כעשר דקות מתחילת הסרט נכנסה לאולם חבורה רעשנית של כשבעה ילדים. הם התיישבו בשורה 7, שתי שורות מעלי, האירו את המסך בפנסי הטלפונים שלהם ודיברו בקול רם. קיוויתי שזה זמני, עד שהם יתחילו להתרכז בסרט, וחיכיתי. אבל הם המשיכו להרעיש. הערתי להם, בהתחלה בנימוס, ואחרי כן בכעס. זה לא עזר. חשבתי לצאת מהאולם ולבקש את כספי בחזרה, אבל נסעתי חצי שעה באוטובוס כדי להגיע לקולנוע. לא חשבתי לגשת לסדרנים, כי לא רציתי להפסיד סצנות מהסרט, מה גם ששמעתי שסדרנים מפחדים מחבורות ילדים, ושפנייה אליהם לא תועיל. האמת היא שגם שתי נשים שישבו מצידו השני של המעבר דיברו בקול רם, וגם הן התעלמו מבקשתי להפסיק.

>> "פרויקט הייל מרי" נראה כמו מארז סרטים לחג. זאת לא מחמאה
>> הבריחה אל החופש: 10 סרטים בנטפליקס שחוגגים את החירות
>> זאת אמנות: 12 סרטי ארט-האוס מומלצים שמתחבאים לכם בנטפליקס

בשלב מסוים נכנסו שתי צעירות והתיישבו לידי, וכעבור כמה דקות יצאו – כנראה הבינו שטעו באולם. ואז יצאו גם שתי הנשים שישבו בהמשך השורה. הן היו היחידות באולם הכמעט ריק ששמרו על שקט. הן כנראה השתעממו. וכל הזמן הזה הילדים המשיכו להרעיש. נזכרתי במשהו שעשיתי פעם בסינמטק, ונעמדתי. הילדים מאחורי אמרו "סליחה, את יכולה לשבת?". אמרתי שאשב אם יפסיקו לדבר. הם הסכימו. זה עבד כמה זמן, ואז הם שוב החלו לדבר בקול רם. קמתי שוב. הפעם הם צחוק עלי ותיבלו במילות גנאי. נשארתי עומדת עד סוף הסרט.

האורות באולם נדלקו מיד עם תחילת כותרות הסיום, אף שעל המסך נראו סצנות נוספות. הילדים מיהרו לרדת במדרגות ליציאה, והאחרון שבהם עצר לידי והתנצל. כשיצאתי פניתי לסדרנית נחמדה ותיארתי לה חלק קטן מהחוויה שלי. הוספתי ש"הכלה" זה לא סרט לילדים ושבכלל לא היה צריך לתת להם להיכנס. היא אמרה שכל עוד אין הגבלת גיל, אין להם מה לעשות. בדקתי – הסרט מוגבל מגיל 14, והתרשמתי שלפחות חלקם עדיין לא הגיעו לגיל הזה. כל זה קרה אתמול בפלאנט איילון.

בחרתי לפתוח את הביקורת שלי על "הכלה!" בתיאור חוויית הצפייה הקשה, קשה מהרגיל בבתי הקולנוע בישראל, כדי להבהיר שלא זכיתי לראות את הסרט כראוי. התעקשתי להישאר באולם כי התרשמתי שהוא ייחודי ומעניין, אבל אני לא יכולה להעיד אם הוא עובד רגשית, כי הרגש המרכזי שחשתי היה תסכול משולב בעצבנות. בשלב זה כבר ידוע ש"הכלה!" נכשל קשות בקופות, אחרי שזכה לקבלת פנים מעורבת מהמבקרים בחו"ל. עם זאת, אני מאמינה שהוא יזכה להערכה מחודשת ויש לו פוטנציאל להפוך לסרט קאלט.

"הכלה!" הוא סרטה השני באורך מלא של מגי ג'ילנהול כתסריטאית/במאית, אחרי "הבת האפלה" המעולה, ואני מאוד מקווה שהיא תמשיך ליצור סרטים כי היא ללא ספק קולנוענית מחוננת. בקרדיטים כתוב שהסרט מבוסס על "פרנקנשטיין" מאת מרי שלי, אבל ג'ילנהול כתבה תסריט עצמאי לחלוטין שרק משתמש בדמות של המפלצת. אם כבר, השראה מהותית יותר היא "כלתו של פרנקנשטיין" של ג'יימס ווייל מ-1935, מהטובים שבסרטי המפלצות הפיוטיים של שנות השלושים. לכן ג'ילנהול העבירה את הסיפור ל-1936 – עידן סרטי המפלצות של אולפני יוניברסל וגם של סרטי הגנגסטרים והקומדיות המזמרות של אולפני וורנר (שהפיקו את "הכלה!").

ג'סי באקלי בהופעה מזהירה מגלמת את מרי שלי, שממשיכה לספר את סיפורו של היצור הטראגי יותר ממאה שנה אחרי שנוצר מחלקי גופות על ידי דוקטור פרנקנשטיין, והפך לאיש הכי בודד בעולם. פרנק (כריסטיאן בייל, כמעט בלתי מזוהה) מגיע לביתה של דוקטור יופריוניוס (אנט בנינג) ומבקש ממנה ליצור לו בת זוג. יחדיו הם מוציאים מהאדמה את גווייתה של איידה (באקלי) וכשזו מתעוררת לחיים היא יוצאת עם פרנק למסע בריחה ברחבי ארה"ב, כשבעקבותיהם דולקים צמד בלשי משטרה (פנלופה קרוז ופטר סארסגארד, הנשוי לבמאית). כן, זה סיפור אהבה, כפי שאומרת שלי כבר בהתחלה. הנשמה הרומנטית של פרנק נחשפת כשהוא צופה בקומדיות מוזיקליות בכיכובו של רוני ריד (ג'ייק ג'ילנהול, אחיה של הבמאית), ומדמיין את עצמו במקומו – מה שאומר שיש בסרט לא מעט סצנות מוזיקליות.

הסיפור משלב מוטיבים עלילתיים מסרטים וז'אנרים שונים, בהם "בוני וקלייד" ו"ג'וקר", אבל שילובם ונטיעתם בקרקע שונה מעניק להם משמעויות חדשות, עם גוון פמיניסטי ברור, לפעמים מודגש מדי. הסיפור לא לגמרי זורם, אך אפשר לומר שסיפורה של אישה שנוצלה בחייה ובמותה הוא במהותו סיפור על שבר, שמזמין נרטיב שבור. עם זאת הופעתה הפרועה של באקלי מגובשת לעילא, ובייל מפנה לה את מרכז הבמה בהופעה מאופקת וככל הנראה נוגעת ללב.

הבימוי פרוע כמו הגיבורה, העריכה גם, והצילום של לורנס שר ("ג'וקר") ניחן ביופי אפל. הפסקול הסימפוני שהלחינה הילדור גונאדוטיר ("ג'וקר") יפהפה, ולא פעם מתנגש עם התמונה ליצירת קונטרפונקט רגשי. כבוד למפיקות הישראליות טליה קליינהנדלר ואסנת הנדלסמן-קרן, שנכנסו להרפתקה כה אמיצה (ויקרה). אני ללא ספק אצפה בסרט שוב. משערת שבתנאי צפייה משופרים אוהב אותו אף יותר.

3.5 כוכבים
The Bride! בימוי: מג'י ג'ילנהול. עם ג'סי באקלי, כריסטיאן בייל, אנט בנינג, פנלופה קרוז. ארה"ב 2026, 126 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע
• אימה