אהבתם את הסדרה של כאן 11 על תולדות ההיפ הופ הישראלי ובא לכם עוד ממנה? מעולה, כי לנו יש אסופת שירי היפ הופ שמשלימה את התמונה. והפעם: הפרק השני תופס את החצי השני של שנות התשעים (1995-2000), וחוץ משב"ק ס' יש לנו את פישי הגדול, קומדי סטור וישראלים עצבניים
זה שבוע שני שהדוקומנטרי בעל החשיבות ההיסטורית "זהב שחור – סיפורו של ההיפ הופ הישראלי" חורך את המסך בכאן 11. מעבר להיותו יצירה אודיו-ויזואלית יוצאת דופן במחוזותנו (מאז "סוף עונת התפוזים" לא ראינו דוקו שהתעסק בז'אנר מוזיקלי בכזו העמקה בארץ), מדובר בחגיגה יוצאת דופן של תרבות ההיפ הופ המקומית, שנמצאת בשנים האחרונות בסוג של טור דה פורס. וזו הזדמנות יוצאת דופן לתת את הכבוד (הקלישאתיים יגידו ריספקט) לז'אנר ולמייסדיו, כמו גם לדוקומנטרי הייחודי שמקיף את תולדותיו. ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר בפלייליסט נלווה שכולל כמה מהשירים המופיעים בפרק, וכמה שירים שדווקא לא.
>> בפרקים הקודמים: הפלייליסט הנלווה לפרק 1
גם אנחנו כאן בטיים אאוט אוהבי היפ הופ מקומי – למעשה (והנה מגיע גילוי נאות), אחד מכותבי הטקסט שלפניכם, סגן העורך מתן שרון, מרואיין בסדרה בכובעו כעיתונאי היפ הופ, ואף ייעץ לתחקיר המקיף שערכו היוצרים אמרי דקל קדוש ורום אטיק. הכותב השני, אגב, הוא גם ילד היפ הופ מתבגר שגדל על ברכי עסק שחור ומדרגות הג'י ספוט. לכן יצאנו לאסוף פלייליסט משלים לפרקי הסדרה (המשודרת מדי יום ג' בכאן 11, 22:00), כזה שמרחיב את המתואר בה, מוסיף מידע וצבע על מה שמוזכר בה, ואם אפשר, גם מוסיף אמנים שיוצרי הסדרה לא הספיקו לשלב במגבלת הטלוויזיוניות. הפלייליסט השני מתמקד בחצי השני של שנות התשעים עד פחות או יותר באג אלפיים, שנים שאופיינו עדיין במעט אמנים, אבל העניינים בדיוק מתחילים להתחמם. אגב, לסדרה יש גםפלייליסט רשמי בספוטיפיי, שמרכז את כל המוזיקה שמופיעה בפרקים. אבל אנחנו בקטע של להרחיב.
קוואמי – ג'ינגל ביסטי בויז (1995)
נתן אלתרמן כתב פעם ש"גם למראה נושן יש רגע של הולדת", ורגע הולדת כזה קרה בצירוף המקרים המדהים של אביב 1995. הביסטי בויז, אגדות ההיפ הופ, הגיעו להופעה לישראל ולצד ההיסטוריה הזו, קרתה היסטוריה קטנה במסגרת הסיקור של גלי צה"ל לקראתה. עורך מוזיקלי צעיר ונלהב הקליט פרומו בעברית לקראת הספיישל, שהיה כל כך טוב עד שנכנס לרוטציה המוזיקלית של התחנה. הג'ינגל הקטן, שיושב על הביט והלחן של "So What’cha Want", הלהיב גם את חברי הלהקה עד שלקחו אותו להיות טראק נסתר בסיום האי.פי Root Down. וזה עוד מבלי להזכיר שבזכות הספיישל הזה, קוואמי פגש את לירון תאני. היסטוריה, כבר אמרנו?
פישי הגדול – סמל מיני (1999)
סביב הפרק הראשון היה לא מעט דיונים בשאלה מי מופיע בו ומי לא – מספר אמנים התלוננו שלא נכללו בדוקו, אבל היו גם מי שנעדרו מיוזמתם. אדם לוינזון, או אדם בן לאווי, שאז עוד כונה "פישי הגדול", מופיע רק לרגע אך לבקשתו לא מוזכר בדוקומנטרי. אבל פישי היה אחד מאבות המזון של ההיפ-הופ הישראלי, בין אם בהופעתו בלהיט "תתקעו בחצוצרה" ובין אם באי.פי הראשון שהוציא בלייבל של קובי אוז, לבנטיני, שנקרא "פישי הגדול במחיר קטן". שם הסתתר להיט רחוב מצחיק והזוי בשם "סמל מיני", שכמיטב מסורת ההיפ הופ המיושן היה סקסיסטי ובוטה, אפילו יותר משבק ס'. לימים פישי שינה את מילות השיר (בעיקר את הרמיזות ההומופוביות), ואז התכחש אליו כמו אל הדוקו, כך שגם הוא מבין את הבעייתיות בטקסט – אך את ההיסטוריה אי אפשר למחוק, והשיר הזה נשאר חלק מזו של הראפ המקומי.
הקומדי סטור – שיר חם ויפת (1995)
סיפורו של הראפ הישראלי עבר לא מעט פעמים דווקא דרך עולם הילדים, שהיו הראשונים להבין ולהיגנב על הז'נאר האמריקאי המעוברת. הם גם היו אלו שהתאהבו בהומור המפגר-אך-אופטימי של חבורת הקומדי סטור, ובתוכם גיל ססובר שאהב כבר אז היפ הופ, וביטא את זה לא פעם בתוכנית. השיא הגיע עם שיר של שתי דמויות פופולריות להחריד, חם ויפת, שמכל הסגנונות בוצע בראפ. הביט עם הכלייזמר, הציטוטים מ"אני לא רוקד כשעצוב" והאטיטוד הראפרי הכניסו מתחת לשפם המודבק את הז'אנר, ולא בפעם האחרונה, דווקא במקום שבו ילדים משחקים.
טיפקס – איזה עולם (1997)
על חלקו של קובי אוז בראפ העברי כתבנו כבר בפלייליסט הקודם, אך לאורך הניינטיז הוא בא לביטוי שוב ושוב – ואין מקום טוב יותר לזהות זאת מאשר אחד הלהיטים הגדולים של טיפקס, מתוך האלבום "נשיקה לדוד" מ-97. אוז מביא שם ראפ מורכב להפליא ביחס לתקופה – צפוף, קופצני וכזה שמצליח לקפץ בין המציאות הישראלית הדחוסה להרהורים כמעט פילוסופים, דוגמת הפתיחה האייקונית "מי אני? מה אני בכלל? למה לטפס על ההרים, כי הם שם?". מאוחר יותר הוא גם נכנס לכל בית בישראל דרך פתיח הסדרה "שמש", אבל כבר בזמן אמת היה מדובר בשיר ראפ מצוין עם פזמון קליט. ואגב, את הקליפ לשיר (וקליפים נוספים של טיפקס מאותה התקופה) ביים אחד בשם לירון תאני. לא בלתי מעניין.
שב"ק ס – מביא אותה הפוך (1997)
לצד "עסק שחור", הפרק השני מתמקד לא מעט בקפיצת המדרגה של שב"ק ס' דרך הגעתו של נמרוד רשף – אייקון היפ הופ ישראלי, גיבור ילדות לרבים ואחד הראפרים הגדולים שאי פעם תפסו כאן מיקרופון. אחת הסיבות לכישוף הזה היא הדינמיקה שנוצרה בין שני הסולנים, מוקי די ונימי נים, שמוצגת בשיאה בשיר הזה. מדובר כמעט בשיר באטל שבו כל צד מציג לראווה את יכולתיו המילוליות והאמנותיות על רקע גיטרות מיללות וציטוט מוזיקלי מהנעימה המפורסמת של "הטוב, הרע והמכוער". השיר כולל המון חידושים לראפ העברי – סל הביכורים של נמרוד רשף, כפי שהוא מנסח באלגנטיות – לרבות אלמנט ה"איגיד ביגידי" ושדרוג הפלואו העברי למחוזות חדשים.
נמרוד רשף – במכונית האדומה (1997)
והיה גם את הצד הזה של נמרוד רשף, דמות שגילמה בתוכה דיסוננס. מצד אחד מדובר בגדול הראפרים, בטח לתקופתו (ויש רבים שחושבים שעד היום); ומצד שני, מנחה קופצני בערוץ הילדים. השילוב הזה בין ראפ וילדים, עליו כבר דיברנו, הגיע לשיאו במקביל ליציאת "בעטיפה של ממתק", כשרשף הופיע עם השיר הזה בפסטיגל והביא שיר ראפ לכל דבר עבור הילדים. נכון, זה שיר ראפ אופייני מאוד על נהיגה פרועה במכונית מפוארת, רק שכאן הוא מדבר על מכוניות מתנגשות בלונה פארק. אגב, "במכונית האדומה" הפסיד לבסוף להיי פייב עם השיר "עולם אגדה" – מה שמוכיח שוב שבאותם השנים, בארץ לא ממש הבינו היפ הופ.
קוטג' וצ'ולו – כסף (1998)
בניגוד גמור להצלחה המטורפת של שב"ק, המהפכה הבאה בהיפ הופ הישראלי הגיעה מהשוליים – וליתר דיוק מחנות בגדים אחת בתחנה המרכזית. את מאד מן, חנות הבגדים של המוזיקאי אריה "צ'ולו" אבידן תכירו בפרק הבא של הדוקומנטרי, אבל הוא היה פעיל כבר באותם השנים של הפרק השני. החנות הזו לא רק מכרה חולצות פוטבול ומכנסי באגיז, אלא היתה דה פקטו לחממה עבור המוני ראפרים כמקום מפגש פיזי, חדר הקלטות ובית מטאפורי. הביטוי המוזיקלי הראשון למהפיכה הזו הגיע ב-1998 עם "ישראלים עצבניים אחד אחד", אוסף היפ הופ שהוקלט ונמכר בחנות, והכיל את ניצניו הראשוניים של סצינת ההיפ הופ הישראלי כפי שרבים הכירו אותה. הבולט מאותה חבורה הוא כמובן סאבלימינל (אל דאגה, הוא יקבל במה משמעותית בפרק הבא), אבל הוא לא היחיד שהופיע שם – ראפר מבריק אחר בשם קוטג' (אדם בכור), לימים שליש מההרכב "בויאקה" יחד עם קוואמי ונימי נים, שסיפק שיר נושא שלא זר להיפ הופ. יחד עם הוק של צ'ולו, מדובר בבסיס מובהק למה שיבוא בהמשך.
ג'רמי קול חבש – ילד החולות (1998)
לצד שמות כמו צ'ולו, סאבלימנל וקוטג' (וגם ילד בן 12 בשם סוניק, אבל עוד עליו בשבוע הבא), האוסף הזה הביא למיקרופון גם את ראשון הראפרים יוצאי אתיופיה בישראל. באוסף מופיע שיר נוסף של ג'רמי באמהרית, אך השיר הזה, הראשון שלו בעברית, מספר על העלייה האתיופית במבטא של מי שעלה לארץ בגיל 8, ורצה לספר על עצמו לישראל בשפה שגם היא תבין. לשנים ג'רמי יהפוך לקול חשוב בקהילה, ויהווה מנטור עבור רבים דרך ראפ, אך בשלב המוקדם הזה הוא היה רק ילד חולות שרוצה שיכירו את סיפורו.
סייד אפקט – שיר לא ידוע (1998)
על אף שלא פעלו בעברית ושכמעט ולא נשאר תיעוד מהמוזיקה שלהם, סייד אפקט היו כנראה הרכב הראפ הכי מצליח של אותם שנים שיצא מישראל. היא הוקמה בשנות התשעים המוקדמים, עם הסולן רוי אדרי (שלימים פיתח קריית סולו נאה, וכיום פועל כמוזיקאי דתי) והאחים יובל ואיתמר ציגלר (חבר "בלקן ביט בוקס" ו"החצר האחורית" שעוד יצוץ בהמשך הדוקו כמפיק של טדי נגוסה). הם פעלו בניו יורק, הוחתמו לרגע אחד בלייבל הנחשב דף ג'אם וחיממו את ראן די.אם.סי – אך לא שרדו לתוך שנות ה-2000. מה שכן נשאר מהם הוא דוקומנטרי מצוין שיצר יוני ציגלר, אחיהם הקטן של יובל ואיתמר, שנקרא "בשבילי הם יותר טובים מהביטלס",וזמין גם כיום ביוטיוב. אה, וגם השיר הלא ידוע אך הבהחלט גרובי הזה, מתוך תוכנית בהנחיית קוטנר. הו, היי קוטנר.
שב"ק ס' – מלחמת מיקרופון הזהב
השיר הסוגר את הפרק, שמגיע מתוך המאסטרפיס "כנען 2000", הפך להמנון לכל דבר עבור סצינת הראפ המתהווה – זו ששבק לא זכו להשתתף בה בעצמם, אבל ריחפו מעליה כאבות מייסדים ומנטורים. בהתאם, המנטרה של "החרוזים הם כדורים החיילים משוררים" הגדירה את הדורות של הראפרים הבאים, ביניהם גם קוואמי היקר, שבמקביל לעסק שחור התחיל לפתח את הקריירה של עצמו. הבית המופתי שלו בשיר הזה, שבנוי כולו מקריצות למוזיקאים ישראלים וראפרים מחו"ל כאחד, מהווה אבטיפוס למהות הראפ העברי והדואליות של ההשראות – מבאסטה וביגי ועד לאיגי דיין ואהוד בנאי. בשנים שאחרי זה עוד יתרחב מעל ומעבר, אבל עוד על זה בשבוע ובפלייליסט הבא.