בגדים משומשים, ספרים משומשים ותיאטרון. העיר של אילאיל סמל

1. התיאטרון הקאמרי

אני ילדת תיאטרון, ויותר מזה – אני ילדת תיאטרון תל אביבית. אבא שלי, נעם סמל, ניהל את תיאטרון הקאמרי של תל אביב מזה 25 שנים, ובשבילי המוסד הזה היה גן שעשועים אחד ענק. אני זוכרת איך אחי ואני באנו לטקס הנחת אבן הפינה של מבנה הקאמרי החדש בשאול המלך (ודחפו אותנו לצילום משותף עם שמעון פרס). על הרחבה הריקה למדתי לרכוב על אופניים (ובעיקר התרסקתי). למדתי את המחילות שמובילות מחדר התלבושות, לאיפור, לאולמות, למשרד המנכ״ל. כששירתי כקצינה בקריה ממול, אבא היה מצעיד אותי בגאווה בין מעגל המשרדים בקומות העליונות. היום אני נהנית להסתובב שם כאשת תיאטרון בעצמי, ולצפות בהצגות כקהל מן השורה (הראשונה בדרך כלל). שדרות שאול המלך 19

רחבה להתרסק בה. תיאטרון הקאמרי (צילום: שאטרסטוק)

>> בית הקפה של מוישה אופניק והמקום השקט בת"א. העיר של נמרוד רשף
>> אאוטסיידרים ואיים של שפיות. זאת *לא* העיר של נועם שוסטר אליאסי

2. הנסיך הקטן

בית הקפה וחנות ספרי יד שנייה המיתולוגית של תל אביב היא מקום מנחם וקסום עבורי עוד מגיל התיכון. הייתי מסיימת את הלימודים מוקדם בימי שישי, עולה על קו 5 לקינג ג'ורג', ונכנסת היישר למסדרונות הצפופים והריחניים של "הנסיך", שהיה אז ברחוב סמטה פלונית (או סמטה אלמונית? אני תמיד מתבלבלת). לפני שנים המקום עבר לחזית של קינג ג'ורג', אבל ריח הספרים המנחם נשאר והיה. אין פתרון יותר טוב למחסום יצירתי מלשבת לעבוד על אחד השולחנות בגינה, לצד המולת התל-אביבים הבוהמיינים והתיכוניסטים החדשים במקום, עם מדפי הספרים העמוסים מביטים עלייך בעיניים טובות. קינג ג'ורג' 19

והריח בחינם. הנסיך הקטן (צילום: נועם רון)

3. ביגודית ויצ"ו

בשבילי אף סיבוב ברחוב קינג ג'ורג' לא שלם בלי קפיצה לביגודית של ויצ"ו. קודם כל, זה שופינג עם מצפון שקט – זו גם דרך יעילה ואקולוגית להימנע מאופנה מהירה, וגם כל ההכנסות מוקדשות לפעילויות ויצ"ו למען נשים וילדים בסיכון. ועוד יותר מזה – יש שם תמיד את הפריטים הכי שווים, מבייסיק ועד רטרו. הצוות מקסים, כלבלבים מתקבלים בברכה, ואם לא מצאתי מה שרציתי, תמיד יש את הפעם הבאה. קינג ג'ורג' 35

אופנה לא מהירה. הפקת אופנה של ביגודית ויצ"ו (צילום: נדב יהלומי)

4. כיכר היל

כבר שלוש שנים שאני גרה עם בן זוגי ניצן בצפון הישן. כך גיליתי את "כיכר היל" שמסתתרת בין רחוב שמעון התרסי, יהושע בן נון והורקנוס. להקיף אותה זה עניין של כמה צעדים (וכך אני עושה כל יום עם הכלב שלי, שוקו), ועדיין יש בה שפע של אוצרות: ספסל עם צל מושלם מתחת למפל מלאכותי עם אבני פסיפס, גינת שעשועים קטנה ומרופדת, והקסם האמיתי – בפנים מסתתרת על גבעת הכורכר מערת קבורה ושרידי התיישבות מהאלף הרביעי לספירה. בלילה היא מקום מושבם של בני נוער מתמזמזים, דיירי רחוב, ותנים שחוצים את הירקון ומגיעים לכאן כדי לבכות. רק בתל אביב. רח' שמעון התרסי/יוחנן הורקנוס

קסם עירוני עתיק. כיכר היל (צילום: נמרוד סונדרס)

תיאטרון אחד העם

חייה של במאית תיאטרון הם חיי נדודים. הלב והבית נישאים כל פעם לקירות חדשים, להצגה חדשה. בשבועות האחרונים הבית והלב שלי נמצאים בתיאטרון אחד העם של ביה״ס לאמנויות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים, הצמוד לכלבו שלום. מעבר לשלט המהבהב באורות "התיאטרון", העליתי עם אנסמבל של 14 סטודנטיות (וסטודנט אחד) את ההצגה החדשה "המקום בו השמיים נגמרים" מאת לוסי קירקווד, דרמה היסטורית חדשנית על 12 נשים שמוטלת עליהן אחריות כבדה – לגזור דינה של אישה אחרת. אחד העם 9

>> ביום חמישי הקרוב (11.5) תתקיים הפרמיירה של "המקום בו השמיים נגמרים" בבימויה של אילאיל סמל בתיאטרון אחד העם של ביה"ס לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. הוא מבוסס על המחזה הבריטי החדש "The Welkin" מאת לוסי קירקווד, שמתרחש באנגליה הכפרית של 1759, ומתחקה אחר סאלי פופי, נידונה לתלייה על רצח מזוויע שביצעה. לאחר שהיא טוענת שהיא בהריון, חבר מושבעות של 12 נשים נשלפות מעיסוקי היומיום שלהן על מנת להחליט האם היא דוברת אמת, או רק מנסה להתחמק מהגרדום. בעוד אספסוף צמא דם צובא על הדלתות, הנשים נאבקות בינן לבין עצמן על האחריות שניתנה להן והשטן האורב בקרבן. תיאטרון אחד העם, אחד העם 9, פרטים וכרטיסים כאן