מה רואים הלילה: גיא ריצ'י שוב עוסק בשוטרים וגנבים, אבל הפעם באמת

במשך כמעט 30 שנות הקריירה שלו, המפיק והבימאי גיא ריצ'י הפך כמעט לז'אנר. זה לא שהוא באמת היה כזה חד גוני, כמו שהסרטים "לוק סטוק ושני קנים מעושנים", "סנאץ" ואפילו הגרסה שלו לשרלוק הולמס הגדירו את השדה הסמנטי של סרט מסוג גיא ריצ'י: פושעים לא חכמים מדי, חוליגנים אנגליים, קצב מהיר ואבסורדיות מטופשת של פשע אמיתי. עם "שוד היהלום" בנטפליקס, ז'אנר הגיא ריצ'י מקבל תוספת מרעננת מהסוג הדוקומנטרי, אבל החוויה עדיין גיא ריצ'ית להפליא.

>> "120>" זה לא רק טמפו, זו הצהרת כוונות: במסיבה הזו רוקדים לאט לאט

המיני סדרה הדוקומנטרית, שהופקה על ידי גיא ריצ'י כמובן, מגוללת סיפור אמיתי שהוא, כמו שמודגש היטב במהלך הטריילר, אחושיליג גיא ריצ'י. עיקרו הולך כך: חבורה של פושעים מקצוענים-אך-מאוד-מחוספסים מתכננים שוד יהלומים חסר תקדים – הם יפרצו בכוח (אל תשאלו איך, כי זה יפתיע) לתצוגת יהלומים שמתארחת ב"כיפת המילניום", מבנה מוגזם שהוקם (כדי לחגוג את שנת 2000) על גדות נהר התמזה. שזה די דבילי, כי נהר ענק שמוביל מחוץ למדינה זו דרך מעולה לברוח ממנה, כפי שתככנו הפורצים לעשות בסירות מנוע.

התוכנית היתה קצת מגושמת, כפי שניתן להבין, אבל מצידה השני היתה יחידה מיוחדת של שוטרים ממחלקות שונות, שעקבו מקרוב על התוכניות של אותם חבורת פושעים. הדוקומנטרי מפריד בין הצדדים, ומציג בפרק הראשון את הפושעים והתוכניות שלהם (כולל ריאיון חשוף ברמות עם הראש של המבצע), ואז בפרק השני מגיע לשוטרים שמספרים איך עלו על התוכנית. עם שחזורי שוד ברמת סרט של גיא ריצ'י (אבל מהפחות מתוקצבים) ודמויות צבעוניות ברמה שלא היתה אמינה אם זה לא דוקו, יש פה בינג' קצר ומושלם לערב ריצ'י במיוחד.
"שוד היהלום", עכשיו בנטפליקס