רגע לפני הגמר: "הכוכב הבא" הרג את סיפורי הסינדרלה שלו
יש לנו רביעיית גמר, הלב הולך עם נופיה ידידיה והמוח אומר שמיטב שרמן תנצח, אבל העונה הזאת חיסלה בפיצוץ מבוקר את האגדה על ההיא שמגיעה במקרה וההוא שדחפו אותו לאודישנים, ו"הכוכב הבא" הפכה לתחרות של מקצוענים. אנחנו מעדיפים את זה ככה
אז תגידו מזל טוב: ל"כוכב הבא" יש רביעיית גמר. מחר בערב, יעלו ל"לייב פארק" שלוש זמרות וזמר אחד – ליבי פנקר, מיטב שרמן, נופיה ידידיה ואליאב זוהר – בקרב שבסיומו אחד מהם ייכנס אל היכל התהילה – אם לא של המוזיקה הישראלית, לפחות של התכנית הנצפית. מדובר בארבעה מבצעים איכותיים מאוד, חזקים מאוד, שונים מאוד האחד מהשני. ארבעה אנשים ששאיפת החיים שלהם היא להגיע לראשון לציון. מי אמר שאין פה יוקר מחיה?
ואם אפשר לתת סימנים ברביעיה הזו: הם מסמלים, שוב, את מות נראטיב "הסינדרלה". כי לכוכב נולד, בראשית דרכה, היה סיפור: על ההיא שמגיעה במקרה, ההוא שדחפו אותו לאודישנים, ההיא שאף פעם לא באמת שרה (חוץ מלבד בבית, מול המראה) ואז מגיעה לבמות פעם ראשונה, מלווה בשופטים הסופר מנוסים, ולפתע מתגלם מהגולם הזה פרפר יפה תואר.
היום ברור לכולם שזו היתה אשליה, והעונה הזאת של "הכוכב" פוצצה אותה באופן מבוקר. כמעט כל משתתפי חצאי הגמר היו אמנים מגובשים – אנשים עם להקות מאחוריהם, עם עבר, עם שירים שחלקם אפילו רצו ברדיו (וחלקם הפכו ללהיטים תוך כדי העונה – ע"ע "מיכל" של אליאב זוהר). מבצעים שבאו ל"כוכב הבא" לא על מנת להתגלות, אלא כדי להשתמש בתוכנית כמכפיל כוח. להביא את היצירה המגובשת שלהם אל הקהל, במטרה ליצור סביבם עוד באזז דרך הבמה שקשת תעניק להם.
בכל מקרה, גם את חצי הגמר השני אפיין פער גדול למדי בין שני הפייבוריטים לשני המשתרכים אחריהם. ליבי ונופיה סומנו מראש בתור פייבוריטיות, וינאי וניב – איך נאמר זאת בעדינות – פחות. בחצי הגמר אפשר היה לראות את ההפרשים הגבוהים (ליבי הגיעה ל-86%, נופיה עם "אלינור" ל-92%!), ובעיקר את הפער ביחס של ההפקה לביצועים. מסתבר שכשהפקת "הכוכב" רוצה, היא יכולה לתת לביצוע לדבר בעד עצמו – קחו את הביצוע הנהדר של ליבי ל"Anyone" של דמי לובאטו, שפתח את הערב. פתאום כבר לא היינו צריכים לשמוע מה יש לאסי להגיד, או את השיחות הפנימיות בין נינט לשירי. פתאום הבמה נשארה רק לביצוע, וראינו את זה גם בהמשך הדרך – למשל, בשני הביצועים הפצצתיים של נופיה ידידיה, הראשון ל"אלינור" של זוהר ארגוב, והשני (החייזרי) ל"זה קורה" שביצע אריק לביא ז"ל.
ונופיה היא גם הסיפור של הפרק הזה, יתכן גם של העונה כולה. את מיטב שרמן אפשר להעריך, על אליאב זוהר אפשר להסתכל ולהתפעל – בנופיה, מה לעשות, אתה מתאהב. השילוב בין הצניעות החיצונית מצד אחד לבין האומץ המאוד גדול לקחת קלאסיקות ישראליות ולחרע אותן מבפנים, הוא שילוב מנצח שמפעיל את הקסם שלו גם על גדולי הציניקנים.
בנוסף, נופיה גם מייצגת מגמה מעניינת בעונה הזו של "הכוכב" – והיא זחילתו של ההיפהופ, ששנים לא היה חלק מ"כוכב נולד" (למעט אפיזודות קצת מוזרות), אל תוך הפורמט – ולמעשה, כזה שהגיע עד הגמר. גם בשלבים קודמים נופיה ייצגה את המגמה הזאת – מהבחירה ב"סחרחורת" של טונה, דרך "חופש ממך" הנפלא (שאני עדיין מדי פעם מזמזם) והוורס הכובש בביצוע ל"זאת שמעל לכל המצופה" – ועד "זה קורה", שיר ישראלי כל כך שורשי שהפך אצלה לביצוע חללי-חייזרי עם בתים מהודקים וטקסט מעולה.
והיא לא היתה היחידה בעונה הזו; הרי גם מיטב שרמן, בחצי הגמר הקודם, בחרה את "סהרה" של טונה; והיה כמובן גם את כפיר צפריר, ראפר במלוא מובן המילה, שעשה את שלו במהלך העונה. עם פתיחת הדלת לשירים באנגלית וליצירה מקורית, מה שפעם היה סוג של טאבו ב"כוכב", נפתחה הדלת גם לראפרים (או למוזיקאים שנוגעים בהיפהופ), להביא את היצירה שלהם פנימה. אפשר להמר בזהירות שזה לא ייגמר כאן ושנראה את המגמה נמשכת גם בעונות הבאות.
אם נופיה מייצגת את החדשנות והאוונגרדיות, ליבי פנקר מביאה משהו הרבה יותר קלאסי – את פורמט ה"דיווה" הגדולה מהחיים, שיצא ממנה בשני הביצועים: הן ל"Anyone" הכל כך אמריקאי והן ב"שמש" של חנן בן ארי, שהגיע בשלב מאוחר יותר. פנקר נראתה, בעיניי לפחות, בהתחלה כמו קלישאה של הזמרת המזרחית, אבל היא גדלה עליי בצורה משמעותית. היא הצליחה לגשת לכל מיני מקומות, להביא ביצועים מרטיטי לב, ולהגיע בסופו של דבר אל קו הסיום.
וכמו תמיד, גם בפרק הזה היה פוקוס על השופטים – שלדעתי הצנועה תופסים יותר מדי מקום (גם על חשבון הביצועים) – אבל דווקא הפעם חווינו רגע אחד באמת יפה: הביצוע של שירי מימון במסגרת "פרק המחוות" ל"היא יודעת" האדיר של נינט. מאוד אהבתי את הביצוע הזה, בעיקר כי הוא עשה שני דברים: ראשית, הוציא את "היא יודעת" מהשגרה הרוקית ונתן לו גוון יותר תיאטרלי, והשני – המחיש בדיוק את כל מה ש"כוכב נולד" אמרה פעם וכבר לא אומרת היום ("תעשי ותלכי, תלמדי, ותראי איך ברגע / ברגע כובשים ת'עולם / תצרחי, תשתקי"). אם פעם "כוכב נולד" ייצרה זמרים, היום היא משמשת במה ליוצרים. יש פער גדול בין השניים (נינט תדע להסביר את זה טוב ממני) ונראה לי שאת התרבות הזו אני מעדיף.
אז איך זה ייגמר? יש לנו פחות מ-48 שעות לדעת, וזו תהיה קלישאת הקלישאות להגיד שאין מנצח בטוח ושכל אחד יכול לזכות. אני עדיין חייב לומר שבעיניי קיים פער מסוים לטובת אליאב ומיטב, על חשבון נופיה וליבי ושלטעמי, עדיין, מיטב שרמן היא הפייבוריטית לזכות בעונה הזאת. נטיית הלב? היא בכל זאת תישאר עם נופיה, זו שמוכנה ללכת עד הקצה, למתוח את הגבולות ולנסות דברים חדשים. כלל האצבע שקבעתי במהלך העונה הוא שעדיף להיות קליט מאשר להיות אמיץ. אני, אישית, אעדיף ממש להתבדות בכל הנוגע לתחזית הזאת.