>> לין צוקרט (כדאי שתעקבו) היא היא מוזיקאית־יוצרת תל אביבית שכדאי שתכירו (ואולי כבר שמעתם ב-88 או בקצה), ולקראת אלבומה השני שייצא בסוף החודש היא משחררת אתשיר הנושא "לגלות את הים". האלבום החדש, בהפקת שוזין, ג'וני טיברין ומתן, ממשיך את הקו החשוף שלה ונוגע בזהות, נשיות, זוגיות והניסיון למצוא מקום בלי ללכת לאיבוד בדרך. ב-29.7 יתקיים מופע ההשקה של האלבום בלבונטין 7 (אורחת: אביגיל קובארי) ואתם רוצים ויכולים להיות שם.

>> קפה שוקק חיים וכריכים וכיכר של תרבות מפוארת // העיר של עדי עזרא
>> חנות שמצריכה אורך רוח ופיצה לכל שעה // העיר של סוניה אוליטסקי
>> בלדה להופעות קטנות ותרבות בגובה העיניים // העיר של גלי ואבירם צור

1. חורשת רדינג // פיצה גרונימן

מאז שנהייתי אמא ועברתי לרמת אביב, נדמה שכל החיים שלי מתנקזים לחורשת רדינג. זו חורשת פרא שנשארה פראית בכוונה, צחיחה ומאובקת בקיץ, מתפרצת בירוק ובפריחה בחורף ובאביב. מקום שאפשר להעביר בו יום שלם כמעט בלי להרגיש, עם הילד, עם הכלב, עם חברים, עם בירה ביד ועם פיצה של גרונימן, שהיא בעיניי הפיצה הכי טובה בתל אביב. יש בה משהו נדיר בעיר הזאת, תחושה שאפשר פשוט להיות.
>> רדינג 34 תל אביב

2. לרכב על ווספה בטיילת

יש רגע קבוע בכל רכיבה על הטיילת שבו הים נפתח פתאום מול העיניים. לא משנה כמה פעמים ראיתי אותו, הוא תמיד מצליח להפתיע אותי מחדש. השורה “לגלות את הים” נולדה בדיוק מהרגע הזה, מהרגע שבו האופק נגלה במלואו. לפעמים הים שקט, לפעמים הוא גועש, אבל הוא תמיד רחב ממני ותמיד מכניס אותי לפרופורציות. באותם רגעים אני מרגישה ששלומי כשלום הים.

3. בית הצעירים מזא"ה 9

רוב שירי האלבום השני שלי נכתבו במזא"ה 9. כשגרתי בשינקין הייתי מזמינה שוב ושוב את חדר הפסנתר שלהם, מגיעה לכמה שעות ונעלמת מהעולם. הייתי יושבת לנגן, לכתוב, לחלום. יש שם משהו שמאפשר בדידות טובה, כזו שלא מרגישה לבד. בין חדרי העבודה, בית הקפה והאירועים שמתרחשים מסביב, זה מקום שתמיד מזכיר לי למה רציתי להיות יוצרת.
>> מזא"ה 9-7 תל אביב

4. מגדל שלום

זו השנה השביעית שאני מגיעה למגדל שלום כמה פעמים בשבוע לדיי ג’וב שלי, ועדיין אני מרגישה שאני נכנסת לתוך קפסולת זמן. המקום הזה הוא תערובת כמעט בלתי אפשרית של קפיטליזם, היסטוריה, אמנות, תיירים, פקידים, סטודנטים לתיאטרון, ריח של קפיטריה, ואנשים מכל הסוגים והמינים. בכל פעם מחדש אני מרגישה שאני צופה בניסוי אנתרופולוגי קטן שנערך בלב העיר.
>> אחד העם 9 תל אביב

5. חוף שדה דב

הרצועה שבין המגדלור לתל ברוך היא אחד הסודות הכי יפים בעיר. חוף לא מוכרז, קצת נסתר, שאפשר להגיע אליו בעיקר ברגל או באופניים, ולכן הוא נשאר יחסית ריק גם בימים שהעיר עולה על גדותיה. יש שם בריכות טבעיות בין הסלעים ושקיעות שגורמות לי לשכוח לכמה דקות מהמציאות המטורפת שלנו. הדרך הכי יפה שאני מכירה להיפרד מהיום.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כל מקום שבו בונים. אני מבינה שזו דרכה של עיר חיה להשתנות, אבל יש משהו באתרי בנייה שמערער אותי, הרעש, האבק, הגדרות הזמניות שהופכות לקבועות, התחושה שהעיר כל הזמן באמצע משפט ואף פעם לא מסיימת אותו. זה מכניס כאוס גם לנוף וגם לנפש.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לאחרונה בבארבי בהופעה של תומר ישעיהו שאירח את אהוד בנאי. יש רגעים נדירים בהם רואים אנשים מגשימים חלומות ומתרגשים, זה היה רגע כזה. רגעים כאלו נותנים השראה ותקווה שיש מקום לאמנות ולחלומות בחיים שלנו ובמציאות המעורערת שלנו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום "כולם חוץ ממי שחסר". זכיתי להשתתף בו לצד לאה שבת, נועם רותם, דניאל רובין ומוזיקאים נפלאים נוספים, ביוזמת יויו (יונתן שטרן נוביצקי). הפרויקט חיבר בין טקסטים שכתבו נשים מהעוטף אחרי שבעה באוקטובר לבין מוזיקאים שהלחינו אותם. מתוך כאב עצום נולדה יצירה מלאה בחמלה, רגש ותקווה. בשבילי זו הייתה תזכורת לכוחה של אמנות, לא לרפא את המציאות, אלא לעזור לנו להישאר אנושיים בתוכה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
התנדבתי תקופה ב"תרבות של סולידריות", ומאוד התחברתי לרעיון. זה מקום שמחבר בין תרבות, קהילה ופעולה חברתית וכל ההכנסות מופנות לסלי מזון ולתמיכה בקהילות מוחלשות בעיר. מבחינתי זו דוגמה יפה לאיך תרבות יכולה להיות גם כלי לעזרה הדדית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו או לה כרגע?
לכל המוזיקאיות והמוזיקאים העצמאיים שממשיכים ליצור כאן למרות הכל. בתקופה שבה נדמה שהמציאות מוחקת כל מרחב לחלום, הם עדיין מתעקשים לכתוב, לנגן ולהזכיר לנו שיש גם יופי ואמת.

מה יהיה?
חייבת להאמין שיהיה טוב, אחרת קשה לקום בבוקר. אני משתדלת להתמקד בחיים הקטנים שלי ולזהות את הטוב ברגעים שבהם הוא מופיע, בשיר חדש, בילד שצוחק, בים שנפתח פתאום מול העיניים. כשמגדלים ילדים אין את הפריבילגיה להתמסר לייאוש. צריך לשמור על השמחה, לטפח אותה ולהעביר אותה הלאה. ובכל זאת, אני גם שומרת מקום לתקווה גדולה יותר לקראת הבחירות הקרובות.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• גרונימן
• טיילת תל אביב
• מזא"ה 9
• מגדל שלום
• שדה דב