זה או יפו או גרעינים תורניים. העירייה חייבת להפסיק לתמוך בהם

בואו נדבר על גרעינים תורניים. אנחנו בפתחם של חגי תשרי ותנו לי לעשות לכם ספויילר: גם השנה תהיה סערה סביב תפילות במרחב הציבורי. למה ברור שזה יקרה? כי זה משרת את הממשלה הקיצונית פה. הם רוצים אותנו מסוכסכים, הם רוצים להוציא את תושבי תל אביב-יפו שונאי דת ודתיים. איך עושים את זה? באמצעות הפרויקט הפוליטי – גרעינים תורניים.

אנשים דתיים במרחב הציבורי זה לא משהו שמאיים עלי, גם לא משהו שהוא לעומתי לאורח החיים שלי. גדלתי במשפחה מסורתית ובעיר מסורתית – שדרות. הרקע שבו גדלתי גרם לי להכיר את היופי של מסורתיות ודת במרחב הציבורי. כיום אני חיה בתל אביב-יפו, פעילה בתנועת התושבים עיר סגולה, ובעוד פחות משנה אכנס ברוטציה להיות חברת מועצת עיר מטעם התנועה (שרצה בבחירות ביחד עם שותפים תחת הרשימה "כולנו העיר"). בעיר סגולה אנחנו נאבקים למען תל אביב-יפו אחרת. אנחנו נאבקים על עיר שתהיה עבור כל התושבים בה, ערבים, יהודים, דתיים וחילונים, כי האנשים הופכים את העיר למה שהיא.

 

העיר שלנו, יש בה מגוון, ומבחינת הגרעינים התורנים והממשלה שלנו מגוון הוא איום; חיים ביחד בשלום ובשלווה – הם סכנה. בטח ובטח ביפו – האיום הגדול ביותר מבחינתם הוא חיים משותפים של יהודים וערבים

 

פרויקט הגרעינים התורנים עושה בדיוק את ההפך מזה. לכן אני מודאגת מתופעת הגרעינים התורנים. לא כי אני נלחצת לראות דתיים ומסורתיים ברחוב. העיר הזאת צריכה להיות של כולנו, אבל הגרעינים התורניים לא חיים לצד שאר התושבים פה בעיר. מטרתם הברורה היא השתלטות על אזורים, טריטוריות ושכונות בניסיון לדחוק החוצה את מה שכבר קיים.

על הפעילות של הגרעינים התורניים ביפו ניתן ללמוד קודם כל ממי שהובילו את הגרעינים בתחילת דרכם, בשנת 2008. שני הגרעינים הוקמו על ידי אנשי ישיבת "עטרת כהנים", הפועלת ברובע המוסלמי בירושלים. הגרעין התורני "מאירים ביפו" מונהג על ידי אליהו מאלי, שבמהלך המלחמה דיבר על הצורך ב"מלחמת מצווה" ואמר כי אין לפסוח גם על קשישים וילדים. הגרעין השני נקרא "גרעין חברתי יפו" ומנהיג אותו יובל אלפרט שמקדם מערכות חינוך נפרדות ורואה בעיה בשותפות היהודיתערבית כיוון שהיא גורמת להתבוללות. 

לייהד את יפו – זו המטרה המוצהרות של הגרעינים והמוסדות שהוקמו בה. הם רוכשים נכסים ביפו כדי להדיר ממנה את האוכלוסייה הערבית, והכל בכסות של מאבק ב"התבוללות". כך למשל דברים שאמר מאלי בשנת 2010: "התייעצתי עם גורמי הביטחון. ההגדרה, לפחות כרגע, לערביי יפו הנוצרים והמוסלמים וגם חילונים, היא של גר תושב. אנשים שחיים לפי החוק של מדינת ישראל ושומרים דת בסדר, פחות או יותר שבע מצוות פחות או יותר, אז היחס אליהם הוא של 'חביב אדם שנברא בצלם'". 

אופן הפעולה של הגרעינים הוא בעייתי בכמה רמות: יש את הניסיון לייצר הפרדה בין האוכלוסיות השונות שחיות כיום ביפו – ערבים, יהודים, חילונים ודתיים (החל מהחינוך ועד פעילויות קהילתיות), ויש את תפיסת "האדון" שהם מחזיקים כלפי אוכלוסיות מוחלשות בעיר. למעשה הם מסתכלים על עצמם כמי שבאמצעות התיישבות באזורים מוחלשים מצילים את האוכלוסיות המוחלשות מעצמן. זו תפיסה בעייתית שהופכת את תופעת הגרעינים התורניים לבעייתית בכללותה, לא רק בערים מעורבות אלא גם בערי פריפריה, שבהן תקציבים מופנים לאוכלוסיה "החזקה" שבאה מבחוץ ובכך בעצם מסיטה משאבים שיכלו לחזק את האוכלוסייה המקומית.

>> המתקפה על תל אביב בעיצומה. ככה יודעים שיום כיפור מתקרב
>> מיקי זוהר משקר: אין זוכי פרסי אופיר ש"מכפישים את חיילי צה"ל"

ולמה דווקא בתל אביב-יפו? כי העיר שלנו, יש בה מגוון, ומבחינת הגרעינים התורנים והממשלה שלנו מגוון הוא איום; חיים ביחד בשלום ובשלווה – הם סכנה. בטח ובטח ביפו – האיום הגדול ביותר מבחינתם הוא חיים משותפים של יהודים וערבים. אנחנו מהווים אלטרנטיבה למגמות שהממשלה הקיצונית הזו מובילה בכל רמות חיינו. 

מדאיגה מאוד העובדה שעיריית תל אביב יפו והעומד בראשה, משתפים פעולה על מלא עם המטרות הפוליטיות של הימין. מצד אחד הקצאות של תקציבים ומבנים ציבוריים. ומצד שני פרסומים וכותרות על שינוי חוקי החכירה של בתי כנסת שיהיו "ללא הבדל דת גזע מין ואמונה", שמשחקים לידיים של פוליטיקאים דוגמת טלי גוטליב, המתארת את תושבי תל אביב-יפו כחסרי סובלנות לדתיים ודת. אבל במציאות אנחנו חיים פה יחד ביום-יום שלנו. תל אביב-יפו יכולה להיות אלטרנטיבה למגמות הקיצוניות שהממשלה מנסה לקדם, אבל העירייה צריכה להפסיק לתמוך בהרחבת הגרעינים. יפו היא אחת הסיבות בגללן העיר שלנו יכולה להתהדר בהיותה מגוונת ומשותפת באמת. העירייה צריכה להשקיע בה ולא בגרעינים התורניים.
>> מאיה פרץ היא יפואית, חברה בהנהגת "עיר סגולה" ובקרוב חברת מועצה מטעם הרשימה