עוד סיפור הצלחה של של היצירה המקורית בטלוויזיה הישראלית מתחיל להתממש. אחרי שהדרמה העברית כבר הוציאה אקזיטים גדולים דוגמת "פאודה", "בטיפול" ו"חטופים/הומלנד", מגיעה סדרה חדשה שעושה את זה – "הבת", דרמה תוצרת קשת, שהפרק הראשון שלה שודר אתמול (שני) בערוץ 12, אחרי דחייה של חודש בגלל המלחמה מול איראן.

>> זה מה שיהיה: פרס מפעל חיים לשחקני ויוצרי "החמישיה הקאמרית"
>> ספיישל יום העצמאות של "קופה ראשית" רצה לאחד וגם לעשות יח"צ
>> אומרים ישנה: 10 הרגעים הטובים ביותר מהעונה של "ארץ נהדרת"

מעבר לעובדה שמדובר בסדרת מתח שנפתחת מצוין, יש קונטקסט ברור שבגללו היא עולה עכשיו ובגללו היא גם, כנראה, תצליח לפחות כאן בישראל: "הבת" לוחצת על כל הטריגרים החרדתיים של הישראליות נכון להיום. הרפרנס ברור – אמא ובת שנמצאות בסיטואציה הכי שלווה בעולם ונקלעות לסיטואציה שגדולה עליהן. תוך שניות הן עוברות מעולם שבו הן בטוחות לעולם שבו אין להן שום שליטה על גורלן, בידיים של שלטון זר, שמדבר שפה לא מוכרת, ואין לו שום אחריות לכללי מוסר או היגיון. וכן, אני בהחלט משווה בין המשטר הרוסי לחמאס.

ברובד נפשי יותר עמוק, היא אומרת משהו על הגורל הישראלי והיהודי – על התחושה שאנחנו לא באמת בטוחים בשום מקום, ושכמאמר המשורר "איפה שלא תסתובב – תמיד תמצא לך אויב". הבחירה האמנותית לא לשים תרגום בסצנות שבהן מדברים ברוסית (או באנגלית שבורה במבטא רוסי) אמנם לא קלה לצופה, אבל עוזרת לשים אותנו במיינדסט של הגיבורה שלנו – חוסר ודאות מוחלט. ערפל קרב שבו אתה פשוט לא יודע מה יעלה בגורלך עוד שתי דקות. אולי זה גם קשור למציאות הארעית שכולנו חיים בתוכה בשנים האחרונות (ומגיעה לשיא בימים אלה ממש).

מאחורי "הבת" עומדים דנה אידיסיס, האישה שמאחורי ההצלחה הגדולה של "על הספקטרום" ושיצרה כבר סדרת חו"ל מצוינת כמו "ברלין בלוז", ואדם ביזנסקי, שגם כתב את הסדרה. ביזנסקי היה ידוע עד כה בעיקר כבמאי קליפים (הוא אחראי בין היתר לקליפ של "תרגיל בהתעוררות"), וזו הסדרה הגדולה השנייה שלו אחרי "המדובב", ששודרה במשך שתי עונות ב-yes.

אבל עם כל הכבוד לעלילה, בסופו של דבר הקטר שסוחב את הסדרה הזאת היא השחקנית הראשית שלה, לירז חממי. חממי, שפרצה לתודעה בתפקיד המונומנטלי של טל בן הרוש ב"מנאייכ", היא היום אחת השחקניות המובילות והעסוקות על המסך הישראלי – "ילד רע", "מטכליסטים", "חזי ובניו" ואפילו הופעה קטנה במיני סדרה "קייטנה של החיים" ששודרה ביום הזיכרון ב"כאן חינוכית" – אבל אחרי שבנתה את עצמה בשלל תפקידי משנה, הפעם היא הכוכבת בהא הידיעה. וזה כל כך מגיע לה.

מה שהכי בולט בכל התפקידים של חממי עד כה זה האנרגיה שלה – ובעיקר החום שהיא משדרת. יש בה משהו מאוד אימהי שמתחבר בתפקי ד הזה לסיפור הישראלי הקולקטיבי שראינו בעיקר סביב החטופים, סיפורה של אמא שמוכנה לעשות הכל למען הבת שלה, גם תוך חציית גבולות ("מה היית עושה אם זו היתה הבת שלך?"); במובן הזה, חממי היא הליהוק המושלם לתפקיד.לצדה פורצת טלי לין רון, שמגלמת את הבת העצורה, גלי. עבור לין רון זה ממש התפקיד הטלוויזיוני הגדול הראשון, והיא עושה רושם של אחד הדברים הגדולים. יש כאן גם את קלישאת הליהוק של יבגניה דודינה לסדרה שעוסקת בתרבות הרוסית, אבל היא שחקנית כל כך טובה שזה פשוט שווה את זה.

"הבת" היא סדרה מצוינת, רוויית אקשן, קשה להוריד ממנה את העיניים. היא לוחצת על כל הנקודות הנכונות. ועדיין, יש איתה בעיה מסוימת שמגולמת באותו משפט מתחילת הפרק: "כל קשר למציאות מקרי בהחלט". ברור שמדובר בטקטיקת הגנה של היוצרים שמאפשרת להם חופש אמנותי, מבלי להיות מחויבים אחד לאחד לסיפור המקורי או לנרטיב של אדם אמיתי כמו נעמה יששכר. אבל "מקרי בהחלט"? באמת? אי אפשר למצוא ניסוח ביניים?

כל ישראלי בר דעת (והאמת שגם מי שלא ישראלי) יכול לראות את ההקשר בין הסדרה לבין המציאות. זו לא המצאה של יוצר, מחונן ככל שיהיה. זה מבוסס על סיפור אמיתי, או לכל הפחות כמה סיפורים. כמו במקרה של "חוליגנים" או "שעת אפס", גם כאן קצת יותר כנות היתה עוזרת ליוצרים.ואף על פי כן, "הבת" תצליח כי היא סערה מושלמת. השילוב בין הפלטפורמה של קשת (עדיין הערוץ הנצפה בישראל), הערך ההפקתי הגבוה, הסיפור הכל כך ישראלי, הקשר לטראומה ולפצעים שבלב והשחקנית המושלמת בפרונט, לא יכול לייצר משהו שהוא לא להיט לקראת הקיץ המתקרב. והאמת היא שהיא ראויה להצליח. היא פשוט מוצלחת.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• קשת
• אפל טיוי