עושים שרירים: התביעות הכי מעניינות בעולם האנימציה

"שהאזאם" היה קפטן מארוול המקורי, המנורה של פיקסאר עצבנה את היצרנית האמיתית ו"לשבור את הקרח" הסתבכה עם הטיזר: התביעות שמאחורי הסרטים האהובים

מימין: אולאף, קפטן מארוול ושאזאם
מימין: אולאף, קפטן מארוול ושאזאם
3 באפריל 2019

השבוע מסתער על המסכים קפטן מארוול של די.סי קומיקס, המתחרה הגדולה של אולפני מארוול שהוציאה למסכים את "קפטן מארוול" רק לפני חודש. זאת אומרת, די.סי מוציאה את "שהאזאם!", שהיה קפטן מארוול המקורי עד שנאלץ להחליף שם.

מבולבלים? אז ככה: קפטן מארוול נולד כשנה אחרי סופרמן (1939), כאלטר אגו של כתב רדיו שהופך לגיבור על כשהוא אומר את מילת הקסם "שאזאם!". הקפטן של חברת פוסט דמה משלל בחינות לסופרמן של די.סי קומיקס (הוא היה חזק ומהיר, עף ולבש בגד גוף וגלימה), אך החיקוי היה יותר פופולרי מהמקור ומהר מאוד אף זכה להיות גיבור העל הראשון שכיכב בסרט משל עצמו – "הרפתקאות קפטן מארוול". זה לא מצא חן בעיני די.סי, שהגישה תביעה, ואחרי יותר מעשור פוסט נכנעה והפסיקה להדפיס חוברות של קפטן מארוול. כך קרה שהשם היה פנוי לשימוש ב־1967, כשמארוול החליטה לייצר דמות חדשה של גיבור על מכוכב אחר ואימצה באופן חוקי את השם קפטן מארוול.

חמש שנים אחרי, כשדי.סי רצתה להחיות את גיבור העל שפוסט קברה לבקשתה, היא שינתה את שמו לשהאזאם, ועם השם הזה הוא מגיע לקולנוע, 80 שנה אחרי שנולד בשם אחר. תביעות של זכויות יוצרים הן מחזה נפוץ בעולם הבידור, וכמה מהסרטים המפורסמים בתולדות הקולנוע נמצאו אשמים בהפרתן. הנה כמה מהתביעות היותר מעניינות של השנים האחרונות.

שאזאם. זאת אומרת, קפטן מארוול
שאזאם. זאת אומרת, קפטן מארוול

עוד כתבות מעניינות:
השריטה של הוליווד: למה הקולנוע כל כך אוהב חתולים ג'ינג'ים?
ריאיון עם ג'ורדן פיל, מלך האימה החדש
הצילו: "הנוקמים: סוף המשחק" יימשך יותר משלוש שעות

המנורה של פיקסאר

ב־1986 יצר אחד ג'ון לסיטר סרט אנימציה קצרצר על שתי מנורות שולחן שמשחקות בכדור. "לוקסו ג'וניור" רשם היסטוריה כסרט האנימציה הדיגיטלית הראשון שזכה במועמדות לאוסקר, והמנורה מתוכו שולבה בלוגו של חברת פיקסאר שהפכה למובילה בעולם האנימציה. לחברת לוקסו הנורבגית שמייצרת את המנורות בעלות המראה המובהק מאז 1937, לא הייתה בעיה עם הפרסום. אבל ב־2009, כשאולפני פיקסאר החלו לשווק רפליקות של המנורה עם הבלו ריי של "למעלה", הנורבגים הגישו תביעה נגד פיקסאר ודיסני. בכתב התביעה צוינה גם מנורה אנימטרונית בגובה 1.8 מ' שהוצבה בדיסניוורלד. בדיסני העדיפו לא להגיע לבית המשפט, וסגרו עם הנורווגים הסכם שפרטיו לא פורסמו.

הטיזר של "לשבור את הקרח"

"לשבור את הקרח" (2013) מספר כידוע על שתי נסיכות אחיות, אבל הטיזר שיצא חמישה חודשים לפניו התמקד באיש השלג שמאבד את האף־גזר שלו ונאבק להצילו מפיו של אייל רעב. הטיזר הזה דומה מאוד לסרטון מצויר של קלי ווילסון מ־2010, שבו איש שלג נאבק להציל את אפו מידי ארנבים רעבים. אז ווילסון הגישה תביעה נגד דיסני, שניסתה לבטל את התביעה, אך השופט פסק שיש לה בסיס איתן. מחשש שמאבק משפטי ממושך יעכב את הפקת סרט ההמשך, דיסני הגיעו עם ווילסון להסכם שפרטיו חסויים. "לשבור את הקרח 2" ייצא למסכים בנובמבר 2019.

"מוצאים את נמו"

לפעמים תביעה קנטרנית יכולה להביא לתוצאות הפוכות מהמקווה. ב־2003 הסרט על הדג החששן שיוצא לחפש את בנו האבוד הפך ללהיט ענק, אלא שאז הופיע סופר ילדים צרפתי בשם פרנק לה קלווה ותבע את דיסני בטענה שהדמויות והעלילה הועתקו מספרו "פיירו הדג הליצן". בית המשפט קבע שאין דמיון של ממש בין הסיפורים ודחה את התביעה. לה קלווה התעקש והודיע שיערער, אבל אז התגלה שהספר שלו בכלל יצא אחרי הסרט. הסופר נמצא אשם בהונאה ונדרש לשלם לדיסני סכום כולל של 80 אלף דולר. בהתחשב בכך שמדובר בדיסני, בעצמם אלופי התביעות, הוא יצא בזול.

"מוצאים את נמו"
"מוצאים את נמו"

חברת קוסמטיקה נגד "כוורת בסרט"

סרט האנימציה מ־2007 בכיכובו של ג'רי סיינפלד מספר על דבורה שמגלה שבני האדם אוכלים דבש, ומחליט לתבוע את המין האנושי כדי לשים קץ לניצול הנורא הזה. מתברר שגם הסרט עצמו משך לפחות שתי תביעות: האחת הגיעה מסטודנטים שבדים לאנימציה שטענו שבשנת 2001 הם פנו לחברת דרימוורקס עם רעיון לסרט על דבורים, וזו דחתה אותו בטענה שהוא ילדותי מדי. סיינפלד, שגם כתב את התסריט, נפנף את ההאשמה בחן. את התביעה השנייה הגישה חברת קוסמטיקה אמריקאית שמייצרת מוצרים אורגניים המבוססים על דבש. החברה טענה שהסרט גנב את ססמת הפרסום שלהם "תנו צ'אנס לדבורים" (Give Bees a Chance). דרימוורקס ואנשי הקוסמטיקה הגיעו לסיכום מחוץ לכותלי בית המשפט. עכשיו השאלה היא למה יוקו אונו לא הגישה תביעה נגד חברת הקוסמטיקה בשם ג'ון לנון.

"כוורת בסרט"
"כוורת בסרט"

"קונג פו פנדה" תמיד מנצח

ב־2011, שלוש שנים אחרי שיצא למסכים, הוגשה נגד הדוב הגרגרן תביעה על ידי מאייר בשם ג'יימי גורדון, שטען שיצר דמויות דומות ורשם עליהן זכויות עוד בשנת 2000. עוד הוא טען שהציע את הרעיון לדיסני בתקופה שזו נוהלה על ידי ג'פרי קצנברג, שמאוחר יותר הקים את חברת דרימוורקס שהפיקה את "קונג פו פנדה". גורדון דרש פיצויים בסך 12 מיליון דולר, אך זמן קצר לפני המשפט המיועד הוא משך את התביעה. בשנת 2015 היוצרות התהפכו: חקירה גילתה שכמה מהאיורים של גורדון הועתקו מחוברת הצביעה של "מלך האריות", והוא הואשם בהונאה. בית המשפט גזר לו שנתיים מאסר בנוסף לתשלום של 3 מיליון דולר לדרימוורקס לכיסוי ההוצאות המשפטיות. "יש רק חדשות. אין טובות או רעות", אומר הצב אוגוויי. חוץ מאשר במקרה שהן באמת רעות.

"קונג פו פנדה"
"קונג פו פנדה"

הקעקוע מ"בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק"

ועוד אחת, קצת אחרת: בדרך לחתונה של סטו (אדם הלמס), החתן מתעורר בחדר מלון בבנגקוק אחרי לילה של הוללות, ולמרבה האימה מגלה על פניו קעקוע זהה לזה שמעטר את פניו של המתאגרף מייק טייסון. באפריל 2011, חודש לפני מועד היציאה של הסרט, תבע אמן הקעקועים ס' ויקטור וויטמיל את אולפני וורנר בטענה שהוא עיצב את הקעקוע הזה במיוחד עבור טייסון ולכן יש לו זכויות יוצרים עליו. וויטמיל ראה את הקעקוע בטריילר ודרש לעכב את מועד יציאת הסרט למסכים עד שהעניין ייפתר.

השופט הסכים עם התובע שיש לו זכויות על הקעקוע, אך אישר לוורנר להפיץ את הסרט בזמן. עם זאת הוא הבהיר שאם שני הצדדים לא יגיעו לסיכום, וורנר תיאלץ למחוק את הקעקוע באופן דיגיטלי מה־DVD של הסרט. האולפן העדיף לשלם לתובע סכום לא ידוע, והסרט הרוויח מספיק כסף כדי להניב סרט המשך נוסף.