אביב זיו הוא אוצר האנימציה ומשנה למנהל האמנותי של פסטיבל אנימיקס הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה. זו השנה הראשונה שלו בתפקיד האוצר, ובימים אלה הוא מתכונן לפסטיבל, שיתקיים בין 4 ל-8 באוגוסט בסינמטק תל אביב. בין היתר, הוא יביים את אירוע הפתיחה "פטר והזאב", עם אנימציה, תזמורת חיה ורבקה מיכאלי כמספרת.
>> מחווה למדונה וקולבים עם חלומות יקרים. העיר של מיכל אמדורסקי
>> הגלריה, הסינמטק והבניין ההיסטורי שעומד עזוב. העיר של מיקי גבריאלוב
>> פרלמנט אמהות, חברים רוכלים ומקום לעשות אומנות. העיר של ספיר דרמון

1. סינמטק תל אביב

מהרגע שהדלתות האוטומטיות נפתחות, ההמולה של הרחוב נשארת בחוץ, המזגן עוטף אותך בקור ואפשר לצלול לעולם אחר. בימים האלה זו פעולה כמעט הכרחית. הסינמטק הפך מבחינתי לבית שני. בתקופה שלפני אנימיקס אני מבלה שם אינסוף שעות. זו השנה הראשונה שלי בתפקיד, וזה מרגש בטירוף. מבחינתי, אין דרך טובה יותר להתחיל את אוגוסט מאשר לראות את הסינמטק מתמלא בא.נשים שבאים לחגוג אנימציה.
הארבעה 5

2. פחמימות בפלורנטין: אלון שבו וחגי והלחם

בתקופה שגרנו בפלורנטין היו שני מקומות שהפכו קרובים לליבי ולקיבתי. הראשון הוא אלון שבו, הקונדיטוריה המופלאה ברחוב צ'לנוב. אלון עצמו מקסים והוויטרינה מלאה בעוגות יפות, אבל הסוד האמיתי נמצא דווקא במאפים המלוחים. אם אתם שם, אל תוותרו על שבלול המנצ'גו והבצל הירוק. השני הוא חגי והלחם. אני אפילו לא צריך להמליץ על משהו ספציפי. פשוט תיכנסו, תקנו לחם שנראה לכם ותצאו מרוצים.
אלון שבו, צ'לנוב 22. חגי והלחם, ויטל 25

3. יד אליהו וחורשת יגור

עברתי ליד אליהו לפני כמעט שנתיים, ממש רגע לפני שנהייתי אבא. אחרי יותר מעשור בתל אביב, הבנתי שכמעט לא הכרתי את מה שקורה מעבר לאיילון. גיליתי שכונה שהיא באמת שכונה. אנשים שמכירים אחד את השנייה, רחובות נעימים ובתי קפה שכונתיים. שבו באמירה ותפגשו חצי מהשכונה, או קפצו לקפה 51 בשדרות החי"ל כדי לפגוש את החצי השני. בעיקר יש כאן המון הורים שמסתובבים בנחת עם עגלות ועוברים בין שלל גינות המשחקים. זו השכונה שהפכה לאהובה עליי בעיר, ואני לא יכול לדמיין מקום טוב יותר לגדל בו ילד. ואם צריך לבחור פינה אחת, זו חורשת יגור. חורשה קטנה ומתוקה, עם צל ומרחב לילדים לשחק. יש שם גם עצי תות שנקטפים עוד לפני שהם מספיקים להבשיל.
חורשת יגור, רחוב יגור, יד אליהו

4. תא תרבות דה וינצ'י

יצא לי לעבוד כמה חודשים בסטודיו בתא תרבות דה וינצ'י, מרחב עירוני שנותן לאמניות ולעצמאים מקום לעבוד, ליצור ולהיפגש. עצם הישיבה שם נותנת השראה. כפרילאנס שעובד בדרך כלל מהבית או מבתי קפה, פתאום היה לי סטודיו עם שותפות נהדרות לחדר ותחושה שיש לאן להגיע בבוקר. אפילו את חדר החזרות שם יצא לי לנצל לאירוע של אנימיקס שביימתי, הקרנת אנימציה של "פטר והזאב" עם תזמורת חיה ורבקה מיכאלי כמספרת.
לאונרדו דה וינצ'י 14

5. קולנוע לב בדיזנגוף סנטר

התחלנו בקולנוע אחד, אז נסיים באחר. אם הסינמטק הוא המקום שבו תל אביב נשארת בחוץ, הכניסה לסנטר היא בדיוק ההפך. הרעש לא נעלם, הוא פשוט מחליף צורה. אפשר להגיד הרבה על קולנוע לב, אבל מבחינתי הוא תמיד יהיה הרבה יותר מקולנוע. עבדתי כאן שלוש וחצי שנים, לפני קצת יותר מעשור, כשעוד הייתי סטודנט לקולנוע. במקום העבודה הזה הכרתי כמה מהחברים הכי טובים שלי עד היום. ובעיקר, הכרתי את בת הזוג שלי.

הכאוס על המדרכות

קורקינטים ואופניים חשמליים. כהולך רגל, אני מרגיש שהאופציה להידרס קיימת בכל רגע. מאז שנהייתי אבא והילד התחיל ללכת, זה כבר הרבה יותר מלחיץ. אז סעו בשבילי האופניים, סעו קצת יותר לאט, או פשוט אל תסעו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אירוע הפיצ'ינג "קצר אנימציה" של קרן מקור, בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים בתל אביב. אחרי תקופה של צפייה בהמון סרטי אנימציה גמורים, היה מרענן לראות פרויקטים בתחילת הדרך ולפגוש יוצרים ויוצרות עם כל כך הרבה תשוקה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "Dour" של נועם ענבר. בתקופה הנוראית של השנים האחרונות, זה שיר שמעז לדמיין עולם של אור. מדהים במיוחד שהוא שר בעברית ובערבית באותו השיר.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות. תתרמו, תתנדבו, ואפילו פשוט ללכת לאירועים הממש מעולים שלהם זה עוזר.

מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
גיא אדלר. אני לא שומע הרבה פודקאסטים, אבל את "צעקות" אני לא מפספס. ממש עצוב שהוא מפסיק איתו. מעבר לזה שהוא מצחיק, הוא אומר בקול חזק וברור את הדברים שאצלי נשארים רק כמחשבות.

מה יהיה?
פעם הייתי הרבה יותר אופטימי. אני מודה שהשנים האחרונות סדקו את זה מאוד. אבל יש בחירות באופק, וחייבים להאמין שאפשר לשנות. ולא רק להאמין – גם לפעול, כדי להתחיל להוציא אותנו מהמצב הבלתי נסבל שהגענו אליו.

"אנימיקס" – הפסטיבל שאוצר את מיטב היצירה בתחומי האנימציה, הקריקטורה והקומיקס בארץ ובעולם חוזר בין 4-8 באוגוסט לסינמטק תל אביב זו השנה ה-26. בין האירועים הבולטים בפסטיבל – תערוכות מיוחדות ברוח הבחירות והמערכת הפוליטית תחת הכותרת "דווקא לי פוליטיקה עכשיו", אורחים מחו"ל – הקריקטוריסט ממרוקו סעד ג'לאל והמפיקה הבכירה מארה"ב פונדה סניידר ("להעז בגדול"), רבקה מיכאלי בליווי תזמורת ואנימציה עם "פטר והזאב", "מורה מבוכים" לייב עם "דונקי" (אור בוטבול ועמרי הכהן), "ככלות הכל והתמונה" – דני בסן בערב מיוחד, שוקומיקס, סדנאות, סרטים באורך מלא ומקבצי סרטים קצרים בשלל נושאים, מחווה ל"מר קו", מקבץ לרגל יום החתול הבינלאומי, ותערוכות מחווה ליעקב אגם ז"ל וליאיר גרבוז ז"ל. יקיר הפסטיבל השנה הוא דובי קייך. אתר הפסטיבל:https://animix.co.il/

• העיר שלי
• פסטיבל אנימיקס
• ❤ תרבות