בית קפה שתכף נסגר ודוכן בורקס צנוע. העיר של לימור פנחסוב

>> לימור פנחסוב היא מגדולות יוצרות הדוקו שמסתובבות בינינו, במאית אמיצה, חתרנית ורגישה חברתית, המביאה למסך קולות ושאלות שנותרות לעיתים מחוץ למיינסטרים, וביימה גם תחקירים רבים בתוכנית "עובדה". סרטה האחרון "אחרי המסיבה" שודר השבוע בכאן 11 במלאת שנתיים לשבעה באוקטובר. לצד יצירתה, שימשה כיו״ר איגוד הבמאיות והבמאים במשך שש שנים, והייתה ממייסדות פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל. החודש היא תיכנס לנעליו של ברק הימן ותוביל את המחלקה לקולנוע של "המדרשה".

 

גדלתי ברמת אפעל ואת התיכון העברתי בפנימייה בשדה בוקר, אז אם שואלים אותי אני אוהבת להגיד שאני שייכת לרוח המדברית ששם. אבל האמת היא שאני כבר 30 שנה בתל אביב, אז כן, אני תל אביבית, אדוקה יש לומר. כדוקומנטריסטית בנשמה, המקומות שלי בעיר תמיד קשורים או לסיפורים חזקים או לאנשים הקרובים אלי, החברות והחברים שלי. 

1. ביתא קפה צהלה 

המסעדה האהובה עלי בתל אביב היא פשוט המקום שבו אני יושבת כבר 20 שנה עם החברות הטובות שלי, עירית, עינת ואסנת – ביתא קפה בצהלה (מה נעשה עכשיו כשסוגרים את המקום?). טעים שם ממש, אבל עיקר הענין עבורי הוא ההיסטוריה שלנו בין השולחנות במקום – כי ביתא היא המקום שבו ישבנו פה על קפה, סלט או ממש ארוחה בכל רגע בחיים, חלקנו סיפורים מהגן של הילדים, הריונות, לידות, סיום יסודי, תיכון, דאגות של הילדים בצבא, גם גירושין וגם אהבות חדשות. הרבה סודות ושיחות פרטיות ועמוקות יש עבורי בביתא שהופכים אותה למקום קסום עבורי.
צה"ל 71 תל אביב (צהלה)

 

2. גינה 

בהדר יוסף שבה נולדו ילדי, יש חורשה קסומה. אנחנו המקומיים קוראים לה "גינת העצים השוכבים" כי באמת העצים בה שוכבים במופע מופלא של טבע עירוני. באופן רשמי מתברר שהיא נקראית "האשלים המרקדים" שזה גם יפה לחשוב שהם מרקדים להם. ועכשיו נשאר להתפלל שלא יהרסו את החורשה בשביל עוד מגדל. 

3. חוף תל ברוך   

חוף תל ברוך הוא האהוב עלי כי אחרי שהצלנו את ישראל עמיר מכת לב טהור, הוא לא הפסיק לבקש להגשים את חלומו וללכת לים לראשונה בחייו בארץ ישראל. מיד כשנחתנו בארץ לקחתי אותו לטבילה ראשונה בחוף הזה. אז הוא היה שורד כת אלימה, רזה, כחוש ומפוחד. היום הוא גיבור של ממש, איש עוצמתי וחד פעמי. מעבר לזה חוף תל ברוך הוא המקום שבו אני פותחת את השבוע עם עירית חברתי הטובה, מול השקיעה עם בקבוק יין או סתם ענבים אנחנו מסכמות את השבוע בשקיעה של מוצ"ש, עטופות בצבעי השמש ובחברות טובה כל כך.

4. קולנוע לב דיזנגוף

הילדים שלי גדלו בקולנוע לב מגיל אפס ממש, אז חוץ מסרטים מעולים אני מרגישה שם בבית. יש שם אולמות שבהם התגנבתי להניק, ואולמות שבהם ראיתי את פניהם מלאות הפליאה מול סרט ראשון, וגם הסרט "אמא חוזרת הביתה", שעשיתי עם ירון כפתורי, מספר את סיפור המנקה של הקולנוע, אז הנה שוב אני מוצאת את עצמי מחברת דוקו וחיים אמיתיים.
דיזנגוף 50 תל אביב 

5. בורקס שלמה בשוק הכרמל

אין על שוק הכרמל, ובימי שישי אני מקפידה להגיע למסלול קבוע של קניות ושיחות עם בעלי הדוכנים שכבר הפכו לחברים. הראשון שבהם זה דוכן הבורקס הצנוע בסמטת הכרמל. כמובן שהכל מחובר גם לחברה טובה, הפעם זאת  חברתי, אחותי מכיתה ד', יעל קומרובסקי (תל אביבית בנשמה). אז כן, צריך לאכול בריא והכל, אבל לפעמים נדמה לי שיותר חשוב שיהיה בריא לנשמה, ואין כמו חיבור של שיחת נפש עם חברת ילדות ובורקס חם וטעים.
נחליאלי 2 תל אביב (שוק הכרמל)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הפקקים, כמה שזה קלישאה ככה זה בלתי נסבל עבורי. כמו רבות גם אני רצה בין העבודה, לבית, החברות, בן הזוג שלא לדבר על הזמן, הסרטים והפרויקטים שלי. ככה שכל שנייה ספורה ומדודה וברור לי שכמעט כל יציאה מהבית בעיר שלנו היא משאבת זמן יקר בפקק מעיק. החלק הטוב בזה זה פודקאסטים בצרפתית שאני שומעת וככה שומרת על השפה ואם אני נושמת ממש עמוק אז אפשר לדמיין שזה פקק פריזאי מפואר…

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בלוז כנעני של אהוד בנאי בחאן השיירות, ערב עם חבר מחבק ואוהב מצד אחד ועם ישראל השפוי והיפה מצד שני. זה הרגיש ערב מהאגדות ואפילו הצליח לרומם את הנפש לכמה שעות למרות המצב. 

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
חזרתי לעמוס עוז ול"מיכאל שלי" לאחרונה, ופתאום ראיתי את חנה ואת מיכאל גנץ באור חדש, מול הרצון או אולי הצורך לברוח מהמציאות הקשה של חיינו בשנתיים האחרונות. רק מקווה שלא ניפול לתהום כמו חנה. אני אהיה גם יומרנית לרגע ואספר על יצירה שלי: ליוויתי את סא"ל דותן מלול, מג"ד 932 ואת שחר מלול אשתו, במהלך 50 ימים של תמרון בעזה (עבור חדשות 12 מוצ"ש), צילמנו בג'בליה כמה ימים ארוכים וגם לילה אחד בלתי נשכח… מול המג"ד ושחר אשתו הרגשתי פעם ראשונה כוח ותקווה. שחר הודיעה לי מהשיחה הראשונה שהיא לא רוצה כתבת "ביחד ננצח", היא חייבת להגיד את האמת, וכך היה. הכנות והיכולת שלהם להביע מכלול כל כך רחב של רגשות ותחושות מסמנים לי עד עכשיו שבאמת מגיעה הנהגה ראויה לעם הטוב והנפלא שאנחנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
קשה לי לבחור, יש כל כך הרבה אנשים טובים. אני בוחרת באלעד פנחסוב – גילוי נאות: אחי הקטן. כבר שנתיים שאלעד והחברים שלו מגיעים לכל מיני מקומות משונים ורחוקים בשביל לפנק את החיילים בארוחה טובה, חיוך אור של טוב בעיניים ואווירה של בית. אלעד עושה את זה בצניעות ובשקט מוחלט ובטח יכעס על הפרסום הזה. תרומות הם לא מבקשים,  אבל אם בא לכם להגיע לעמוד על המנגל או לחתוך סלט טרי לחיילים שלנו, אלעד הוא הכתובת. 

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עינב צנגאוקר – אני מניחה שכבר אפשר לקרוא לה תל אביבית. אין לי מילים מול העוצמה של האישה הנדירה הזאת. אני לא יכולה לסבול ביקורת עליה, כועסת על מי שמעז לשפוט אותה. את נדירה עינב ואני כל כך מחכה לראות אותך מחבקת את הילד שלך. 

מה יהיה?
יהיה ממש טוב, חייב להיות. הטובים, בסוף, תמיד מנצחים.