תום אורן הוא פסנתרן, מלחין ומעבד תל אביבי שחי כיום בניו יורק. ב-2018 היה לישראלי הראשון שזכה בתחרות הפסנתר הבינלאומית של מכון ת'לוניוס מונק, כיום מכון הרבי הנקוק.אלבומו החדש, Dark Lights, יצא בפברואר 2026 ב-Anzic Records, ובו הוא מוביל טריו עם עילם פרידלנדר בקונטרבס ואביתר סליבניק בתופים. ב-20.8 הוא יעלה באולם צוקר בהיכל התרבות עם נורית גלרון ויונתן הדס, וב-21.8 עם עידן רייכל ויונתן הדס.
>> נזק איראני, קפה במונטיפיורי וחלום על הקאמרי. העיר של דורון טאובר
>> פלאפל של ילדות והגינה שהפכה למקלט. העיר של אסף אלבס
>> מהאולפן של רם אוריון עד חוף הילטון. העיר של שגיא צורף

1. קפה תחתית

האהבה שלי לתחתית, ולאנשים המקסימים שהופכים אותו למה שהוא, התחילה עוד בימי הלימודים בבית הספר לאמנויות, ממש ממול. קאט לגיל 23: אני בבוסטון המושלגת, אחת בלילה, קור כלבים, חוזר עם חברים מסשן בברקלי קולג' אוף מיוזיק, וכולנו מסננים מבעד לשיניים נוקשות: "למה אנחנו לא בתחתית עכשיו, יושבים על קרוק והפוך מנהלים?" אני גר בימים אלה בניו יורק, וכשאני שם אני מתגעגע לשלושה דברים: למשפחה, לחברים ולתחתית, בסדר הזה.
לינקולן 9

2. כיכר הבימה

היכל התרבות מצד אחד, כיכר הבימה מצד שני. אין כמו להיות מוקף בבמות המיתולוגיות האלה ולנשום היסטוריה מתמשכת של אמנות מדהימה, שעושה אותי גאה להיות תל אביבי בפרט וישראלי בכלל. הלב מתרחב. תמיד כשאני מסתובב שם אני נזכר בדוקו הנהדר של ברק היימן על דני קרוון הענק ומחייך. באחת הסצנות מישהו מבקר את קרוון על היעדר הצל בכיכר היפהפייה שתכנן. קרוון עונה לו בזעף שמקורו ביושר אמנותי חסר פשרות: "אתה ראית כיכר בעולם עם צלון?"
כיכר הבימה, תל אביב

3. קולנוע לב תל אביב

את הסרטים הראשונים בחיי ראיתי בקולנוע לב רמת אביב, ומאוחר יותר בלב דיזנגוף. "קולנוע לב" כבר מזמן הפך לשם נרדף מבחינתי לסרטי איכות. לימים, כשכתבתי והקלטתי את המוזיקה המקורית לסרט "תמונת הניצחון" של אבי נשר, היה מרגש לדעת שהוא מוצג גם בקולנוע הזה. בנובמבר האחרון הלחנתי והקלטתי מוזיקה מקורית לסרט החדש של אבי, "האהבות שלנו", ואני מחכה לראות גם אותו על המסך הגדול בסתיו הקרוב.
דיזנגוף 50, קומה 3

4. מגדל השעון ביפו

מגדל השעון מחזיר אותי למושב האחורי של המכונית המשפחתית. אנחנו חמושים בפיתות עם סומסום מאבולעפיה, אריק לביא, יוסי בנאי או הגשש ברקע, בין ערביים. חוזרים הביתה.
כיכר השעון, יפו

5. קפה שרגא

מקום מקסים לפתוח בו את הבוקר. אשר ביטנסקי האגדי, המנהל שלי בימים אלה, הכיר לי את הקפה הזה. משם אנחנו מתכננים בכיף שלל תוכניות, או כפי שאשר קורא לזה: "זוכרים את העתיד".
יוסף קארו 10

מקום או תופעה לא אהובים בעיר

לינקולן 18. זה לא שאני לא אוהב את המקום, רק חבל לי על המצב הנוכחי שלו. בתור תלמיד אמנויות אני זוכר בחיבה את ימי שניצליין וקיורטוש, בית המאפה ההונגרי. שניהם נסגרו מזמן, וכמו שאמר המשורר: "וגם קולנוע רקס כבר לא קיים". בכל פעם שאני עובר שם הלב נחמץ מעט, אבל עדיין יש פוטנציאל. כולי תקווה שיקום בן-גוריון מקומי ויפריח שם את השממה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ביוני האחרון השתתפתי, בפעם השלישית, בקונצרט של חברי היקר תמיר גרינברג עם הפילהרמונית הישראלית. שירים מדהימים של תמיר, בעיבודים ובתזמורים גלקטיים של מאסטרו ירון גוטפריד, שגם ניצח על התזמורת. מעבר למוזיקה, הדרך שתמיר סולל לעצמו מעוררת השראה. אני זוכר אותו מופיע בלילה לבן, כשהיינו בתיכון, על אחת הבמות ברוטשילד. שנים אחר כך, לנגן איתו על בימת היכל התרבות, עם הפילהרמונית ושוב בלילה לבן, זו סגירת מעגל מרגשת. באותו מעמד יצא גם אלבום ההופעה Where the Light Goes (Live). זכות לנגן בו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שיר ערש", עם המילים הנצחיות של אלתרמן ואחת המנגינות הכי יפות של סשה ארגוב. זו בהחלט היצירה המשותפת האהובה עליי של שניהם. כשפרצה המלחמה, אני וחבריי הישראלים בניו יורק היינו נפגשים כדי לחזק זה את זה, גם דרך המוזיקה. בין השאר היינו שרים את השיר הזה: "רוב נגינות יש וצלילים… רק הוא בסוף נשאר איתנו".

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מתוך היכרות אישית עם כוחה המופלא של המוזיקה, גם ברמה הפיזית וגם ברמה הנפשית, אני ממליץ לתרום לכל ארגון שמקדם מוזיקה ככלי לטיפול, להתמודדות ולשיקום.

מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
מאיה בלזיצמן, שהיא כידוע נשמה אדירה ואמנית שהיא תופעה חד-פעמית, בקטגוריה משל עצמה. בנגינת הצ'לו המכושפת שלה, וגם בשירתה המרגשת, היא תמיד מביאה אור גדול. לאחרונה היא ובן זוגה מתן אפרת, המתופף הנפלא, הוציאו יחד אלבום יפהפה בשם "גרגר של חול". היה לי הכבוד לנגן בשיר שחותם את האלבום.

מה יהיה?
אני אופטימיסט חסר תקנה, ולכן אומר שיהיה טוב. יחד עם זה, איך אמר פעם דני סנדרסון? "אופטימיסט הוא בסך הכל פסימיסט שהתייאש".

• העיר שלי
• ❤ תרבות