תודה ל"הכוכב הבא" שמקדמת אמני שוליים כמו נינט ורן דנקר

שבוע שני של "הכוכב הבא" החל כשהריקאפ עדיין נמצא תחת הרושם המדהים שהשאיר אליאב זוהר מהפרק השני בשבוע שעבר. זוהר, שהגיע על תקן קוריוז אנושי (הבן של ח"כ מיקי זוהר וכו') גם הצליח גם לצאת ממנו – ולספק ביצוע נהדר עם "מיכל", שיר מקורי משלו ששבר את שיעמום המחץ המוזיקלי (ע"ע "שוב בלדת פסנתר מרגשת עם המראה שמימית כשהמסך עולה") – כולל השוואות בלתי נמנעות לגל תורן (כי שניהם זמרים, כמובן; לא כי שניהם גברים ששרים קשוח). זוהר הרשים מאוד את הקהל, וגם אותי, ועוד ייתכנו לו עלילות בהמשך הדרך.

את הכישרן המוזיקלי קיבלתי מאמא, את היכולת לצעוק מאבא. אליאב זוהר, "כוכב הבא". צילום מסך/ קשת 12

מי שעוד צפוי להן עתיד מסקרן הן שתי זמרות שבלטו מהפרק הזה – ומכוונות גבוה. האחת היא סוזן בכר, שבעיניי הביא את הביצוע הטוב של הערב עם "The One And Only" של אדל – כולל חיוך שובבי לעברו של אסף אמדורסקי הקשה כאבן (שאז עוד היה היחיד שלא נתן לה את הוי הכחול, ובסוף נכנע). בכר מקסימה, ובעיקר מאוד אותנטית – בעונה שמאוד מתאמצת לשדר עוצמה וכוח (בשביל רגע הקליימקס של הרמת המסך המאז'ורית), היא שידרה משהו מאוד קליל וזה עבר נהדר את המסך.

השנייה היא "מועדפת הפקה" קלאסית – הגב' נופיה ידידיה, שמסמנת מגמה קצת מרגיזה של העונה הזו. אני קורא לזה סינדרום "מת להיות" (הפורמט הנשכח של חקייני זמרים ששודר פעם בערוץ 24, בהגשתו של לאחר מאשר דידי הררי) – מוטיב חוזר של זמרים ש"נראים כמו", או מרפררים ל… הנה אחד שנראה כמו משה פרץ, הנה אחת ששרה כמו עפרה חזה, הנה מישהו שהוא קופי איתי לוי – וכמובן שאי אפשר היה להימנע מההשוואה לשופטת-כוכבת, נינט, כשהביאו מישהי שממש נראית כמוה. למי שלא הבין את הרמז – אז היא גם בחרה של נינט, את "גיבור" (שהלחין דודו טסה הענק), ועשתה איתו עבודה יפה מאוד. אנשי "הכוכב הבא" נורא התאמצו לשדר לנו שהיא הפייבוריטית (באיזשהו שלב רותם סלע ממש צעקה את זה על המסך, למקרה שלא הפנמתם למי להצביע). ידידיה יכולה להסתדר גם בלי הגב של הפורמט.

היא יכולה גם בלי גלגלי עזר. צופיה ידידיה. "כוכב הבא". צילום מסך/ קשת 12

ובכלל, יש תחושה שלא סומכים מספיק על שיקול דעתם של הזמרים. אולי בגלל הגיל הממוצע המאוד נמוך (או שזה רק אני), נוצרה אצל השופטים מעין "סמכות הורית", וגם ההפקה מיד צריכה לגבות אותם במשפחה הצבעונית או באיזה סיפור, ולא לתת לדברים לדבר בעד עצמם. דווקא הפרק הזה הוכיח כמה כישרון חי יש בין הצלילים של העונה הזו, והמקרה הקלאסי – או אולי האכזבה של הפרק – הגיע דווקא מכיוון כזה. המקרה של עמית לוי.

האיש בעל השם הגנרי להחריד (אני הייתי בטוח שהמגן הימני המיתולוגי של מכבי תל אביב עומד לעלות לבמה), הביא את הסיפור הצבעוני – ילד בן 16 שמחפש להשקיע ב"קריפטו". אבל שוב, השאלה היא היכולת להתקדם מעבר לסיפור הצבעוני. ולוי הצליח; הוא בחר את "Call Out My Name" (בחירה מאוד נועזת) ושוב – הצליח לצאת קצת מהשבלונה עם משהו טיפה יותר סקסי, טיפה יותר 'מלוכלך'. כרגיל, זה לא התקבל באהבה אצל הקהל שמחפש סוכר בכל מחיר, ולצערי הרב גם לא אצל השופטים. חבל, כי הטעם הזה היה דרוש לעונה הזאת.

אברהם גרנט היה גאה. רגע, מה זאת אומרת זה לא אותו אחד? עמית לוי. "כוכב הבא". צילום מסך/ קשת 12

ואם כבר תלונות, אז הנה עוד משהו שקצת בולט לרעה בעונה הזו: יותר מדי דברים מיותרים. למשל, העובדה שכל מתמודד.ת צריך להציג את הסיפור האישי שלו פעמיים – פעם אחת מול אסי ורותם ב"טסטמוניאל" שמאחורי הקלעים, ופעם אחת על הבמה כשהוא פוגש את השופטים. למה? כל כך קשה לקרוא תחקיר? מישהו באמת חושב שהשופטים שומעים את הסיפור בפעם הראשונה?

או למשל את הפינה החדשה שהחלה בתכנית השלישית, הלא היא "רולטת השופטים" – שבה שופט אחד צריך לבצע שיר של שופט אחר כי… למה בעצם? האם צריך לשעשע את הצופים באולפן שגם ככה בוכים מכל שיר שני כי שמתם רק שירים מרגשים בפלייליסט? האם מדובר בזמרים שחסר להם זמן מסך? הו, תודה "הכוכב הבא" שאת מקדמת אמני שוליים נידחים כמו נינט, שירי מימון ורן דנקר.

כמה לרלרת על כלום. אסי ורותם, "כוכב הבא". צילום מסך/ קשת 12

השופטים הופכים לגיבורים היחידים של העונה הזו. "כוכב נולד", כזכור, התחילה כשהשופטים היו דמויות אלמוניות ברקע – מתי כספי (כן, הוא שפט את העונה הראשונה) וצדי צרפתי תפקדו בעיקר באודישנים, והבמה ניתנה לזמרים. היום ב"כוכב הבא" התמונה התהפכה לגמרי: השופטים מתעקשים לתפוס את כל הפוקוס, בלי לשים לב שאנחנו הרי מחפשים את הזמרים.

ואחרי כל זה, הגיע המשפט העצוב של הערב – הרגע שבו נופיה ידידיה בדרך לבמה לבצע את השיר של נינט (להזכירכם, הכוכבת הגדולה ביותר שיצאה מהתכנית בכל שנותיה). איתי לוי שואל אם "זה היה הקליפ בשחור לבן", דנקר עונה שזה היה "קליפ בשדה", ונינט מלטפת אותו ואומרת: "סוף סוף מישהו כאן שומע את המוזיקה שלי". ואם נינט מתלוננת שלא מקשיבים לה, מה יגידו אזובי הקיר?