ספיר בן רובי היא שחקנית בת 32 שאולי אתם זוכרים מסדרות נוער מצליחות כמו "נעלמים" או "כפולה", אך בשנים האחרונות היא היתה עסוקה בלבנות בית משותף עם בן זוגה, איש הנדל"ן אבי צבר, ולגדל את שני ילדיהם בביצרון, וכיום מלמדת סדנאות משחק מול מצלמה.

>> אסתטיקה רומנטית של קיבוץ וגדם עץ כואב. העיר של יסמין דייויס
>> פינג פונג בגן מאיר ולרכוב בלי ידיים בבן ציון. העיר של הדס שלו
>> שייק של שישי ומקום שכולו תרבות. העיר של מישל (תומר הראל)

1. רוטשילד הבימה

מעל קפה "נחמה וחצי", שם היו בעבר משרדי הליהוק של מורן מרציאנו, ושם היו רוב האודישנים שעשיתי באותה תקופה. האודישן הכי משמעותי שעשיתי שם היה ל"נעלמים" – אני ממש זוכרת את המדרגות והפרפרים בבטן שהיו לי בכל פעם שנכנסתי לבניין הזה, ועד היום כשאני עוברת שם אני ממש מתרפקת על התקופה שהייתה מלפני 10 שנים לפחות, ועל הזכות להיות חלק מפרויקט גדול כמו "נעלמים".

2. שקיעות בחוף הצוק

שם אבי בעלי ההורס הציע לי נישואין, לעיניי כל המשפחה המורחבת שכמובן. היינו בהליכה שם והייתי חדורת מטרה להגיע למסעדה – הייתי כל כך רעבה עד שבכלל לא ראיתי את כולם עומדים מולי ומחכים להצעה. והמשפט הראשון שיצא לי מהפה, מרוב שהייתי בשוק, היה "אבל אני רציתי לאכול בכלל". שלא תדעו גם מה לבשתי: ג׳ינס עם כתמים, חולצת פסים שחור לבן, ובגלל שזה היה באמצע נובמבר והיה יחסית קריר, הבאתי איתי ברגע האחרון מעיל שקניתי מזארה (במזל, הוא לפחות היה בלבן) שהסתיר את כל הזוועה שלבשתי מתחת. אני זוכרת שלפני שיצאנו מהבית אבי שאל אותי "זה מה שאת לובשת?", ועניתי "למה את מי אני הולכת לראות?" בציניות מוחלטת. כמו שאתם מבינים, לא צפיתי הצעת נישואין בכלל. הסיבה הפשוטה היא שאנחנו מאוד אוהבים לראות שקיעות ביחד, במיוחד בחוף הצוק. זה היה הרגע שלנו להתנתק שניה מכל העומס של העבודה, לימודים, משפחה הכל, ורק להתרכז בעצמנו ובזוגיות שלנו. לפעמים הפשטות הזאת היא יותר טובה מכל מסעדה או אטרקציה.

3. גרציאני

הבית קפה האהוב עליי מתחת לבית שלנו. הוא נמצא בשדרות ההשכלה, וזאת אחת השדרות השקטות שיש, עם מתקני ילדים לכל הגילאים. מלא זוגות צעירים עם תינוקות וילדים קטנים, שזה ממש הסטטוס שאנחנו נמצאים בו. מעבר לזה שהוא טעים בטירוף והקפה היסטרי, תמיד נעים לשבת בו. הוא ממוקם בלב השדרה, ולכן המיקום שלו שקט וכפרי. בדרך כלל אני אוהבת לשבת שם וללמוד טקסטים לפרויקטים – רק שם אני מצליחה להתנתק ולהישאב לתוך הסצנות. אני אישית אוהבת לאכול שם את האצבעות בורקס השובבות עם קפה קר.
שדרות ההשכלה 20, תל אביב

4. הסטודיו שלי

הסטודיו שלי ממוקם ברחוב רבניצקי בתל אביב. הפנינה שלי בלב שכונת מונטיפיורי, שם קורה כל הקסם. היום יש כל כך הרבה קורסי משחק מול מצלמה ומורים שמכינים לאודישנים, אבל ידעתי שאני לא כמו כולם. ידעתי שאני מביאה משהו אחר, וזה המון רגש, אהבה והכלה לכל תלמיד ותלמידה. היום אני כבר לא עושה שיווק, אלא פשוט פונים אליי מפה לאוזן – שזאת ההמלצה/המחאמה הכי טובה שאפשר לקבל. היה רגע מאוד מפחיד להתחייב למקום ולשכור אותו למשך כמה שנים, אבל ידעתי שזה רק יתן לי מוטיבציה להצליח. הסטודיו שלי, מעבר לזה שהוא ממש מסמל אותי גם בנראות וגם באנרגיות שלו, הוא הסמל שלי ל"ללכת אחרי הלב ולהיות אמיצה".

5. קניון רמת אביב

אבי ואני חולים על קניות. אבל הכי בעולם, זה אבי. הוא רק "נכנס לראות". זה קניון שיש בו הכל, את כל החנויות שאנחנו אוהבים והוא גם אחרי שיפוץ אז הוא גם יפה ונעים להסתובב בו. ובתכלס, הכי חשוב מתחם פעלטון לשמש שלנו, ארי, שיוציא אנרגיה טוב טוב.
איינשטיין 40, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

הגינה מתחת לבית שלנו. עברנו למתחם חדש מהמם, שהכל יפה וחדש בו, אבל הבעיה העיקרית שהגינה מתחת לבית שלנו לא תואמת את הצרכים של הדיירים. במתחם יש מעון לתינוקות וילדים קטנים (אהממ אהממ) שממש מחוץ לו יש גינת משחקים, עם מתקנים שמתאימים לבני נוער. הנדנדות שיש הן ללא מושבים עם ידיות, אז אי אפשר לשים את הילדים, ואפילו מגלישה פשוטה אין. והאוכלוסייה, כמו שאמרתי, מורכבת מהמון זוגות צעירים עם תינוקות וילדים קטנים. בטח כשהיא ממוקמת מחוץ למעון. היינו ממש שמחים שיחליפו את המתקנים לגילאים קטנים יותר, כי המתחם עצמו ממש יפה וזה כל כך נוח, בטח כשזה מתחת לבית שלנו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מקום שמח" ו"לא לריב", שתי סדרות שהיוצרים שלהן הם שחקנים שיוצרים לעצמם הזדמנויות גם לשחק וגם להתפרע עם הדמיון. להביא את כל הכנות והמורכבות שבחיים מבלי להתפשר. אני גם בתהליכי כתיבה, וזה נותן לי המון כוח לראות שחקנים יזמים ויוצרים! לא מזמן הייתי בהצגה בקאמרי, "הלוויה חורפית" של חנון לוין. אני אישיתי לא מתחברת בכלל לחומרים שלו, והפעם הצליחו להשאיר אותי מרותקת! הכל היה מפוצח שם והשחקנים היו פשוט מופלאים. הכל היה פתור בצורה מדויקת!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
התחלתי לקרוא את הספר "להזמין מציאות". הרגשתי עם עצמי שאני נמצאת כרגע במקום שהוא תקוע. שאני באיזה לופ אנרגטי מעט פסימי שאהבתי לכנות אותו "ריאלי", במקום רגע לראות את כל הדברים היפים שיש לי בחיים ולחשוב מחוץ לקופסה. אגב, אני הייתי בחורה מאוד אופטימית וחולמת בגדול, ואיפשהו היכולת לדמיין את העתיד שלי בצורה ברורה, מלאה בשאיפות ויעדים, אבדה לי. אז החלטתי להיעזר בספר הזה, כי יש בו ממש משימות ולא רק תאוריות. כי אני באמת מאמינה שהמחשבות שלנו מייצרות את המציאות שלנו, וזה כל פעם מפתיע אותי כמה זה עובד. אבל חשוב לזכור שזה עובד לשני הכיוונים, לחיובי ולצערנו גם לשלילי. אני מתחילה שינוי תודעתי ומזמינה אתכם גם, אם אתם מרגישים שאתם תקועים עם הזוגיות, קריירה, סביבה ומה שביניהם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתמוך בעסקים של מילואימניקים! זה בכלל לא נתפס כמה הגיבורים האלה מקריבים כל כך הרבה בשביל שאנחנו נוכל לישון בשקט בלילה. התודה והחיבוק שאנחנו יכולים כציבור לתת זה לתמוך בעסקים שלהם, שננסה שתהיה להם דאגה אחת פחות. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
התל אביבית שהכי בא לי להרים לה זאת המטפלת האישית והזוגית שלנו, לילך סוריאן. קודם כל, תמיד יש לה חניה, שזה מצרך נדיר בעיר שלנו. בלי חניונים ובלי לעשות סיבובים מיותרים. חוץ מזה, היא בגובה העיניים, נותנת בראש כשצריך, בלי "לייפות" את הדברים, והכי חשוב – תמיד נותנת לנו כלים פרקטיים בשביל הזוגיות שלנו ובהתקדמות האישית שלנו. אבי ואני חייבים לה המון, אני חושבת שהרבה בזכות הכלים האלה הצלחנו להתמודד ולהתגבר על משברים לא קטנים. בדרך כלל לא נהוג להמליץ על המטפלֿת האישית שלך לחברים, כדי לשמור על מקום "סטרילי", אבל אנחנו לא יכולנו להישאר אליה אדישים, וכל זוג שהתייעץ איתנו שלחנו אותם אליה. ולא רק שהם נשארו, הם הביאו חברים שהביאו חברים. בקיצור בהצלחה עם למצוא אצלה מקום.

מה יהיה?
יהיה טוב, זאת לא שאלה בכלל! אנחנו הרי יודעים את זה, לאורך כל ההיסטוריה מכל משבר הכי מזעזע שהיה למדנו, צמחנו ונתנו בראש. יש כל כך הרבה שנאה סביבנו, אז בחיאת בואו נתחיל בלאהוב אמיתי אחד את השנייה. לפרגן, לחייך יותר לאנשים ברחוב. פחות עצבים, פחות שנאה, פחות כעס, יותר בהודיייה על העם שלנו, על היכולת להתגבר מכל משבר ועל האחדות שלנו. אין עלינו בכל העולם הזה.

• העיר שלי
• שחקניות
• סדרות נוער
• גרציאני
• חוף הצוק