>> סתיו פלטי נגב (כדאי שתעקבו) היא מחזאית ותסריטאית שחיה בתל אביב עם בן זוג וילד, מיוצרות פודקאסט הילדים הלהיטי "הסכתוס" (יחד עם תמר הוכשטטר) שעלה לעונה שלישית באתר "הארץ". והכי טוב:אתם יכולים להאזין לוגם אם אין לכם ילדים בכלל ולדפוק את השיטה!

>> מגדל שהיה ארץ פלאות ורוח מרחפת של שלונסקי // העיר של דודי זבה
>> נקודת ייחוס מושלמת ואשליה קצרה של הודו. העיר של אלה ליטביץ
>> המקום שבו קורה הקסם ורחובות לטייל בהם // העיר של מגי אוצרי

רשימת חמשת המקומות האהובים עליי בעיר בימי שגרה. עכשיו בימי המלחמה נזכרתי בהם בגעגוע. לא היינו בבית הלא ממוגן שלנו כבר חמישה שבועות. הנה רשימת המקומות שחסרו לי ורצתי אליהם מיד בסיום המלחמה.

1. פארק הירקון

פארק עצום, עצים גבוהים מטילי צל, כרי דשא אינסופיים, נהר אמיתי, ותנים – יצורי פרא אמיתיים שמסתובבים חופשי! – חוץ לארץ באמצע תל אביב. אני מתה על פארק הירקון, ומנסה לבלות בו לפחות קצת כל יום.

2. האולם במרכז ענב רגע לפני הופעה

כבר שנה וחצי שתמר הוכשטטר ואני מופיעות במרכז ענב כל חודש מול קהל של ילדים נוצצי עיניים שבאים לפגוש את סתיו ונאדה, הדמויות שאנחנו כותבות ומגלמות בפודקאסט "הסכתוס". להופיע מול קהל מתרגש ואוהב זו זכות אדירה, ורגעי השקט באולם הריק של מרכז ענב, שנייה לפני שהקהל נכנס, הם מהאהובים עליי.
אבן גבירול 71 תל אביב (על גג גן העיר)

3. קפה טימותי

קפה טימותי הוא מהמקומות האלה בעיר שאני פשוט שמחה להיות שכנה שלהם. אני יכולה להגיע סתורת שיער ומנומנמת, ותמיד אריק המנהל יקבל אותי בחיוך, הקפה יהיה טעים ואף אחד אף פעם לא יעקם את האף אם אני יושבת עם המחשב.
אבן גבירול 187 תל אביב

4. הדוכן של שלמה בשוק הנמל בשישי בבוקר

גיליתי את שוק הנמל לא מזמן, ומאז אני משתדלת להתייצב שם כל שישי בבוקר. אני אומרת שלום לים, קונה ירקות טריים מאוד בדוכן של שלמה והאחים שלו שתמיד מחייכים ונחמדים בקופה, לא משנה כמה התור ארוך, אוכלת סנדוויץ מאיוו מול הגלים – ואני שמחה.

5. אולפן ההקלטות במערכת "הארץ"

פה אנחנו מקליטות את הסכתוס. חדר כמעט וריק פרט לשולחן ועליו ארבעה מיקרופונים ואוזניות. מינימליזם שמאפשר לצאת להרפתקאות הכי פרועות רק באמצעות קול ודמיון.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אני מאוד אוהבת את העיר, והכי אוהבת אותה כשאני רוכבת על האופניים עם מוזיקה באוזניות. אז היא נראית לי מושלמת. אבל בקצב הליכה, כשאני רואה מקרוב את המדרכות וכמה הן מלוכלכות – בזבל מפוזר, בקקי של כלבים, אני מתעצבנת נורא ולא מבינה למה אנשים מרשים לעצמם ללכלך ככה ולמה העיר לא מנקה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
במהלך המלחמה, מתוך החיפוש התמידי של מה לעשות עם הילדים בלי מסגרות, הגענו כמה פעמים לצפות במופעי קרקס קטנים ומאולתרים. לוליינים-ליצנים שמעלים מופע קטן לילדים, ליד מרחב מוגן. משהו בפשטות של פרפורמר שיוצא החוצה לפגוש ילדים ריגש אותי והשאיר אותי עם איזו תחושת שמחה בלב שהחזיקה לפחות כמה שעות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב לקלאסיקות אהובות שינחמו אותי. קראתי לאחרונה לילדים שלי את סדרת ספרי המומינים, ונהניתי כל כך לשקוע בחורף הקפוא והמושלג של עמק המומינים. אנחנו חוזרים וקוראים גם בסיפורי אגדות (במיוחד אגדות האחים גרים) והמיתולוגיה היוונית, ויש משהו בחזרה הזאת למוכר, לסיפורי ילדותי, שנותן כוח בתקופה הזאת ומזכיר שיש עוד יופי בעולם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ולהתנדב לכל מטרה שמחזקת את המרקם החברתי המתפורר שלנו בתקופה האיומה הזאת. לכל קמפיין של חטוף שחזר וצריך עזרה כי המדינה לא עוזרת לו, לחיילי מילואים והמשפחות שלהם שקורסים אחרי מאות ימי מילואים, למי שביתו נפגע ולא יודע מה יעשה עכשיו. יש כל כך הרבה אנשים בינינו שצריכים עזרה, תרומה, חיוך, תשומת לב, מילה טובה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל ההורים לילדים שצריכים להחזיק מציאות בלתי אפשרית של חיים כרגע. בדירות בלי מרחב מוגן, שישנים במקלטים או שברחו מהעיר, שמעסיקים את הילדים מהבוקר עד הערב ולא מצליחים לעבוד בזמן שמנסים לנרמל את הטירוף סביבנו.

מה יהיה?
אני בן אדם מאוד אופטימי בדרך כלל, אבל אני מתקשה להיות חיובית בימים האלה. אני לא יודעת מה יהיה, אבל יודעת שיש לנו אחריות וחובה לנסות לתקן ולדאוג שיהיה פה טוב.

• העיר שלי
• פודקאסט
• הארץ
• פארק הירקון
• מרכז ענב
• טימותי
• שוק הנמל