יצירת אומנות בפיתה וקיר טיפוס על ת"א עצמה. זו העיר של איתי גל

איתי גל (33) הוא סינגר-סונגרייטר בוגר "רימון" שהוציא כעת את הסינגל "מעגל", השני מתוך אלבום הבכורה "רגעים", שצפוי לצאת במהלך החורף. על האלבום הוא עבד עם המפיק המצוין תם "Ros-e" רוזנברג, שיצר יחד איתו מיקס סגנונות שמהדהד את המוזיקה איתה גדל גל בבית – פופ מאימא, יוונית מאבא. מעבר לכך, הוא גם עובד בתור מנהל ערב במועדון הזאפה, וגם האיתי גל המוזיקאי השני שמתארח במדור זה.

1. Waycup Coffee

הקפה שמתחת לבית הוא הדבר הכי חשוב לכל בנאדם שעובד בערבים. אצלי, למשל, הבקרים הם הזמן לעשות מה שאחרים עושים אחרי הצהריים כשמסיימים את העבודה, והוויקאפ הוא אחד המקומות האהובים עלי. מעבר לקפה הבאמת משובח והצוות האדיר, הם יושבים על העבודה פינת יוחנן הסנדלר, שמולם גינה שטופת שמש מדהימה לעשות את הקפה של הבוקר, או של הצהריים ;).
יוחנן הסנדלר 23, תל אביב

2. קפה בכרם

אמנם בשם יש קפה, אבל כל שבת בצהריים אנחנו קופצים לשם, אני ושירן, בשביל היין. זה נהיה קטע כזה, טקס. יושבים בכיף, נרגעים מהשבוע, פותחים בקבוק יין מרענן מהמבחר המטורף שיש להם. וזה הקטע – יש שם כזה מגוון, שכל פעם אנחנו מגלים ומנסים משהו חדש, והכל טעים. אבל מעבר ליין עצמו, זה גם האווירה – יש שם משהו נעים, לא מתאמץ, ממש על המעבר לשוק הכרמל, ספוט מושלם לראות אנשים מעבירים את השבת שלהם או בדרכם לים.
רמב״ם 5, תל אביב

3. קיר טיפוס אייזיק

חשוב שתבינו – טיפוס זה לא ממש הקטע שלי. אני יותר בקטע של לשבת עם בירה מאשר להיתלות על קירות. אבל החברים שלי שם קבועים, והאמת – קשה להפסיק לפרגן לקיר המטורף הזה של אייזיק. זה באמת אולם עצום, ועוד קיר חיצוני עם נוף ישיר על איילון, כאילו אתה מטפס על העיר עצמה. אני מודה שאני פחות בעניין של הטיפוס עצמו, אבל אני תמיד מצטרף לטקס האמיתי מבחינתי – הבירה של אחרי האימון. בקיצור, מקום אדיר – גם לספורטאים אמיתיים, וגם ל"מתחפשים" כמוני.
יצחק שדה 41, תל אביב

 

4. כיכר החטופים

מקום שקשה לקרוא לו "אהוב", אבל איכשהו יצא שאני מסתובב שם לא מעט בשנתיים האחרונות. בכל מיני הופעות ואירועים שהייתי, מה שתפס אותי זה האנשים – אתה רואה בעיניים שלהם תקווה ואמונה שאפשר שיהיה פה יותר טוב, ושחייבים כבר לסיים את הדבר הזה. זה לא עוד מקום בעיר, זאת מין נקודת אור. המתנדבים, המשפחות, כל מי שמחזיק את התקווה להחזיר את כולם בחיים – זה אחד הדברים הכי יפים שיש פה, במיוחד שעבר כבר כל כך הרבה זמן.

5. מפגש רמב״ם

שווארמה בתל אביב זה ספורט לאומי – לכל אחד יש את המקום שהוא נשבע בו, כאילו גילה את הפנינה הסודית. אבל אני כבר יודע מה הפנינה שלי: מפגש רמב״ם, על שם הרחוב כמובן, ובדיוק מטר מקפה בכרם שהזכרתי קודם. מבחינתי זה ההמשך הטבעי לשבת של אחרי בקבוק יין – פשוט לסגור את המעגל בפיתה. והקטע? הפיתה שלהם משורטטת שכבות-שכבות, ככה שבכל ביס אתה מקבל טעימה מכל הטוב שהם דוחפים פנימה. זה לא עוד שווארמה, זה ממש יצירת אומנות אכילה.
רמב״ם 3, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

כל אזור אלנבי–מאז״ה–שינקין הפך לקרקס תחבורה אחד גדול. בגלל עבודות הרכבת הקלה באלנבי, זרקו לשם את כל התנועה מהאזור, ופתאום משאיות ענק מנסות להשתחל ברחובות צרים כאילו הם הולכי רגל בטיילת. מה יוצא? פקקים שלא נגמרים, צפירות בשעות הזויות, ובונוס קבוע – משאית שמגרדת מכוניות בדרך, כאילו זה חלק מהחוויה, כמובן בלי להשאיר פרטים. זה חלק מהמציאות העירונית, אבל לגמרי משהו שהעיר צריכה לשים אליו יותר תשומת לב.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסדרה "ילד רע" של דניאל חן. הרבה זמן לא התגלגלתי מצחוק ככה, מצחוק כזה שבא לך פשוט לצחוק בקול ולהשאיר הכל בצד. אבל בו זמנית יש לך את הרגעים שבהם אתה יושב על קצה הספה בלחץ, ממש לחוץ ממה שמתרחש על המסך, כאילו אתה לא יודע אם לצחוק או להיאחז בכורסה. זה כזה שילוב נדיר של הומור שחור, רגעים של דרמה אמיתית והפתעות קטנות שגורמות לך לחשוב על החיים שלך בצורה אחרת. וכל זה תוך כדי שאתה פשוט רוצה לדעת מה יקרה בפרק הבא ולא יכול לעצור.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לעיתים, בימי חמישי בשמונה בערב, אני מוצא את עצמי בכיכר החטופים, שם מתקיים הג׳אם של אביתר דוד. אביתר חטוף בעזה מאז תחילת המלחמה, והוא תמיד אהב לנגן, אז ההמשפחה החברים והקהילה מקיימים את הג׳אם הזה מדי שבוע כדי לתת לעצמם ולמשפחות החטופים תקווה ואור, ולהזכיר לכולנו שיש סיבה להמשיך להאמין. כשהייתי שם לאחרונה הופיע אהוד בנאי, ושר את "אל תפחד, אתה לא לבד" – ואני פשוט ישבתי שם, מרגיש את האנרגיה, את החיבור בין אנשים, ואת התקווה שבאה מהמוזיקה. זה אחד מאותם רגעים שמזכירים לך כמה כוח יש למוזיקה ולרוח הקהילה. אמן שיחזור כמה שיותר מהר.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
האמת שעמותה שאני ממש מרגיש שחשוב לתמוך בה היא אדופט. הם לוקחים כלבים מכלביות ומסייעים להם למצוא בית חדש ואוהב. מה שמיוחד בהם זה שהם לא סתם 'מעבירים כלבים', אלא מביאים כלבים עם אופי מיוחד, עם סיפור, כל אחד שונה ומיוחד בדרך שלו. אפשר לעזור להם בדרכים שונות – גם באומנות זמניות לכלבים שהם מנסים להציל, וגם כמובן לאמץ דרכם כלבים מהממים שמכניסים אור לבית וללב שלך.

מי התל אביבי שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ניצן גריב. היא הייתה שותפה שלי פעם, והיום אנחנו חברים טובים. הדבר שתמיד בולט בה זה האמירה שלה – לאהוב את עצמך, לא משנה מה. היא פשוט מקרינה את זה בכל מה שהיא עושה, גם ברגעים הקשים, גם כשלא קל בכלל. היא מזכירה לך שהחיים שלך שווים, שהערך שלך לא תלוי באף אחד אחר, ושגם כשאתה מרגיש תקוע או שאף אחד לא שם לב, חייבים להישאר נאמנים לעצמנו. היא גם השתתפה באהבה חדשה לאחרונה, וזה מראה כמה היא אמיצה וכנה – יודעת לתת מקום גם לאחרים וגם לעצמה בלי לוותר על מי שהיא באמת.

מה יהיה?
יהיה מעולה! אני באמת מאמין ומקווה שבתקופה הקרובה הדברים יתחילו להתיישר. שיהיה לנו קצת שקט ונשימה בין כל מה שעברנו. שנוכל לסיים עם כל השריטות והקשיים של התקופה האחרונה, ולפתוח דף של ריפוי אמיתי – כשכולם יחזרו. אז באמת נוכל לסגור ת׳מעגל.