וויסקיניישן: הוויסקי הישראלי חי, בועט ודוהר קדימה. בואו לשתות

איך וויסקי יכול להשפיע על אנשים ולחבר קהילות שלמות? האם יש תחביב דומה שיצר קהילות, חיבר אנשים וצמח במהלך המלחמה, או בתקופת הקורונה, כשכל אחד התכנס בביתו? הרי זה לא מפתיע, זה תפקידו המרכזי של אלכוהול. בעיקר וויסקי, המשקה שמייצר מפגשים, חברויות, נושאי שיחה ורוח חיובית כבר מאות שנים. יש שיגידו שזה גם מרפא את הגוף והנפש במינון הנכון, רק תשאלו את צאצאי הנזירים שהמציאו את המשקה לפני שנים רבות.
>> באמנות אין דבר כזה: גילה וננסי עושות ארט רייב כל הלילה

כמנהל קבוצת אוהבי וויסקי, אחת מקבוצות הוויסקי הכי גדולות בעולם כיום בפייסבוק, יש לא מעט מגמות שאני מזהה בשנים האחרונות. וויסקי ה"עולם חדש", או וויסקי מודרני, נמצא בצמיחה בשנים האחרונות לעומת "העולם הישן" – כמו הוויסקי הסקוטי השמרני, הנמצא בסטגנציה ויש אפילו שיגידו בירידה קלה. אותו גל מודרני הביא לפתיחת מאות מזקקות במדינות שמעולם לא עסקו בוויסקי לפני המאה הנוכחית. גם בישראל, יבואנים רבים הביאו לכאן לא מעט וויסקי עולם חדש ממדינות כמו הודו, אנגליה, שבדיה ועוד. אך גם הקטגוריה הזו מצטננת לאחרונה, בעיקר בשל ריבוי המזקקות שנפתחו כמו פטריות אחרי הגשם. איפה אנחנו הישראלים ניצבים בכל הסיפור הזה?

ישראל היא בהחלט חלק מסצנת העולם החדש והמודרני של הוויסקי. על אף הירידה בצריכה העולמית, המחירים שזינקו בשנים האחרונות והמלחמה – למרות כל זאת, הוויסקי הישראלי חי ובועט, שלא נאמר דוהר קדימה. הוצאות חדשות, שיפוצים והרחבות, ציוד חדש והגדלת תפוקה, פרויקטים מרגשים וגם מזקקות חדשות שקמות.

לדעתי יש לזה כמה סיבות שבזכותן כל זה מתקיים: ראשית, האנשים מאחורי תעשיית הוויסקי – אנשים נפלאים ומוכשרים מכל קצוות הארץ, שכל הזמן מקדמים את המזקקה ואת הוויסקי שלהם בעזרת חשיבה יצירתית, לב ענק, איכות והתמדה; שנית, הוויסקי עצמו מגוון בצורה בלתי רגילה. כל סוגי הוויסקי – שיפון, תירס, סינגל מאלט. מעושן ולא מעושן. חומר מקומי ולא מקומי. הסגנונות רבים ושונים, יש משהו שיתאים לכל מי שאוהב וויסקי. ולכן עם הזמן התגבשה קהילת אוהבי הוויסקי בארץ, שבעיניי הם הרבה יותר מ"צרכנים", אלא חלוצי תרבות מסוג אחר.

ישראל לא נופלת, ואולי מתעלה, על המון מדינות שחיות ונושמות וויסקי כבר המון שנים, "וויסקיניישן" של ממש. סצנת הוויסקי המקומית היא הרבה מעבר לצריכה של משקה, זו תרבות שלמה. נשמע מוזר ואולי מעט טרחני, אבל מעבר להתקדמות ולמגמות שאני מזהה בכמויות ואיכות הצריכה, יש לנו קהילות וויסקי מהתוססות והגדולות בעולם, יבוא עצום שלא מבייש מדינות גדולות, מנהלי ערוצי ידע, אלופי תחרויות טעימות עיוורות בין לאומיות, מועדוני וויסקי, שגרירים רבים, הוצאות זוכות פרסים ואפילו וויסקי שזכה לא מזמן לטוב בעולם. ישראלים אוהבים ומבינים וויסקי על מלא. זה מגולם גם במכירות פה בארץ, שכן ישראל מדורגת גבוה מאוד בפסגת צריכת הסינגל מאלט.

עמוק בפנים כל ישראלי מחפש איפה אפשר להתחבר, להיות חלק מקהילה או קבוצה שיש לה מכנה משותף, איפה שאפשר לאהוב ולחלוק אחד עם השני מבלי להיגרר לשיח שלילי. לשבת ליד השולחן עם אנשים טובים וכוס וויסקי זה משהו שנותן מענה פי כמה לצורך הזה, בעוד בחוץ יש אינספור חילוקי דעות, מחנות, קוטביות. עם וויסקי ביד, ברגע אחד הכל נעלם.

המסע אחר "כור ההיתוך" הישראלי הוא פה. דוד בן גוריון היה גאה בסצנת הוויסקי, או שזה היה ישראל זנגוויל שהמציא את המונח? שניהם וודאי היו מתגאים. על אף הגיוון הרחב, תרבות הוויסקי הישראלי מסמלת קו אחיד ואור בוהק בחברה הישראלית. אחרת, איך נסביר את הצמיחה הזו? איך נסביר את המזקקות שממשיכות לצמוח ולהתפתח למרות המציאות הרגשית, הכלכלית והביטחונית הבלתי אפשרית בשנתיים האחרונות, שלא ממש מאפשרת שגרה?

ביום רביעי וחמישי הבא (10-11.9) תתקיים תערוכת וויסקי לייב ה-11. אירוע בין לאומי שניתן למצוא בהרבה מדינות בעולם, אבל בארצנו הקטנטונת למרות הקשיים הרבים, התערוכה מתקיימת ובגדול, והיא הולכת וגדלה משנה לשנה. למי שעדיין נותר עם ספק קטן בליבו, מוזמנים לבוא ולהתרשם ולהיות חלק מקהילת אוהבי ואוהבות הוויסקי בארץ. הבונוס המשמעותי הוא שזה אירוע הוויסקי הראשון בישראל אי פעם שכל מזקקות הוויסקי בארץ ישתתפו בו יחד – מילק אנד האני, גולני, ירושלמי, פלטר, רוח, לג'נדס, ינשוף שיכור, NGK ופאפא. זו אחדות אמתית!
גיל פירת' הוא מנהל קהילת אוהבי וויסקי בפייסבוק, אחת מקהילות הוויסקי הפעילות והגדולות ביותר בעולם. נשוי + 3 באושר, גר בקיבוץ אילון – חי ונושם ויסקי ומחכה לפגוש את כולכם. לפרטים וכרטיסים