וואה וואה וואה: הקאמבק של שם טוב האבי הוא מה שכולנו צריכים

זה לקח חמש שנים, אבל סוף סוף זה קרה – אצל לא מעט אנשים בארץ הזמן עצר באמצע היום, כי סוף סוף הגיע "שם טוב האבי 2". החלק השני של אופרת ההיפ-הופ הפופולרית, שעלתה לראשונה ביולי 2020 (אלוהים, כמה עבר מאז), נחת במפתיע אל תוך היוטיובים ולסטרימינג של כולנו. 

"עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי" המקורי היתה יצירה חדשנית למדי, שגם מצאה לעצמה קהל ענק שהתאהב בה. זה היה רגע הפריצה הגדול של תמיר בר למיינסטרים, אבל יחד איתו – זה אולי גם היה רגע מפתח בתולדות ההיפ-הופ הישראלי. תאגיד השידור הישראלי (זה שקם על חורבות רשות השידור) החליט לתת את הבמה שלו ליצירת היפ-הופ די מטורללת, בהובלת קומיקאי יחסית אלמוני אז – אבל גם עם דור שלם של ראפרים שבא מאחוריו. רביד פלוטניק, לוקץ', ג'ימבו ג'יי, מיכאל סוויסה ועוד שמות נוספים היו שם – וזה היה הרגע שבו קהילת ההיפ הופ כולה פרצה ישר ללב המיינסטרים.

>> שורו הביטו וצפו: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה עכשיו
>> דברים יותר מוזרים: 20 הסדרות הכי מוזרות של העשור החולף

"שם טוב האבי" הראשון היה להיט לא קטן בקרב דור מאוד מסוים – שורות כמו "מאני מאני דיק מאני דיק וג'יינז", "משתנה של מדינה" ו"אני לא מרגיש ת'פה שלי" הפכו לא רק למטבעות לשון – אלא גם לסטיקרים טובים בווטסאפ. בעיצומה של הקורונה, כשכולנו עוד התלבטנו אם לצאת מהבית בכלל, באה יצירה מדהימה שפרצה את כל הגבולות אבל גם קבעה רף פסיכי לנסות ולעבור שוב. "שם טוב האבי 2", כמו כל סרט המשך טוב לשלאגר, נתקלת באתגר לא פשוט – היא צריכה לנסות ולהתעלות על יצירה אהובה מאוד, חמש שנים אחרי הפעם הקודמת (בכל זאת, באמצע היתה איזו טראומה לאומית ומלחמה של שנתיים), והיא גם יוצאת לתוך למדינה אחרת, עם פחות מצב רוח לדאחקות ויותר צלקות על הלב.

זה הדבר הראשון שמורגש ב"שם טוב האבי 2" – יש בה הרבה פחות נונסנס. סצנת הפתיחה של החלק הראשון הצטלמה במרפאת שיניים, בסצנה מוזרה בין שם טוב לבין הרופא שלו (מאיר סוויסה) והזיות מתודלקות בחומר הרדמה. בסיקוול סצנת הפתיחה מתרחשת כביכול בחו"ל, בדירת מילוט ששם טוב, גיבורנו, בורח אליה, אחרי שהצליח להיחלץ מהכלא ובנה לעצמו חיים חדשים. עכשיו הוא בורח מאמריקה וחוזר לישראל – או במילים אחרות, "וולקאם טו יהוד" – ומגלה שהעיר מרוסקת ומלאה בריבים פנימיים. הוא משתלט עליה כדי לצבור כוח והשפעה מטורפים – עד שהוא מבין שאין דרך אלא לאחד כוחות.

קצת מוזר להסתכל על יצירה שבאה לשעשע ולנסות למצוא בה סימבולים – אבל כאן אפילו לא צריך יותר מדי להתאמץ. "שם טוב האבי 2" מכירה במציאות המורכבת  וגם שולחת מסר לקהל שאליו היא מגיעה: המלחמה הפנימית, בין ישראלים לישראלים, היא אסון מטורף שדורש התגייסות של כולם כדי להימנע ממנו. "מי מפחד פה מהחושך?/ אתם לא לבד/ מי ייגע לנו בחופש?/ כולם אגרוף אחד/ אל תשכחו מה שעברנו/ עד שהגענו לכאן/ כיפה אחת מברזל/ ואחת מבד". פתאום, מתוך היצירה המצחיקה, פורצת איזו אמת החוצה ישר ללב. וכשקולטים לשנייה את אור לוי, החטוף שחזר מהשבי, בקהל ששומע את הנאום של שם טוב, המילים מקבלות משמעות הרבה יותר מצמררת.

כן, אין ספק ש"שם טוב האבי" התבגר כמו כולנו, לא רק מבחינת המסר שהוא נושא והתחושה הקצת יותר כבדה שאופפת אותו. זה נכון גם מבחינת המשתתפים בו, כשאם בחלק הראשון ראינו בעיקר את קהילת ההיפ-הופ הישראלית (על גווניה), ההצלחה הגדולה משכה פנימה גם שמות מעניינים אחרים, כולל כמה אגדות מוזיקה ישראלית של ממש.

ברי סחרוף (אלוהים איזה וורס!), נגה ארז, אורי רוסו ואפילו ארקדי דוכין. גם קומיקאים כמו דניאל חן, מתן פרץ, תומר יוסף – אפילו אור בוטבול ("חרטטוני", "אושר צרוף") קופץ לשנייה לרגע מטא חמוד – כולם מתבלנים את היצירה בתור משהו הרבה יותר מיינסטרימי, משהו שבא מהשוליים אבל היום כבר מנסה לדבר לכולם.

היופי הגדול של "שם טוב האבי" – על שני חלקיו – היא העובדה שהוא פשוט עובד בשתי רמות. מצד אחד הוא כיפי וקל לעיכול, עם לא מעט בדיחות, עם הקומדיה המעולה שתמיר בר מביא למסך ועם סגל עמוק של כישרון. הוא גם עובד בתור משהו שאפשר להאזין לו עם טקסטים חכמים, ביטים מעולים (ההפקה של ישי סוויסה וניר דנן, שמוכרים לכם מהעבודות עם רביד פלוטניק וטונה), ווייב אמריקאי עם מסר כל כך ישראלי מבולגן. אידיליה.

זה מעורר מחשבה גם על על תאגיד השידור הציבורי כמקום שלכאורה היה אמור להיות מבוגר או ממוסד, אבל הופךמתפקד באופן הרבה יותר צעיר, פרשי ומעיז מהטלוויזיה המסחרית. קשה לדמיין את קשת מפיקה יצירה בד-אסית וחתרנית כמו "שם טוב האבי", וכמעט בלתי אפשרי היה לדמיין את רשות השידור הישנה (זאת עם הג'ובים והצוותים המנופחים ומסמכי נקדי) נותנת את המנדט לכזה דבר. כמה טוב שיש את התאגיד הזה – שמסוגל לתת קול ליצירה ישראלית מגניבה ורעננה שגם מוצאת קהל גדול.

"שם טוב האבי 2" הוא מתנה קטנה שישראל 2025 מקבלת בתקופה קשה. יצירה כיפית, מרקידה, מצחיקה, אבל גם כזו ששולחת אותך עם קריאת כיוון לגבי המקום הזה. ישראל האמיתית, שקצת מזכירה את "יהוד" המפורקת שמתוארת בסרט, פנטזיה על שני שבטים שמסתכלים אחד על השני כשהלילה בוער – ומבינים שאין להם ברירה אלא להיות עיר אחת. אצלם זה הוויילד וויילד ווסט – אצלנו זה הוואה וואה וואה.