באופן מסורתי, מוצאי יום הכיפורים הוא לא יום מי יודע מה לטלוויזיה. כשרוב הצופים במדינת ישראל עסוקים בלעכל את הארוחה הראשונה אחרי הצום, והחצי השני כבר רווי סדרות, גם הערוצים הגדולים בדרך כלל נמשכים לטלוויזיה הקלאסית של ערב חג – שילוב של פילרים, שידורים חוזרים או סרטים דוקומנטריים רציניים מדי על שנאת חינם. אבל בכאן 11 תמיד מוכיחים שהם חדשניים, ובמוצאי כיפור האלה הלכו על קונספט חדש – קומדיה. והרבה ממנה. וכך אתמול (שני) היכו בנו פעמיים: בחלקו השני של הערב קיבלנו את "אנשים שפגשתי" החדשה, אך עוד לפניה היתה זו סדרת הדגל של הערוץ, שחזרה בשעה טובה לעונה שישית.
>> עידן אלתרמן בוחר: 10 המערכונים האהובים של "גרייניק ואלתרמן"

"קופה ראשית" החלה בתור פרויקט חצי ניסיוני לטלוויזיה החינוכית, והפכה לאחת התוכניות שמושכות הכי הרבה צופים לכאן 11, ובקיץ האחרון גם הוסיפה סרט באורך מלא שזכה להצלחה יוצאת דופן: נכון לחודש אוגוסט צפו בו כ-900 אלף איש בקולנוע – מה שהופך אותו לסרט הישראלי השביעי הכי נצפה בתולדות ישראל – והמספר עוד צפוי לעלות. סיפור סינדרלה, כבר אמרנו?

ואם יש מסר שאפשר לספוג מפתיחת העונה החדשה של הסדרה, זה שהיא התחילה להפנים את מעמדה כסדרה מובילה. טוב, היא כבר מזמן לא פרינג' טלוויזיוני, וספק אם אי פעם היתה, אבל המיקרוקוסמוס הקטן של החברה הישראלית הפנים שהוא מיינסטרים שפונה לקהל הרחב. שני הפרק הראשונים הציגו זאת ביכולת לצאת מהשלונות, ולהתרחב. יותר צילומי חוץ, דמויות חדשות שהצטרפו וגם קו עלילה מעניין שמסתמן לעונה הזו – הרצון לברוח החוצה, לפרוש כנפיים ולעוף.

אמנון טיטינסקי מנסה לעשות "אקזיט" על בן שלא ידע שהיה לו; אנטולי וניסים מתחרים על משרה בקצבייה במולדובה; ואפילו שירה שטיינבוך עוזבת את משרת חייה כמנהלת ומנסה את מזלה בתור פואטרי סלאמרית. גם צ'יבוטרו, שהיה מאבטח, מוצא את עצמו בקורס עתודה ניהולית. כולם לא ממש מרוצים מהתפקיד שלהם (אולי חוץ מראמזי), ומנסים להשתדרג. אולי זו מעין בדיחת מטא על "קופה ראשית" בעצמה, שהתחילה בתור סדרה קטנה בירכתי הטלוויזיה החינוכית, ולאט לאט יצאה מהגבולות המוכרים עד להפיכתה למוצר פריים טיים.

כך או כך, יציאה מהשבלונה עושים לה רק טוב. אולי בהשפעת הסרט, שהוציא את הסדרה מאיזור הנוחות שלה, "קופה ראשית" מרשה לעצמה יותר, וגם מצליחה להצחיק יותר כך. כמו בסיפור הכל-כך לארי דיווידי של טיטינסקי, שהפך לאבא, והרגיש כמו עליית ליגה גם עבור דב נבון. טיטינסקי תמיר היה דמות אהובה ומעניינת, אבל ככל שעובר הזמן יש תחושה שהיא תופסת את מרכז הבמה, לצד דמויות פופוולריות כמו ראמזי, כוכבה או שירה שטיינבוך. קו העלילה המרכזי של פרק הפתיחה, שהיה לטעמי גם קו העלילה המוצלח ביותר, הוקדש לו תחת הכותרת "טיטינסקי הפך לאבא" (עד שהטבע המחורבן שלו גרם לו לאבד גם את זה).

וזו אולי הפואנטה החזקה של הפרקים החדשים – כולם רוצים לצאת מהשכונה, אבל נשארים חלק ממנה בעל כורחם. אנטולי וניסים לא מוצאים את מקומם במולדובה, טיטינסקי שחשב שהוא יכול להשתדרג כלכלית נופל קורבן לקמצנות של עצמו, ואפילו שירה מנסה שוב ושוב לצאת מהלופ, רק כדי ליפול ברשת של עצמה, שוב ושוב. בסוף, כמו שבקזינו הבית תמיד מנצח, גם כאן "שפע יששכר" חזקה יותר מכל החלומות הקטנים שלהם.

ובכל זאת, קושייה אחת יש לי: פואטרי סלאם? באמת? זה הפרי הנמוך והמרקיב שבחרתם לצחוק עליו? כן, צורת האמנות הקצת קרינג'ית הזו קיימת גם היום בכל מיני מועדונים בתל אביב, אבל הימים שבהם זה היה הטרנד הכי חם נגמרו בערך בתקופה שלוסי איוב וג'ימבו ג'יי עשו מזה קריירה. זה אכן הוליד רגעים מצחיקים (האם אפשר להתאהב יותר בנועה קולר? כנראה שלא), כולל כמה הופעות אורח חמודות, אבל קשה להגיד שזה התכתב יותר מדי עם רוח התקופה. הרפרנס הזה הגיע בדיליי, וזה בלשון המעטה.

אבל זו באמת קטנוניות, כי השורה התחתונה היא שאת תפקיד סיפור הסינדרלה "קופה ראשית" הורישה למתן חלק ו"אנשים שפגשתי". היא כבר מזמן לא כזו, אלא תוכנית צמרת עם מערכת אדירה מסביבה, ויכולת להמציא את עצמה בכל פעם מחדש. בנתיים היא איתנו כבר שש עונות (לא כולל ספיישלים או הסרט), שזה דבר לא מובן מאליו בתחום הסיטקומים הישראלי בכלל, ובעידן הטלוויזיה הנוכחי בפרט. והשושולת של "קופה ראשית" רק ממשיכה לצמוח ולגדול לאחת הסדרות הכי אהובות בתולדות הטלוויזיה שלנו.
קופה ראשית, עונה 6, עכשיו בכאן 11

• המסך
• קופה ראשית
• כאן 11
• ביקורת טלוויזיה