שלושת הפרקים הראשונים של "קופה ראשית" עדיין כתובים טוב אבל האנרגיות הנמוכות שלהם גורמים להם להרגיש כמו פרקים שירדו בעריכה של העונות הקודמות. כן, מדובר באחד הסיטקומים היותר אהובים בישראל בשנים האחרונות, אבל הוא חייב להתחיל להשתנות
כל כמה זמן מופיעה קומדיה ישראלית חדשה שמצליחה לצבור קהל רחב. בדרך כלל זה קורה לסדרות עם הומור עדתי נמוך, נוסח "שנות השמונים" ו-"סברי מרנן", וזה בדיוק מה שהפך את "קופה ראשית" – שנונה, נעימה, מרעננת – להצלחה מפתיעה. אבל בתום שלוש עונות, ההצלחה כבר לא מפתיעה, ולמען האמת – גם הסדרה כבר לא ממש, שפותחת את העונה הרביעית שלה עם הרבה פחות אנרגיה מפעם.
העונה השלישית נפתחת עם "ריקוד מושחת", פרק שמתמקד בקונפליקט הנצחי בין שירה שטיינבוך (נועה קולר) וכוכבה שביט (קרן מור). העלילה עצמה לא מספיק חזקה – שירה משוויצה בפני כוכבה שהיא רזה יותר ממנה כשכוכבה מנסה להיכנס לג'ינס חדש וכוכבה מתכננת מזימה מורכבת בשביל להוכיח שהיא משקרת – והפרק עצמו מרגיש כאילו הוא היה יכול אולי למלא זמן באמצע עונה, אבל פרק פתיחה זה לא. אפילו כוכבה, שאחראית לאינספור חידושי לשון סטייל "עבד כי אם לא", לא מספקת ציטוט זכיר אחד.יש גם עלילת צד במהלכה אנטולי מגלה שהוא יכול לשקול בשר בידיים בלבד, ללא צורך במשקל, גם היא מזכירה נרטיבים מעונות קודמות.
https://www.youtube.com/watch?v=N_xO7r5V_cA
הפרק השני הוא בהחלט הפרק המוצלח מבין שלושת הפרקים שיצאו, כמו שבדרך כלל קורה עם פרקים שמתמקדים בראמזי. הפעם ראמזי מגלה שהפסיקו למכור את הג'ל לשיער בו הוא משתמש, דבר המאיים על תפקודו בסופר ובמקביל שירה מנסה לקדם את אביחי כשהוא מתמודד על תפקיד סמנכ"ל "שפע יששכר". קשה לטעות בפרקים שראמזי במרכזם – בין היתר בגלל שאמיר שורוש פשוט טוב מדי, עם ניואנסים ושפה שאף אחד לא יכול באמת לחקות. לעומת זאת, נועה קולר – גם היא שחקנית נהדרת ללא ספק – מדשדשת כאן בגבולות הגזרה המוכרים של שירה וברוב הפרק הזה היא לא נותנת איזו אמירה שטייינבוכית אופיינית, אלא פשוט עושה את הפרצוף החמוץ הרגיל שלה.
היחיד שנשאר בול אותו דבר הוא אמנון טיטינסקי (דב נבון). הפרק השלישי מתמקד במאבק של טיטינסקי בחורף הישראלי ובסירוב שלו לשלם על מטריה כי לא בעונה היא עולה 25 שקלים פחות, מה שמוביל אותנו לתמונה הקלאסית של טיטינסקי מתמוטט בסופר. גם זה, עם כל האהבה לדב בון, משהו שראינו כבר בעבר וזאת בעצם הבעיה הגדולה של העונה השלישית: אין לה ממש סיבת קיום מלבד הרצון לייצר עוד פרקים. אז כן, נכון, מדובר באחת התכניות הכי אהובות בטלוויזיה הישראלית כיום ובכלל, אבל בעונה הזאת מתחיל לכרסם הרצון לקבל משהו מעבר לעוד זמן איכות עם דמויות אהובות.
קומדיות מוקומנטריות אחרות פתרו את הבעיה הזאת באמצעות איזשהו סיפור מסגרת. ב"המשרד" זה היה סיפור האהבה של ג'ים ופאם, ב"מה עושים בצללים" זה סיפור ההתפתחות של גיירמו ממשרת של שלושה ערפדים לצייד ערפדים וב"חוליגן אמריקאי" היו את התעלומות שהדוקומנטריסטים בני הנוער ניסו לפתור בתיכון שלהם. עד כה, כמעט כל פרק בקופה ראשית עמד בפני עצמו ולא ייצר מסגרת גדולה יותר, כי בכל פרק מתמקדים גם בדמות אחרת, מה שמייצר מצב שבו אין לסיפור של "קופה ראשית" גיבור. זה אולי לא היה נחוץ פעם, אבל זה נחוץ עכשיו, כי כרגע העונה הרביעית מרגישה כמוכל מה שירד בעריכה של שלוש העונות הקודמות. כן, שלושת הפרקים שפותחים את העונה הרביעית עדיין כתובים טוב – פשוט באנרגיות נמוכות. כבר חזינו בכשרונותיו הרבים של אנטולי, חזינו בנוכלות העצלנית של נסים, כוכבה פחות או יותר אישרה לנו שהיא רצחה מישהו וטיטינסקי כבר התמוטט פעמים רבות על רצפת הסופר. מן הסתם, זה רק טבעי שאם מציעים לכותבים עוד כסף הם יגשו לעבודה, אבל האם זה באמת חייב להיות בכל מחיר?
"קופה ראשית", עונה רביעית עכשיו בכאן 11