אני כל כך אוהב ליצור קליפים. זאת טעות שתוביל לכאב ראש ולב

>> רועי ריק ישתתף בתחרות הקליפים הישראלית הראשונה שתתקיים בפסטיבל סאונדטראק (21.11) עם הקליפ שביים ליוגי, ובמקביל באותה שעה ממש ישיק  בפסטיבל עצמו מופע בכורה מטורף לאלבום שלו "הפחד מהריק", שהוא לא רק אלבום אלא גם סרט ואסופה של 9 קליפים (ויהיו עוד), כשעל הבמה יעלו איתו גם אקו ויוגי. האם יצליח להתפצל כמו אמבה ולנכוח בשני האירועים? העולם בלתי צפוי ואי אפשר לפסול שום דבר על הסף

1.

ביום הולדתי השנה קמתי וישר הפרתי את הבטחתי שלא לגלול בשום דבר בתצורת מסך במשך היום. להגנתי יאמר שבאותו יום הפסקת האש נכנסה לפועל סוף סוף, עם דיווחים על חזרת החטופים ונסיגת הצבא, והתחלתה של מציאות שונה, גם אם לא פחות מתוסבכת, תהיה אשר תהיה. בתום גלילה אינסופית צדה את עיני ידיעה איזוטרית שערוץ אם.טי.וי, שבדיוק כמוני סופר ארבעים וקצת שנות פעילות על כדור הארץ, עומד להיסגר. נזכרתי שבתוך ים המשימות שאני דוחה, הייתי אמור לשלוח לאם.טי.וי ישראל את כל הקליפים מתוך האלבום/סרט שלי. וגם שעוד לא ממש קידמתי את הופעת ההשקה של הפרויקט. גילוי נאות: 21.11 בסינמטק במסגרת פסטיבל סאונדטראק.

2.

אומרים שבעידן התוכן החדש אין טעם לקליפים, ואם יש טעם אז הוא נגמר בגלל הבינה המלאכותית. אין לי מושג. אין לי גם מושג מה חשבתי לעצמי כשנקבעה ההופעה הזו. אבל השבח לאל ולכל מי ששואל שהיא מתרחשת לאחר הפסקת האש, לפחות הזו. עכשיו אין ברירה אלא לקדם, כי אני מושקע בה לחלוטין, והיא חגיגה חסרת הגיון עלי מסך ועלי במה, שמתאימה בול לפסטיבל שמקדש את החיבור בין מוזיקה לקולנוע. אבל לפני זה קידום אחר: ממש באותו היום ובאותו הסינמטק, פסטיבל סאונדטראק עורך לראשונה תחרות קליפים ישראלית. עם נבחרת משובחת שלוקטה מתוך מאות קליפים שנוצרו מאז 2023. גם קליפ שאני ביימתי ליוגב גלוסמן (יוגי) משתתף בה וזה לכבוד רב לי מאוד, ביו רבים ומעולים.

3.

אני לא יודע אם אם.טי.וי ישראל עוד בכלל קיים, כלומר עוד לפני שסגרו אותו. אין לי טלוויזיה בבית מאז צוק איתן. גם מכשיר וידאו כבר מזמן אין לי, ועדיין על אחד ממדפיי, במצב שמור לחלוטין, יש קלטת וידאו של רדיוהד שנקראת "7 פרסומות טלוויזיה" – אסופה של 7 קליפים של רדיוהד מימי טרום ה-DVD. כבר אז מאוד התערערתי שלהקתי הנערצת מתייחסת כך לצורת האמנות הנשגבת הזו שאני רואה בלופים. יותר משהייתי ילד מפתח, הייתי ילד קליפים שחוזר הביתה וישר מתיישב מול הטלוויזיה, לפעמים שוכח להוציא את האוכל מהמקרר. היה זה הקליפ של רדיוהד ל"סטריט ספיריט", שהיום לא הייתי מכניס לטופ 7 שלהם, שזעזע את עולמי. ביים אותו ג׳ונתן גלייזר, ההוא של "אזור העניין" שכיום מתעניין באזורנו אך לא מעוניין.

 

4.

יש כל מיני רגעים, שפתאום משהו מופיע לי בזווית העין איזו תנועה בחלל – ואני מתייק אותה במגירה של לעשות מזה קליפ איכשהו מתישהו ומקווה לא לשכוח. פעם ביקרתי חבר מרמת הגולן והוא הראה לי אוטובוס דן ישן שהוא משפץ שיהיה ראוי למגורים. שלושה חודשים אחר כך צילמנו שם בסוף שבוע אחד של מינוס מעלות שני קליפים ליוגב גלוסמן. זה היה כבר אחרי שחזרנו משיקגו, שם שהינו במשך שנה לדוקטורט של קרן זוגתי. אז הקור לא הרשים אותי. בשיקגו נורא פחדתי שאני לא אמצא את עצמי, אז לפני שעזבנו הזמנתי את כל חבריי לקייטנת הקלטות של ארבעה ימים וארזתי את זה להארדיסק גדוש בתקווה שיצא מזה מתישהו אלבום. אהבתי את שיקגו. קרן שנאה. היה ברור לי שאני חייב לצלם בה משהו לפני שנעזוב. מתן בדיוק סיים לצלם איזו סדרה, קניתי לו כרטיס, שכרתי עדשות ואמרתי שנפתור את השאר כבר על הדרך. 

5.

אני כל כך אוהב ליצור קליפים, בחיי. החוק היחיד שלי, הן כמוזיקאי והן כבמאי, הוא שאני לא נכנס לפרויקט אם אני לא הולך להנות ממנו בכל רגע. בגלל זה הדבר הראשון שאני אומר לאמן שבודק איתי אופציה לביים לו קליפ הוא שלדעתי הכנה זו טעות ובזבוז כסף שמובילה לכאב ראש ולב. אני אפילו מגדיל ומשקיע מחשבה בחלופות יותר ריאליות וזולות יותר לתוכן שלא דורשות אותי. אם הוא עדיין מתעקש, ומפנים בכל נימי נפשו שזו דרך שבסיומה אכזבה, אני מנסה לחשוב על רעיון לקליפ, וסובל עד שמקליק לו פתאום רעיון שמאלץ אותי לגבש בלחץ צוות חמוד, שבכל יום צילום מחדש אני מובך עד עמקי נשמתי שהעזתי להעיר את כל אלו לפנות בוקר בשביל גחמה. אבל זה כיף לצלם – אני זוכר שבקליפ של יוגי רק צחקנו כל הזמן מבעד לכפור, על אף ואולי למרות ששבוע לפני כן אבחנו לקרן סרטן השד. הייתה תחושה של שלאגר. זה היה מיועד לאלבום האחרון של יוגי באנגלית, שיצא בקמפיין נפלא בדיוק ב-6 באוקטובר.

6.

מאוד אוהב את הקליפ הזה של יוגי. לא נראה לי שנזכה. גם ככה לצערי לא אנכח. אהיה ממש ליד באולם 1 המיתולוגי בהכנות להשקה – שהיא באמת הולכת להיות חגיגה מוזיקלית-קולנועית אחרת לחלוטין. יוגב גרוסמן מתארח. אקו גם. ויחד עם להקה עתירת כשרון ולב על הבמה ומופע וידאו ארט משוגע חי על המסך, נחגוג את הפחד מהריק, על 16 שיריו, עשרות משתתפיו, 9 קליפים (יש עוד בדרך) וגם סרט אחד קצר-ארוך על הריק ועל הפחד. את כל אלה אגב עמדתי לגנוז כבר. בין הסרטן והמלחמה זה כבר היה גדול עליי והתפרק לי בין הידיים. אבל אז ביימתי את הקליפים לענר שפירא ז״ל, שנהרג במיגונית ב-7.10 תוך שהוא משליך החוצה רימונים ומציל חיים במסירות נפש. את האלבום שלו לא זכה להוציא בחייו אבל התעקש שהוא יצא בכל זאת, ולא נתן לי להתפשר על סנטימטר, וייסר אותי לילות עד שרעיון הקליק לו. ומשהו מן האומץ שלו, המסירות שלו ליצירה, דבק גם בי.

7.

אולי הבינה המלאכותית תשנה לגמרי את עולם הקליפים. אולי שינתה כבר. אולי זה לא משנה כשאין כבר אם.טי.וי וגם ככה הכל נעשה בשביל תשומת לב של דקת מלבן ורטיקלית. גם המוזיקה. עוד לא הספקתי לראות משהו ששינה את ילד הקליפים שבי. אבל זה יקרה. בלתי נמנע. מתישהו הבינה תשתנה ותשנה. לא ברור מה יהיה אמיתי יותר. אפילו יוטיוב יאבד. לנו בכל אופן ממתינות שנים של מאבק חברתי עצום על זהות המקום הזה בתום הפסקת האש לכשתפסק סופית ויוחזרו שלושת החללים החטופים הנותרים. מה יהיה המקום של מוזיקה בכל זה אין לדעת. שלא לדבר על קליפים. טוב שאנחנו עוצרים רגע וחוגגים רגע את צורת האמנות הנשגבת הזו, בנקודה הכי מבודדת תרבותית כרגע שהיא עולם המוזיקה העצמאי בישראל. עבור ג׳וני גרינווד. עבור כל הלוקים בשיקול דעתם שקמים ממש מוקדם ליום צילום שלא משתלם, או נשארים ערים לילה של עריכה שלא יושבת או סיעור מוחין שלא מקליק, רק בשביל עוד רגע של חדווה יצירתית משותפת.