ביקורת הטלוויזיה לא יכולה לשפוט את גל הנוסטלגיה המתרגש עלינו. תפקידם של תוצרי החירום הללו הוא לא בהכרח להצחיק, אלא להזכיר לנו איך צחקנו פעם - וחוץ מגרוניך אין מה לבוא אליהן בטענות
נסכם עוד לפני שהתחלנו: זאת הולכת להיות תקופה קשה. הנשק של האתמול – סרקזם, ביקורת חריפה, ניתוח מקצועי, זעם קדוש נגד החלטורה – לא עובד יותר. ביקורת הטלוויזיה לא יכולה לשפוט את מה שמתחולל עכשיו על המסך בפרמטרים שהיו נכונים עד לתחילת החודש. ראיתם "זהו זה"? ראיתם "הקומדי סטור"? זהו זה. אין יותר מה לומר.
מתבקש, בשבועות האלה, להאמין שהעם זקוק עכשיו לבאבא בובה ולז'וז'ו חלסטרה. זה כמעט נשמע נכון. הליטוף הנוסטלגי, ההתרפקות על הקאלט הקולקטיבי, עוד סיבוב אחד סביב מדורת השבט. אנחנו זוכרים איך להיטי פולחן כאלה איחדו אותנו בעבר בזמנים קשים. היינו רוצים שמשהו כזה יקרה שוב. אבל בשביל זה צריך קולקטיב ובשביל זה צריך שבט.
זה לא באמת יפתיע אף אחד, אבל הציבור לו מוגשת המנה-חמה הזאת של נוסטלגיה לשעת חירום, הוא לא אותו ציבור שלעס אותה בשנות התשעים. זאת גם לא אותה הטלוויזיה ולא אותה המדינה. בשתי ההפקות השכילו להתעטף באסתטיקת הוידיאו הזולה של הניינטיז ונראו כמו שדר מן העבר, כמעט כמו שידור חוזר שאיכשהו התעדכן באקטואליה.
במובן זה, בכלל לא משנה אם מערכון הזקנים היה מצחיק או אם "יש לי יש לי" קפץ את הכריש עם הצהרה פוליטית נגד מעקבי השב"כ. תפקידן של "זהו זה" ו"הקומדי סטור" כרגע אינו בהכרח להצחיק. יותר להזכיר לנו איך צחקנו פעם. איך התמודדנו עם רגעי הפחד והשבר. כמו רפלקס של התודעה שמנסה לגונן על עצמה מול המציאות היוקדת.
איך אפשר לשפוט מכניזם כזה בביקורת טלוויזיה? אי אפשר. זה בקושי קשור לטלוויזיה. אלה תוצרי חירום דלי תקציב שנכתבו בחופזה ובוצעו באולפן וברחוב שלידו במינימום התקציב שניתן לדמיין, כמו הפקת גרילה פיראטית. בתור כאלה הם עושים עבודה סבירה וחביבה ואין מה לבוא אליהן בטענות (פרט לחותמת ההכשר ש"זהו זה" החליטה להעניק לשלמה גרוניך, אבל זה נושא לטור זועם אחר).
זו אינה העת לבדיחות "באיזה שנה אנחנו?", כי הטלוויזיה באמת חוזרת עכשיו לפחות 25 שנה לאחור: כמעט כל ההפקות מוקפאות, אלפי מובטלים מתעשיית הטלוויזיה הצטרפו להמון הצובא על קופת ביטוח לאומי, חוץ מתוכניות אולפן זולות לא נשאר הרבה. לטלוויזיה הזאת נצטרך להתרגל ככל שהמשבר יחמיר, לא רק בארץ אלא גם בעולם. יתכן שהפקות אולפן שמנסות להפיח אש מחודשת במדורת השבט הן לא רק נוסטלגיה לעבר הרחוק אלא גם פתרון לעתיד הקרוב.