעבר, ב"הראש" הוא גילם את ראש השב"כ, ועכשיו הוא מגלם את כרמלי – איש מוסד לשעבר שמנסה לחלץ את משפחתו של יואל ממלתעותיו של "הצדיק".

וכמעט אפשר לדמיין את הליך הפיתוח סביב הסדרה – את מי שאמר ליוצרים שכדי שהסדרה תצליח, היא חייבת סטאר קוואליטי. היא חייבת שם גדול ונוצץ שיוכל "למכור" את הסדרה, הן לגופי השידור ואחר כך גם לגופים בינלאומיים. וכאן נכנס לוי לתמונה – השחקן היפה והנכון של התקופה, עם שורה של הצלחות מאחוריו (שאותן הרוויח ביושר).

אבל האמת היא שהסדרה לא ממש צריכה את קו העלילה של לוי. לתחושתי, הסיפור של הכת האימתנית ושל יואל שמנסה לברוח ממנה טוב מספיק כדי להחזיק – וממילא, הוא החלק המעניין של הסדרה. אפשר היה לבנות סדרה טובה מספיק רק מהלבטים של יואל, מהקרע מול המשפחה, מאשתו שנשארת מאחור ומהמאבק שנוצר ביניהם. נדמה לי שבמקרה הזה, כל המוסיף – בהחלט גרע. אם יש משהו שלמדנו מהסדרות האחרונות, הוא שלאו דווקא צריך שמות גדולים ונוצצים כדי למכור סדרה טובה. לפעמים עוצמת הסיפור, ודווקא סגלים של שחקנים יותר רעבים ופחות מוכרים, יכולים לעשות את העבודה טוב מספיק.

יש כאן ארסנל שחקנים די מדהים, כשבראשו עומד מארק איווניר בתפקיד המצמית של "הצדיק" – אבי הכת. איווניר, שזכור עוד מ"עניין של זמן" המיתולוגית, הפך לימים לאחד השחקנים הישראלים המצליחים בחו"ל. ועדיין, לפחות לתחושתי, הוא לא הצליח להכות שורשים בתוך היצירה הישראלית. הפעם נדמה שהוא מצליח – הדמות שלו מופתית, והוא מוכיח שוב כמה הוא שחקן עילאי.

לצידו מתקיים סגל עמוק שכולל גם את איתי תורג'מן, ליה אללוף, מאור שווייצר, ישי גולן ובן סולטן (אפרופו שחקנים שמופיעים שוב ושוב על המסך שלנו). כשמוסיפים לכך את הלוקיישנים המרהיבים ואת הבימוי הפנטסטי, על גבול הפנטזיה, התוצאה היא ש"הבריחה" היא בהחלט סדרה מושקעת ומרתקת, שככל הנראה גם תצליח לרתק אליה את הישראלים בחורף הקרוב. ועדיין, אפשר היה לעשות טוב יותר.

• ביקורת טלוויזיה