"שהאזאם!" מחזיר את גיבור-העל לקהל הטבעי שלו

אחרי שניסו לקחת את גיבורי העל שלהם ברצינות יתרה ולהשליך על באטמן וסופרמן תמות תנ"כיות רועמות, בדי.סי. קומיקס נזכרו שהקהל הטבעי של יצירי הקומיקס האלה הם ילדים, ובאופן ספציפי ילדים חנונים. מבט זריז על הפילמוגרפיה של הבמאי דיוויד פ. סנדברג, ש"כיבוי אורות" ו"אנבל 2" שלו תוארו כסרטי אימה מפחידים מאוד, מייצר ציפייה למשהו אפל. אבל "שהאזאם!" מחזיר את הגיבור לילדים, ועושה זאת עם הרבה הומור עצמי שמתחיל כבר בתלבושת המגוחכת של הכוכב, שכמו נשלפה ממחסן תחפושות משנות ה־50.

סיפורי מקור של גיבורי-על לרוב מציגים בפנינו ילדים יתומים או עזובים עם רגשות אשמה, שגדלים להיות אנשים בוגרים עם בעיות זהות. גם בילי בטסון הוא כזה, רק שהוא נשאר בן 15 עד סוף הסרט. כשמתוכו מתפרץ גיבור-על דמוי סופרמן שניחן בכל כוחות העל המובילים, הוא מתלהב מזה כמו שרק ילד יכול. כך אנחנו מקבלים גיבור-על כילד מגודל – מעין ואריאציה מודעת על "ביג", כולל קריצה לסצנת הפסנתר הזכורה לטובה. בהתאם, גם הסיידקיק שלו הוא לא משרת או רובוט, אלא ילד כמותו – פרדי, ילד אומנה בודד שגיבור העל משמש עבורו מעין חבר דמיוני, והוא מלמד אותו להיות חבר אמיתי.

עוד כתבות מעניינות:
סיפורי התביעות הכי מעניינים בעולם האנימציה
ריאיון עם ג'ורדן פיל, מלך האימה החדש
הצילו: "הנוקמים: סוף המשחק" יימשך יותר משלוש שעות

הפתיח הגנרי לא מבשר טובות: הוא כולל תאונת דרכים, מפגש עם מכשף (דג'ימון הונסו עם זקן ארוך), ילד שהולך לאיבוד בפארק שעשועים וכיו"ב. גם התפאורה של המכשף נראית כמו הורמה מ-B movie דל תקציב, והילד המרדן בילי (אשר איינג'ל) שמחפש אחר אמו האבודה אינו דמות ספציפית ומעניינת דיה. כשהוא נשלח לבית אומנה, דווקא הילדים האחרים, שמתעקשים להפוך אותו לאחיהם בניגוד לרצונו, שובים יותר את הלב.

הסרט נראה כמו פרק ממוצע בסדרת נוער, עד הרגע שגיבור-העל נטול השם מתפרץ לתוכו בדמותו של זכרי לוי, שעד כה נראה בעיקר בטלוויזיה, והופעתו הנלהבת והמצחיקה כילד מגודל כולה אומרת "היי, אני כוכב קולנוע!". מלבבות במיוחד הסצנות שבהן הוא נרגש לגלות את כוחותיו המגוונים, ונדמה שלא נעשה שימוש כה מוצלח בשיר של קווין מחוץ ל"רפסודיה בוהמית".

מה שפחות עובד הוא החיבור של הקומדיה על גיבור-העל לדרמה של הילדים. גיבור העל הטרי (שהניסיון למצוא לו שם תואם הוא בדיחה מתגלגלת על חשבון ההיסטוריה של הדמות כקפטן מארוול) כל כך עולץ ומרוצה מעצמו, שהוא לא באמת נראה כהתפלגות של בילי הזעפן והלא ידידותי. לכן כשהסרט מבדר, הוא מבדר מאוד, אבל כשהוא מנסה לרגש אותנו עם סיפור על ילד שמוצא משפחה חדשה, הוא קצת פחות מצליח.

ועדיין לא דיברנו על הנבל. מרק סטרונג הוא ד"ר תאדאוס סיוואנה ששואב לתוכו שבע מפלצות (מפחידות ומגוחכות במידה הנכונה) שאיכשהו אמורות לייצג את שבעת החטאים. כמו רוב הנבלים בעולם הקומיקס הוא רוצה לשלוט בעולם (כי אבא שלו צחק עליו בילדותו), ולצורך כך הוא צריך לחסל את גיבור-העל היחיד בפילדלפיה (כן, הסרט קורץ גם ל"רוקי"). הקרב הגדול בסצנת השיא מוצלח למדי וגם צופן כמה הפתעות נחמדות. ועדיין, החלק היותר מגניב של "שהאזאם!" הוא זה שבו פרדי עוזר לבילי ללמוד איך להיות גיבור-על. כלומר, באופן יוצא דופן, דווקא החלק האמצעי של הסרט הקליל ומלא האור הזה הוא הכי טוב.

סרט על: ילד אומנה הופך לגיבור-על
ללכת? כן. כשהוא מבדר, הוא מבדר מאוד