שולי רנד והנגיף שעקר ועכר את שלוותו של העולם כולו

"שעה קשה היא שעת מבחן. שעה שבה עומדים למבחן אמונותיו, השקפותיו ורעיונותיו של האדם, קל וחומר בשעה שמתרגשת על העולם כולו צרה צרורה חמקמקה שכזו"

היה קשה לי למצוא ולברור דעת בתוך אשד מילים, מתוך השטף האדיר של סברות, רעיונות ואפשרויות שניחתו עליי מכל עבר ומכל כיוון. הררי מילים נכתבו ונאמרו סביב הנושא שעקר ועכר את שלוותו של העולם כולו. מי הוא זה ואי זה הוא, אותו נגיף קורונה מסתורי וחמקמק.

מצאתי את עצמי נע כמטוטלת בין חרדה קיומית אפוקליפטית, לאדישות מוחלטת ולהכחשת מסוכנותו של הנגיף. שייטתי בין שלל קונספירציות, קיללתי את אוכלי העטלפים. בבוקר קפצתי על מכחישי הסכנה המלומדים כמוצא שלל רב, ובערב גזרתי על עצמי בידוד מדעת ועטיתי מסיכה כפולה גם בשנתי. בקיצור, עשיתי מעצמי צחוק.

שעה קשה היא שעת מבחן. שעה שבה עומדים למבחן אמונותיו, השקפותיו ורעיונותיו של האדם. בתור אדם מאמין שמשתדל להתבונן על העולם מבעד למשקפיים של השגחה פרטית – בבחינת מאמר חכמינו ז"ל "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה ושומר אותו ומכה אותו ואומר לו גדל" – קל וחומר בשעה שמתרגשת על העולם כולו צרה צרורה חמקמקה שכזו, הרי צריך להיות עיוור גמור כדי לא לראות בה את ידו והשגחתו של הא-לוהים. לא צריך להיות בעל שכל גדול כדי לנסות ולהבין על מה ולמה התרגשה הצרה הזאת עלינו ומה נדרש מאיתנו להבין, לשמוע, ללמוד וללמד ממה שניחת על ראש העולם כולו בכלל, ועל אחינו בני ישראל בפרט.

אף על פי כן, מצאתי את עצמי ברגע האמת מתקשה לשייך את כל זה לידו של א-לוהים. למרות שהיתה למול עיני הבטחתו של רבי נחמן מברסלב שעל ידי השיוך הזה, על ידי הגברת הדעת הזו שהכל ממנו יתברך הן לטוב והן לביש, יעלמו ממני כל פחדיי וייסוריי, אף על פי כן מצאתי את עצמי פונה לנתיבים אחרים. אצבעותיי לא פסקו מלגולל ולהתגולל, בלעתי סטטיסטיקות, התמכרתי לדעותיהם של חכמים בדיעבד ולא חדלתי מלחפש סיבות ופתרונות שלא הועילו לי במאום. נכנסתי למצוקה.

ומתוך מצוקה זו נולד השיר 'משניתנה הרשות'. על מנת לנסות ולהזכיר לעצמי ולמי שירצה לשמוע שאלמלא נתנה הרשות, שום דבר לא היה קורה. שבשעה טרופה זו כולנו שווים בפני הא-לוהים ובפני המשחית, ושגם בשעה איומה-יפה זו, עדיין יש בידינו להחליט ולבחור.