אהבתם את הסדרה של כאן 11 על תולדות ההיפ הופ הישראלי ובא לכם עוד ממנה? מעולה, כי לנו יש אסופת שירי היפ הופ שמשלימה את התמונה. והפעם: הפרק השלישי מקיף את שנות הפריצה הראשונות של הז'אנר, כולל סאבלימינל והדג נחש (1996-2001), אבל חוץ מהם יש לנו את בויאקה, סגול 59 והשבט (עם טונה הצעיר)
זה שבוע השלישי שהדוקומנטרי בעל החשיבות ההיסטורית "זהב שחור – סיפורו של ההיפ הופ הישראלי" חורך את המסך בכאן 11 וממלא את הפיד בדיוני מוזיקה ותלונות של ראפרים. מעבר להיותו יצירה אודיו-ויזואלית יוצאת דופן במחוזותנו (מאז "סוף עונת התפוזים" לא ראינו דוקו שהתעסק בז'אנר מוזיקלי בכזו העמקה בארץ), מדובר בחגיגה יוצאת דופן של תרבות ההיפ הופ המקומית, שנמצאת בשנים האחרונות בסוג של טור דה פורס. וזו הזדמנות יוצאת דופן לתת את הכבוד (הקלישאתיים יגידו ריספקט) לז'אנר ולמייסדיו, כמו גם לדוקומנטרי הייחודי שמקיף את תולדותיו. ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר בפלייליסט נלווה שכולל כמה מהשירים המופיעים בפרק, וכמה שירים שדווקא לא.
>> בפרקים הקודמים: הפלייליסט הנלווה לפרק 1
>> בפרקים הקודמים: הפלייליסט הנלווה לפרק 2
גם אנחנו כאן בטיים אאוט אוהבי היפ הופ מקומי – למעשה (והנה מגיע גילוי נאות), אחד מכותבי הטקסט שלפניכם, סגן העורך מתן שרון, מרואיין בסדרה בכובעו כעיתונאי היפ הופ, ואף ייעץ לתחקיר המקיף שערכו היוצרים אמרי דקל קדוש ורום אטיק. הכותב השני, אגב, הוא גם ילד היפ הופ מתבגר שגדל על ברכי עסק שחור ומדרגות הג'י ספוט. לכן יצאנו לאסוף פלייליסט משלים לפרקי הסדרה (המשודרת מדי יום ג' בכאן 11, 22:00), כזה שמרחיב את המתואר בה, מוסיף מידע וצבע על מה שמוזכר בה, ואם אפשר, גם מוסיף אמנים שיוצרי הסדרה לא הספיקו לשלב במגבלת הטלוויזיוניות. הפלייליסט השלישי מתמקד בשנות הפריצה הראשונות של הז'אנר, בשלהי שנות התשעים וראשית שנות האלפיים, ובעוד הפרק נותן את מרכז הבמה בעיקר בסאבלימינל והדג נחש, אנחנו נשאיר את רוב הבמה דווקא לאמנים שנדחסים ל-5 דקות דחוסות על "סצינת הראפ הישראלית". אגב, לסדרה יש גםפלייליסט רשמי בספוטיפיי, שמרכז את כל המוזיקה שמופיעה בפרקים – אבל אנחנו בקטע של להרחיב.
סאבלימינל – בית הספר הישן (2001)
ההיפהופ הישראלי, כידוע אחרי שני הפרקים הראשונים, לא התחיל אצל סאבלימינל – אבל כל מי ששמע את השניות הראשונות של השיר הזה, שפתח את האלבום "האור מציון", הרגיש כאילו משהו משהו חדש נולד. קובי שמעוני אמנם בצבץ עוד ב"ישראלים עצבניים" ב-97, ושירים מסוימים שלו הסתובבו אונליין כרמז מטרים, אבל הכינורות של השיר "בית הספר הישן", ואז הסקראצ'ים הבולטים, היו רגע אייקוני עבור הילדים שרצו לקנות את אלבום הבכורה אי שם באביב 2001, אחרי המתנה רבה. שיר שמציין את קבלת הפנים החגיגית בעזרת דימוי (שבדיעבד אפשר להודות, לא מאוד קולע) של מערכת החינוך ל"אולד סקול" של ההיפהופ, ומפגין מיד על ההתחלה את היכולות הנהדרות של סאב כראפר ולהטוטן שנון. נשאר נכון גם כשהאמן השתנה, שנים אחרי שבית הספר נסגר ובנו עליו סופרמרקט.
הדג נחש – מביט (איזה גנוב) (2000)
אלבום הבכורה של הדג נחש, שהביא לשיאם שנים רבות כלהקת הופעות מצליחה, הציג בשורת היפ הופ שונה להחריד מזו של סאבלימינל – כפי שמוצג היטב בפרק. ולמרות שאת הפריצה המשמעותית שלהם הם חייבים רק לאלבום הבא, שיהיה בהפקת יוסי פיין, גם בראשון יש קסם יוצא דופן. עם פוקוס יותר משמעותי על גרוב דחוס ומסרים טיפה יותר מפוזרים ומחוספסים של שאנן, הוא עוד לא בישל את הדג לשיאם – אבל כל הפוטנציאל ממש כאן. השיר הזה, שעוסק באפטיות של הישראלי הממוצע על רקע המציאות של שנת 2000, מכיל את הכל ורומז על העתיד לבוא. ואוהו, הוא עוד יבוא.
מוקי וקוואמי – זמן שנקום (2001)
אז שבק ס' אמנם נזנחו בדוקו בפרק הקודם לאחר שהתפרקו, אבל חבריה עוד המשיכו לעבוד. לחמי, מירו ונימי עוד נגיד, אבל קריירת הסולו של מוקי היתה הראשונה לקום מההריסות – ולמרות שהיו שם רמזים ראשונים להפיכתו לסינגר-סונגרייטר, אלבום הסולו הראשון שלו "שמע ישראל" עדיין היה בעיקרו אלבום ראפ, גם אם על רקע גיטרות אקוסטיות. בשיר הבועט והמחאתי הזה, קוואמי הצטרף על ביט אלקטרוני עם השראת דראםנ'בייס כדי לזעום על המציאות דאז (ומשום מה, גם גדי סוקניק). כן נו, היום הוא אבא של ילד של אבא, אבל נסו להגיד למוקי שנת 2001 (יאו!) שהוא לא ראפר.
בויאקה – קומפלט (2001)
ואם כבר, זה מרגיש כמעט קריטי להזכיר את השלישייה שנולדה מחבר שבק ס' אחר – נימי נים – שחבר למנחה "עסק שחור" קוואמי וליוצא "ישראלים עצבניים 1:1" קוטג' (ראו פלייליסט קודם), ליצירת הסופרגרופ הראשון של הראפ העברי. האלבום הוקלט בשלהי שנות ה-90 והמתין זמן מה (כמו גם הקהל) ליציאתו, וגם אז היה חדשני מבחינות רבות – שלושה אמסיז שמשלבים קולות, דבריהם עולים אחד על השני ומתחברים כמו מפלצת תלת ראשית. להיט אחד ("מסיבויאקה") לא היה מספיק כדי לגרום לזה להמשיך, אבל מעבר לאירוע מוזיקלי שהקדים את זמנו, הם השאירו חותם היסטורי – גם בדמות הסייפר האיימתני "תעודת זהות" שמופיע בפרק, אך גם באימפקט מוזיקלי שמהדהד גם עד רביד פלוטניק. השיר הזה מייצג את השילוש הקדוש והכימיה המטריפה ביניהם טוב, שעד היום מתקשה הראפ העברי לשחזר.
חלוצי החלל – מוזיקה (2002)
החלק האחרון במשולש של שבק ס' הלך לכיוון פחות קל לעיכול, עם צמד הראפ של חמי ומירו שפעלו תחת השם "חלוצי החלל", ובאמת הרגישו משהו מהחלל. היפ הופ אבסורדי ולעיתים אבסטרקטי שלא הקשיב לאף חוקים שהיו או לא באותם השנים. ההרכב פעל במקביל לשבק עוד בשנות התשעים, אך רק ב-2002 הגיע אלבום הבכורה הצבעוני והייחודי מאין כמותו, פנינה נדירה ומוזרה בהפקת רע מוכיח שלא נשמע כמו אף היפ הופ שאתם מכירים (יש שם סולו מקדחה, נשבעים). חומרים לאלבום שני הוקלטו, נגנזו, הודלפו ולבסוף הפכו לחומרים לאלבומי שבק מאוחרים – אבל הפנינה יוצאת הדופן הזו נשארה כפריט היסטורי שעדיין נשמע פראש ומוזר כביום בו יצא. רק שמעו את הבלגן המאורגן של השיר הזה, ותבינו כמה שונה זה מ"הפינאלי" שעבד באותם השנים.
דאם – פושעים חפים מפשע (2000)
אחת הדמויות שנעדרות מהפרק הזה היא הראפר הערבי-ישראלי/פלסטיני (תלוי את מי שואלים) הראשון, שהיה ידוע אז בשם TN. תאמר נפאר כבר פירט בטור ב"הארץ" מדוע החליט שלא להיכלל ב"זהב שחור" – אבל עדיין, את ההיסטוריה העובדתית אי אפשר לשנות. השיר הזה, הראשון בקריירה שלו שהצליח לבלוט מחוץ לסצינה, הוקלט במקור על הביט של "Hail Mary" של טופאק, ולא סתם – נפאר שאף ללכת בעקבות שאקור כמנהיג חברתי ופוליטי, דבר שיהפוך אליו כשיתחיל לראפרפ בערבית ואנגלית. יחד עם אחיו סוהיל ובן דודם מחמוד ג'רירי (ג'וקר) הוא הקים את ההרכב דאם (DAM), איתם יצר את השיר הזה כראפר שמתאר את הסביבה והעולם שבו חי, ויצר כבר בזמן אמת שערוריה ציבורית, בתוך ומחוץ לסצינה. תסכימו איתו, תתכחשו למה שהוא מתאר – מה שלא יהיה, קשה שלא להודות שהוא ביטא את קולו באופן מעולה, והיה אחד מהטובים לעשות זאת. אם מתעלמים, כמובן,מהגרסה מעוררת הקרינג' עם אביב גפןשהופקה שנים אחר כך.
בזוקה ושירי – חלום חיי (2000)
במקביל להרכבים הגדולים שהחלו להכות גלים דרך לייבלים, מתחת לפני השטח החלו לצמוח ראפרים צעירים יותר, שגדלו לאור מסכי האינטרנט ולצלילי הפורומים, והתחילו להתאסף סביב חנות הבגדים של צ'ולו, מאד מן. 3 שנים אחרי "ישראלים עצבניים 1:1", צ'ולו יקליט ויפיק את הדור הבא ב"מיקרופון למקסימום" – עדיין אוסף עצמאי של ראפרים לא משויפים, אבל כבר נשמע יותר טוב ומציג מגוון רחב יותר של ראפרים, ביניהם כלא 6 (נתראה בפרק הבא), אמסי מני וגם השיר הראשון של בזוקה ואמסי שירי – הו, סוף סוף קצת ייצוג נשי לראפ העברי – שעשו דואט ממכר על הביט של סבא ג'ון (ראו ערך "השבט"). מכל שירי האוסף המחתרתי הזה, מדובר בשיר שהיה (יחסית) להיט רחוב מוקדם שאפשר היה לקלוט מושמע ממכוניות עם מערכת סאונד מחורבנת, אולי בזכות אסתטיקת המזרחית שלו.
פיזדה פאמלי – גבי מאן (2001)
כשיצא "מיקרופון למקסימום 2" שנה אחר כך, היו אפילו יותר אמנים, שנשמעו אפילו יותר טוב. הוא כלל הופעות ראשונות של שורטי, מסיקה ושלוש לראש, וגם שיר רשמי אולי יחיד (אל דאגה, יש עוד מלא לא רשמיים) של הרכב תל אביבי עם שם בוטה ברוסית שהיה הרבה יותר משפיע מאשר אשכרה קיים. עם חברים כמו אדם סנדרסון (לימים, מהבימאים המצליחים בארץ), קרמזל (עד היום אחד הראפרים הנושכים בארץ) ואמ סי סוניק (עילם וולמן, סוג של סוואנט ראפ שהתחיל שהשתת ב"ישראלים עצבניים כבר בגיל 12, וכיום חי כאושיית אינדי תל אביבית וחבר 'רגע דל') – הם היו האבות הרוחניים של כהן@מושון, והביאו סאונד, פלואו ואופי מוזר שהשפיע עמוקות על אגפים מהסצינה. סוג של גיבורים שמעולם לא באמת הוגשמו, השאירו מאחוריהם רקאסופת שירים חצי מוקלטיםוהילה אייקונית. חוץ מזה, הם הראשונים להשמיש את המונח "גב" כקיצור לגבר.
באייאן – הגיס החמישי (2001)
באותה אסופה היה גם את באייאן, ראפר ממוצא רוסי שהקליט את השיר הזה ל-"מיקרופון למקסימום 2", והיה הראשון לספק פרספקטיבה של עולה חדש מברית המועצות, בעברית ובמבטא רוסי. בטקסט כמעט ספרותי הצליח באייאן, משורר רחוב אמיתי, לתאר אמת כואבת במילים חדות על רקע סימפול של ההמנון הלאומי, שנים לפני אנדרסון פאאק. גם במרחק 25 שנים, מדובר בשיר מופת שמצליח להציג את רוחב היריאה החברתי של הראפ הישראלי, שנתן לכולם פתחון פה באופן דמוקרטי לחלוטין. שנים אח"כ גם סאדייל ווולקן -שבאותה השנה פעלו בירושלים וברוסית תחת השם באנגלדאת' – ילמדו מבאייאן ויעברו גם הם לעברית. באייאן עצמו, אגב, חזר לבסוף לרוסיה.
סגול 59, שאנן סטריט ותאמר נפאר – ועידת פסגה (2002)
יש עוד נושא שמלווה את הפרק כחוט השני – וזו כמובן האינתיפאדה. ובמקביל לקולות הזועמים שביטאו סאבלימינל והצל מהצד הימני של המפה, השיר הזה איחד שלושה ראפרים שהביעו קול אחר, בשיר נוקב ורועש, מתוך האלבום השני של סגול 59, "איפה טעינו". שיתוף פעולה נדיר בעברית וערבית, הפקה של הדי.ג'יי סאבסוניק (אורי קריסטל, ממייסדי האוגנדה), וגם מהשירים הראשונים של חן רותם שהצליח מחוץ לירושלים, לצד "רק הסגול", במה שתהפוך לקריירה ארוכה להפליא כראפר עצמאי, שפעיל גם כיום כאחד מזקני הסצינה המכובדים.
ראסטה קישקשתא – פריסטייל בעסק שחור (2001)
"עסק שחור" הופיעה רבות בפלייליסט הקודם, וגם כאן היא קופצת לבקר דרך פינת הפריסטייל – אותו רעיון מהפכני של לירון תאני וקוואמי לתת את המיקרופון לשורה של ראפרים צעירים כהזדמנות ראשונה על גלי האתר – והשאיר כמה רגעים בלתי נשכחים מאותם השנים. אחד מהם היה של ההרכב הזה, שכלל בין היתר את הראפר אוז ואת טונהמן ג'ונס – שלימים הפך לטונה. גם הקריירה הזו החלה, כמו לא מעט קריירות, באולפן קטן בגלי צה"ל – ועם שני אנשים שנתנו להם את הצ'אנס להגיד את השטויות שלהם באמצע הלילה ביום חמישי.
הרביעייה הפותחת – אוהב בנות (2001)
באחד השלבים בפרק, אורי שוחט דגול צץ לפתע על MPC, ומזכיר מי הביא לעולם את המונח "מחשגז", אבל עוד לפני שהפיק את הפינאלי, שוחט היה חבר בהרכב הרביעייה הפותחת – צמד ראפרים-מפיקים (כן, מוזר. גם כלא 6 היו רק 3) שהיה לו יחד עם מג'יק (רן הרוש), והוציא 2-3 להיטים רשת מוקדמים מאוד, כולל שיר בשם "מקבלת זין" שגם בשנת 2000 לא עבר חלק בגרון, ומשום מה רץ במשך שנים באינטרנט כשיר של שבק ס'. הראפ צחוקים הסטלני של הרביעייה ליווה את ערבי החשגוזים, ולא כלל יכולות טכניות יוצאות דופן, והאלבום שהקליטו ב-2001 מעולם לא יצא. אך הרימיקס הזה לשיר המאוד פשוט "אוהב בנות" – שצירף את נימי נים בוורס מעולה – גם לא הכי שורד את מבחן הזמן, אבל מעביר מעולה את רוח השטות הנהדרת שלהם.
גיוועץ' – השירוברוז (2001)
להיפהופ הישראלי היו לא מעט גוונים שונים, והפרק הזה עסק גם לא פעם בשאלה האם בין כל הקצוות הללו – שכללו ראפרים ערבים ויהודים, ימנים ושמאלנים – אפשר בכלל לחוות משהו משותף? האם היה מישהו שהצליח לאחד בין כל הקטבים והזרמים השונים? בפרק מוזכר "תעודת זהות", אותו שיר באלבום של בויאקה שאיחד את הראפרים להמנון משותף; ואנחנו נחזור שוב ללירון תאני וקוואמי, הפעם בגרסה הטלוויזיונית שלהם – "ביפ שואו" (שכונתה גם גיוועץ'), ושודרה בערוץ "ביפ" המנוח, נתנה לשני מנחי עסק שחור להתפרע ללא תקציב במשך עשרה פרקים. ובפרק האחרון של התכנית הם הצליחו להביא לבמה את כולם – את תאמר נפאר וחבריו ל-DAM, את סאבלימינל והצל, את פישי הגדול ואת הרביעייה הפותחת, את שחר סוויסה ואת "כלא 6". לרגע אחד, ההיפהופ נראה כמו משפחה גדולה ומאושרת תחת האבא והאמא מ"עסק שחור". היום לחשוב על תאמר נפאר והצל על אותו שיר נראה כמו דמיון פרוע.
אסי וגורי – חן (2001)
אבל לא רק ראפרים עשו ראפ. השנים האלה הם גם השנים שבהם ההיפהופ מתחיל לפלס את דרכו למיינסטרים, ומי שזיהו את ההזדמנות היו הצמד הקומי הבולט וצעיר שבדיוק קיבל את הצ'אנס שלו – אסי כהן וגורי אלפי. בשנת 2001, במקביל ללהיט הגדול של אמינם "Stan", הם הוציאו פארודיה בלתי נשכחת (שאז זכתה להשמעת בכורה באתר "נטקינג", מי היה מאמין), על חן – המעריץ הסודי של יגאל בשן. חוץ מהעובדה שהיה מדובר בשיר שקשה לסרב לו בתקופה ההיא, הוא היה גם ביטוי לכך שההיפהופ מתחיל לקבל אחיזה גם בעולם הבידור הישראלי. ולכו תדעו – אולי הוא גם ניבא את הדרך של אלפי מהבמות של קומדיה לאולפן של "עסק שחור", ואת הכניסה הסופית של הראפ הישראלי למיינסטרים.