זוג יוצרי התיאטרון הביאו לארץ את ההצגה הייחודית "ארנב אדום ארנב לבן", שנכתבה על ידי המחזאי האיראני נאסים סוליימנפור, ולא דומה לשום דבר שאתם מכירים. ניצלנו את ההזדמנות לקבל מהם המלצות על בית קפה שאין כמותו ביד אליהו, פלאפל בטעם של ילדות והזדמנות לריפוי בעיסוק
שקד שנלר ונטע מידן הם בני זוג, יוצרי תיאטרון עצמאיים ובמאים שעובדים ביחד. יחד הם תרגמו לעברית את "ארנב אדום ארנב לבן", מחזה איראני שנכתב מתוך דיכוי, ונשלח לעולם עם רשימת הוראות נוקשה: בלי בימוי, בלי חזרות, ושחקן בודד שמשתנה בכל פעם וקורא את התסריט ממעטפה חתומה לראשונה מול הקהל. יונה אליאן קשת, ששון גבאי ובן פרי כבר כיכבו בה, ובפעם הבאה שתעלה (13.10, צוותא.כאן יש כרטיסים) זה יהיה עידן אלתרמן.
>> החלטות משותפות בדרך לים ופלוטים רותחים. זאת העיר של שיר ראובן
>> זכרונות משווקי אוכל בתאילנד ומלא תבלינים. העיר של שף רוסלן אוסוב
>> קולנוע נטוש וכביש למשחטה. העיר של משה רוזנטל (וזו לא תל אביב)
1. תיאטרון תמונע
היה ערב אחד בתיאטרון, אחרי הצגה שלנו, שקשה לשכוח. אישה נעמדה באמצע האולם, הטיחה בנו עלבונות וצעקה שזה הדבר הכי גרוע שהיא ראתה בחיים. האמת שהיינו בהלם. שאר הקהל נראה מרוצה, והיא המשיכה לצעוק וסירבה ללכת. מה שהיה מדהים זה לראות את כל צוות התיאטרון, מהתאורנים ועד הברמנים והקופאים, קמים יחד, מוציאים אותה ומיד מחבקים ומעודדים אותנו. שבוע אחר כך זכינו בפרס קיפוד הזהב. זה בדיוק הבית שנקרא תיאטרון תמונע. הרומן שלנו איתו התחיל כקהל, והמשיך כשהעלינו את ההצגה המשותפת הראשונה שלנו "הכובשים פינת אלנבי" בפסטיבל עכו. תמונע היו אלה שאימצו אותנו, בחרו בנו ונתנו להצגה שלנו בית. מאז המקום הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, והיום שקד הוא המפיק הראשי של התיאטרון. מבחינתנו תמונע הוא אי של אומנות בלי גבולות, מקום מיוחד בנוף העירוני שמציע שילוב נדיר בין תיאטרון פרינג' מעז, מוזיקה ומחול. זה מקום ששומר על רוח שוליים חופשית ובועטת, עם אווירה ביתית שלא דומה לאף תיאטרון אחר.
שונצינו 8, תל אביב
2. פלאפל יד אליהו
שקד: הפלאפל הכי טוב בתל אביב. תסמכו עלי, ניסיתי את רובם. סבתא שלי גרה ממש לא רחוק ולשכונה הזאת יש מקום חם בלב שלי. אז כנראה שזיכרון הילדות של לבקר אצל סבתא ולרדת לפלאפל הוא מרכיב משמעותי בטעם הנוסטלגי של המנה, אך הבוטקה הקטן הזה עובד כבר למעלה משלושים שנה ולא סתם. מדובר באופציה אחת מנצחת, עם טחינה שמטפטפת בדיוק בזמן ופיתה שלא נקרעת, ויכולה להכיל אינסוף כדורים. קצת מפחד שיהיה שם תור עכשיו. אבל תהנו. טיפ: קחו מנה וחצי.
שדרות יד לבנים 2, תל אביב
3. אטליז בורצ'ו
נטע: גדלתי בכפר הנגיד, מושב עם המון בולגרים, ובכל על האש שהיה שם, הזיכרון הכי חזק שלי הוא הקבבים של בורצ'ו. כולם היו נוסעים במיוחד ליפו, לאיטליז בורצ'ו, כדי לקנות את הקבבים. לכל המשפחות הבולגריות במושב, כולל שלנו, תמיד היו במקרר הקבבים של בורצ'ו, מתובלים בול במידה ונפתחים על הגריל עם הריח הכי משגע שיש. מבחינתי זה עד היום אחד הקבבים הטובים בארץ, פשוט ביס עסיסי שמיד מחזיר אותי לילדות. שקד מתלונן שהוא עוד לא טעם אותם. נדאג לזה.
שדרות ירושלים 65, יפו
4. Clayla TLV
כשחיים ועובדים יחד, הגבולות בבית מטשטשים בשנייה. כשיש לנו יצירה חדשה אנחנו אוהבים לצאת מהבית ולעבד את הרעיונות במקום שקט. הטריק בקליילה הוא לקחת קפה או יין שווה מאחד המקומות ליד בדיזנגוף, לתפוס שולחן ולשכוח שיש עולם בחוץ. זה מקום פשוט ונעים שמציע בילוי מדויק, בוחרים כלי קרמיקה צובעים ומציירים, משאירים את הכלי הצבוע לשריפה בתנור ואחרי בערך שבוע עוברים לאסוף כוס או פסל חדשים ויפים לבית בעיצוב שלכם. זה אחד המקומות היחידים בעיר שבהם מותר פשוט לשבת, לדבר בשקט ולהתעסק במשהו קטן שלא קשור לכלום. וזה גם אחלה תירוץ להזין את האובססיה הקלה שלנו לאיסוף כוסות קרמיקה לבית.
דיזנגוף 187, תל אביב
5. אמירה
ממש ליד הבית שלנו ביד אליהו יש בית קפה קטן ומתוק שהוא כבר חלק מהרוטינה שלנו, בעיקר כי יש שם את הקפה הכי טעים שאנחנו מכירים. המאפים מעולים, הכריכים תמיד סוגרים לנו פינה כשתוקף אותנו דחף פתאומי לפחמימה. האווירה שכונתית, נעימה, הצוות מקסים, ויש גם חלל שקט לכתוב בו.
הפלמ"ח 28, תל אביב
תופעה לא אהובה בעיר
אתה אחרי הצגה ורוצה להגיע הביתה, עלית על איילון, זאת אמורה להיות נסיעה של 10 דקות ופתאום… עבודות בכביש! כולם עוצרים. אף אחד לא יודע אם נצא מזה, אף אחד לא יודע עד מתי זה ימשך. אפשר כבר לשים סוף לתופעה הזאת?
השאלון
1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כבר אמרנו שההצגות בתיאטרון תמונע הן חוויה מיוחדת אז "המורה (או איך פיטרו אותי ממשרד החינוך)" היא דוגמה מצוינת. ההצגה מספרת על מורה שמלווה תלמידים במסע לפולין עם כל המורכבות וההומור השחור שהוא מזמן. הקהל מצטרף למסע כשהוא והשחקנים מרכיבים אוזניות שמייצרות עבודת סאונד היפר ריאליסטית יוצאת דופן של אוהד מנור, שמכניסה את הקהל לחוויה רב חושית. אודם רדאי כתבה וביימה יצירה לא קונבנציונלית, מפתיעה וחדשנית, בקיצור כל מה שטוב.
2.איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא הרבה אחרי השביעי באוקטובר,נאלצנו לדחות את החתונה שלנו בגלל המלחמה ומצאנו את עצמנו בורחים לכמה ימים של שפיות בלונדון לעכל את הדחייה ואת כל מה שעבר על המשפחה שלנו. הלכנו לראות את המחזמר Operation Mincemeat שמספר על מבצע הונאה בריטי במלחמת העולם השניה. במחזמר יש את השיר Dear Bill שהוא מעין מכתב מזויף לאהוב שהלך למלחמה, כל מילה בשיר הרגישה כל כך אישית ובשניה יכולנו לראות מי ישראלי בקהל. לקח לנו כמה חודשים לחזור ולשמוע שוב את השיר הזה אחר כך.
3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
שיקום קיבוץ בארי. ב-7 באוקטובר, קיבוץ בארי ספג אובדן בלתי נתפס, יותר מ-130 בתים ומבני ציבור חיוניים נהרסו. חלק מהמשפחה הקרובה שלנו הם תושבי הקיבוץ, את הסיפור של איה מידן גיסתנו אפשר לראות בסדרה ״שחר אדום״ בפרק ״אמון״. כולם מכירים את הקושי והאובדן של הקיבוצים בעוטף אבל מעטים יודעים שרוב התושבים עדיין לא חזרו הביתה. התהליך עוד ארוך ודרוש עוד הרבה כדי לבנות מחדש את בארי כקהילה תוססת, בטוחה ומודעת-טראומה, לתמוך בהחלמה ולהחזיר משפחות הביתה בביטחון ובכבוד. אסור לנו להשאיר מאחור את תושבי העוטף.
4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו כרגע?
עומר בולנז'ר כהן. אמנם חבר קרוב ועבדנו יחד על יצירות רבות אבל נשבעים שאנחנו לא משוחדים. בן אדם זהב רווי כשרונות, עם יצירות מגוונות ומפעימות, במאי, מעצב תאורה ומוזיקאי מחונן עם כישרון אפייה פנומנלי. לאחרונה הוא הוציא את הספר השני שלו בשם "פנטקוסט" וגם התמנה להיות המנהל האומנותי חדש של הפרינג' בצוותא ומביא איתו רוח חדשה ונועזת לתיאטרון. זה האדם הנכון לעקוב אחריו ואחרי היצירה שלו.
5.מה יהיה?
בלי ספויילרים, יהיה טוב. חייב להיות.