כשישבתי לראות את "יריבות לוהטת", הסדרה החדשה של הרשת הקנדית "קרייב" שעלתה השבוע ב-HBO Max רק ידעתי שמדובר בדרמת ספורט רומנטית. אחרי הפרק הראשון הבנתי שזה שקר. כשהגעתי (בקושי רב) לפרק האחרון, כעסתי על בזבוז הזמן וכשראיתי שהביקורות והצופים משבחים את הסדרה, כבר איבדתי את זה לגמרי ולא הבנתי מה לעזאזל פספסתי. אז בואו נעשה רגע סדר.

>> כן, נראיתם מוזר ב-2016. אבל לא מוזר כמו הסדרות והסרטים האלה
>> מה הם מבינים? הסדרות שהפכו ללהיט למרות שהמבקרים שנאו אותן

"יריבות לוהטת" מספרת על שני שחקני הוקי מקבוצות יריבות שמפתחים מערכת יחסים רומנטית על רקע ההתכתשויות שלהם על המסך. שיין הולנדר (הדסון ויליאמס) הוא הקפטן של נבחרת מונטריאול. הוא ילד טוב, בסך הכל, נורא מקובע ועם רגליים על הקרקע. מולו משחק איליה רוזנוב (קונור סטורי), הקפטן ממוצא רוסי של הבוסטון ריידרס. הוא הצד היותר פרוע בזוגיות הזאת. הוא קשוח, אבל אוהב להנות והוא לא מפסיק לתאר את שיין כאדם משעמם.

את מערכת היחסים הזאת שהתחילה בחדר ההלבשה אנחנו מבקרים כל פעם במועד שונה, וכך למעשה סיפור שהחל ב-2008 בפרק הראשון כבר הגיע לשנת 2016 תוך שלושה פרקים. זאת אומרת שאין הרבה זמן לכל שלב ושלב במערכת היחסים שלהם, ואנחנו מקבלים שלושה פרקים שמהווים מונטאז' אקספוזיציוני להחריד ליחסים שלהם. אני אקצר לכם: אין פה דרמה ואין פה כמעט ספורט. יש פורנו גייז רך ומעט רומנטיקה.

בואו נשים רגע דברים על השולחן: הבנתי שזאת לא סדרה שמיועדת לגברים סטרייטים, ואין לי בעיה עם סדרות להטב"קיות וגם לא עם סצנות סקס חד מיניות. אבל גם אם היה מדובר בגבר ואישה – אני רוצה לקבל סיפור. והסיפור לא קיים. ובמעט שקיים יש המון בעיות. קודם כל, מדובר בסדרה שמתמקדת ביריבות בין שני ספורטאים. היריבות הזאת כמעט ולא קיימת על המסך, ובמעט הזמן שביא קיימת היא מתרחשת מאחורי הקלעים ולא על המגרש. למען האמת זה מרגיש כאילו יוצר הסדרה, ג'ייקוב טירני, לא ראה הוקי מעולם וכנראה גם התעצל לעשות עבודת תחקיר. אבל בסדר, נגיד שההוקי הוא רק תירוץ כדי שתהיה דרמה. למה, למען השם, אין דרמה?

שיין אמור להיות הדמות הראשית. הוא אמור להניע את העלילה ולהיות הדמות המעניינת יותר והמורכבת יותר. עם זאת, טירני בחר להקשות דווקא על איליה. בעוד שיין מתמודד עם חיים די נוחים והורים שנותנים לו כל מה שהוא רק רוצה, איליה מתמודד עם החיים הכפולים ברוסיה שיכולים לסכן את חייו, עם אבא גנרל רוסי וחולה אלצהיימר שאף פעם לא מרוצה מהישגיו של בנו ואח נרקומן שסוחט ממנו כסף. החיים של שיין לא כאלה קשים או מורכבים. הסיבוך היחיד הוא להיות הומוסקסואל בענף ספורט גברי, אבל כבר דנו בנושא בצורה הרבה יותר רהוטה וטובה ב"טד לאסו". הצד של שיין לא חידש לי שום דבר. רוב הקונפליקטים שלו הם פנימיים, מול עצמו, ולא מול הסביבה שלו. אותי פחות מעניין לראות על המסך אדם שאוכל תסביכים עם עצמו.

אז מה קרה כאן בעצם? סדרה שהיה לה פרמיס די טוב, עם קאסט לא רע בכלל, הפכה לפנטזיה אירוטית חסרת פואנטה. האם זה אי פעם היה אמור להיות יותר מזה? אני לא בטוח. איך זה הפך להיות כזה להיט? ובכן, כשמסתכלים על עידן הסטרימינג ועל ההיסטוריה של השידור הטלוויזיוני, לא באמת קשה להבין. אחרי "הסופרנוס" כולם רצו ליצור עוד "הסופרנוס". כתוצאה מזה קיבלנו את "שובר שורות" ועוד סדרות רבות אחרות ששאפו לגדולות וכוונו גבוה. שירותי הסטרימינג שינו הכל. הכמות הפכה לחשובה יותר מאיכות והניסיון לייצר להיטים מידיים גבר על הרצון לייצר סדרות שייזכרו למשך שנים.

זה בדיוק מה שקורה ב"יריבות לוהטת". ולמרות שאפשר היה לקחת את סדרת הספרים עליה הסדרה מבוססת ולעשות ממנה משהו אשכרה טוב, אנחנו מקבלים טלנובלה להטב"קית סמי-פורנוגרפית שלא מתקדמת לשום מקום – והקהל מריע.אני תמיד מאמין שאסור לזלזל בקהל, כי אם ההיסטוריה הוכיחה משהו זה שאפשר להאכיל את הקהל בחרא והוא יגיד תודה, אבל כשמאתגרים את הקהל ונותנים לו יצירות בעלות משמעות הוא מעריך את זה הרבה יותר. "יריבות לוהטת" היא לא סדרה כזאת ולא נועדה להיות כזאת. היא ממלאת את התפקיד שהיא אמורה למלא – להיט פרובוקטיבי רגעי שאמור למשוך את הצופים ובעיקר את הצופות, אבל מגיע לנו יותר. לשיח הכל כך חשוב על הומופוביה בספורט מגיע הרבה יותר מפורנו רך במסווה איכותי, אפילו אם הוא מצולם ממש יפה.

• ביקורת טלוויזיה
• HBO
• גייז
• להט"ב