"אני מכיר אותך, נכון?". לא זיהיתי אותו. לפעמים הזיכרון שלי אוהב לעשות לי דווקא. חשבתי לאלתר איזה "מה קורה, אחי", למשוך זמן, אולי הוא ישלים את החסר – אבל בסוף יצא לי רק "אהה… אני לא זוכר". "לא, אני מכיר אותך," הוא אמר. "ראיתי אותך מופיע פעם". בבת אחת המבוכה התחלפה בגאווה. מישהו מזהה אותי, זוכר אותי. "כן, כן", הוא המשיך, "הופעת בפולי, עם יונתן גרובר". כשאתה אמן מתחיל, כל פירור עבש של תשומת לב מרגיש כמו כוכב מישלן. "איזה טוב הוא! קורע מצחוק, אני מת על הסרטונים שלו, אני עוקב אחריו בפייסבוק ובאינסטגרם, ואני מת לראות אותו מופיע מתישהו, תגיד, אתה מכיר אותו?". ואני כן, כלומר, אני מכיר אותו, אבל הוא – למה שהוא יכיר אותי?
>>

"יפה מאוד! וכמה יהושע קיבל?", אמא שלי עמדה בסלון ושאלה. הייתי בתיכון והגעתי הביתה עם ציון במתמטיקה, עבדתי קשה, למדתי כל הלילה, זה היה חומר שהסתבכתי איתו, משוואות ריבועיות עם פרמטרים או משהו מי זוכר היום. קיבלתי 89… "מאה אמא, הוא קיבל מאה". זו הייתה השאלה הקבועה של אמא שלי בכל פעם שחזרתי הביתה עם ציון במבחן או תעודה. הייתי תלמיד טוב, אבל יוש היה… מצוין. חלומה של כל אם פולנייה.

למדנו לחיות עם הקול המטריד הזה שאומר לנו שאנחנו לא מספיק טובים. לפעמים הוא רק מתסכל, לפעמים הוא ממש משתק, ולפעמים הוא נשמע כל כך הגיוני, שכמעט אי אפשר להתווכח איתו. הרי תמיד יש מישהו אחר – מוכשר יותר, מוצלח יותר, ופשוט טוב יותר מאיתנו. ואם יש אותו, אז מה הטעם בכלל לנסות?

מתוך המקום הזה נולדו לורה וננסי. לורה היא הבת המושלמת – זו שטובה בהכל, מקבלת מאמא שלה את כל האהבה וההערכה, נראית כמו מישהי שהכל בא לה בקלות. ומולה ננסי, אחותה, שנשארת בצל ומרגישה שהיא תמיד תהיה הגרסה הפחות מוצלחת, הפחות אהובה, הפחות נכונה. אבל הסיפור של המחזמר שלנו לא באמת שייך ללורה. הוא שייך לננסי. לזו שמסתכלת על אחותה ורוצה להיות כמוה, בלי להבין שכל ניסיון כזה רק מרחיק אותה מעצמה. כי כל עוד היא עסוקה בלמדוד את עצמה מול לורה, היא לא מצליחה לשמוע את הקול המוזר שלה, זה שלא דומה לאף אחד אחר.

וכאן נכנסים לתמונה כוכבי הרוק הגדולים ביותר בכל הזמנים. קודם כל, כי איזה כיף זה להחזיר את אלביס פרסלי, מייקל ג'קסון, פרדי מרקורי או ג'ון לנון לבמה? וגם כי לכל אחד מהם היה קול ייחודי שאי אפשר לבלבל עם אף אחד אחר. ודווקא הם, האנשים שכל כך קל ללכת לאיבוד בצילם, צריכים את ננסי ואת הקסם המיוחד שלה, ודווקא הם עוזרים לה להבין שהיא לא יכולה להיות לורה, וגם לא צריכה. אם היא רק תרשה לעצמה, היא תגלה את הקול המוזר שלה.

בתוך העולם המופרע שנוצר לנו בכתיבת המחזמר, ננסי היא לכאורה השפויה היחידה. אולי כי היא בעצם אנחנו, והיא עוברת את המסע שאנחנו היינו רוצים לעבור. מסע שבסיומו נאמין בעצמנו כמו שהיא מאמינה בעצמה. האם הגענו לשם? ממש לא, אבל מצד שני, כוכבי הרוק הגדולים בכל הזמנים לא בדיוק התכנסו כדי להגיד לנו שאנחנו מיוחדים. אחרי הכל, אנחנו אולי מכירים אותם, אבל הם לא מכירים אותנו. עדיין.
ההופעה הבאה של "איפה לורה?" תתקיים ב-10.5 במרכז אניס (פעמונית 9, ת"א).לפרטים נוספים וכרטיסים

• יוצרים כותבים
• מחזמר
• תיאטרון
• מרכז תרבות אניס