הסיפור של רון שגב הוא סיפור של בנייה מחדש, תקווה והגשמת חלומות - הוא מתחיל בנטישת כלי רכב על כביש 232, ממשיך בעזרה מעמותת לב בטוח, עובר בקורס תרפיה בתיקלוט ומגיע עד לסט לייב ראשון בלילה הלבן (ה', 25.6). וזו רק ההתחלה
לפעמים חלומות מתגשמים, ולפעמים הם מתגשמים עוד לפני שהספקת לחלום עליהם. אני רון שגב, בן 40 מתל אביב, ומחר (ה', 25.6) אני הולך לנגן בפעם הראשונה בחיי דיג׳יי סט לייב משלי בלילה לבן תל אביב. בגדול, זה עוד סיפור של מישהו שעולה לנגן בפעם הראשונה בחייו, אחד כזה שכבר סופר אינספור פעמים – רק שהפעם זה קצת שונה מכל הסיפורים.
>>מתחת לכל הקסם והצחוק: זה בדיוק הסיפור שילדים זקוקים לו עכשיו
אתחיל בזה שאני שורד נובה. הסיפור שלי מטורף, כאילו לקוח מסרט אקשן הוליוודי. נאלצנו לנטוש את הרכב על כביש 232, וברגע הזה אני ואחי התפצלנו מזוג החברים שלנו, אדיר ושרה. בשעה וחצי הבאות הצלחנו להתחמק מ-3 מפגשים קרובים מאוד עם מחבלים, ואלפי כדורים שנורו לכיוון שלנו כמעט בכל רגע נתון. בשלב מסוים מצאנו רכב מונע בשטח, ובאמצעותו הצלחנו לברוח ממחבלים שירו עלינו – ומאוחר יותר, גם לאסוף עוד ועוד אנשים, כשבסופו של דבר גם הצלחנו למצוא את החברים שלנו, מהם התפצלנו בתחילת האירוע.
מאותו יום החיים שלי תפסו כיוון אחר לגמרי, מאז אותו יום שחור התחלתי לעסוק בהסברה וגיוס תרומות בארץ ובעולם עבור קהילת השורדים. כמובן שלפני שהייתי מסוגל לעסוק בהסברה, הייתי חייב לעבור תהליך שיקום עם פסיכולוג ופסיכיאטר, שמלווים אותי עד היום. את הטיפולים מספקת לי (וליותר מאלף שורדים ובני משפחותיהם) עמותת לב בטוח, שגם דואגת לפעילויות נוספות כגון ריטריטים לשורדים ובני משפחותיהם, מגוון טיפולים אלטרנטיביים וכמובן גם סדנאות, קורסים להעשרה ועוד.
אחת מהתכניות שהוצעו בשנה האחרונה הייתה תוכנית תרפיה בתקלוט, וכאחד שאוהב מוזיקה ובא מעולם מסיבות הטבע, היה לי הכי ברור שאני רוצה ללכת ללמוד, ולהכיר עוד יותר את העולם הזה שאני כל כך אוהב. נרשמתי לתכנית הראשונה, אך לצערי לא התקבלתי כי התכנית התמלאה מיד. נרשמתי לתכנית השנייה, ושוב לא התקבלתי כי התכנית שוב התמלאה. אני זוכר את תחושת האכזבה בכל פעם מחדש, אבל בתוך תוכי ידעתי שאין סיכוי שאני לא עושה את זה, וכבר התחלתי לשאול את אחד החברים שלי אם הוא יוכל ללמד אותי אם אני לא מצליח להירשם. ואז, בפעם השלישית שהתכנית פורסמה, הצלחתי להתקבל. מאותו הרגע נפתח לי עולם חדש.
התכנית כללה 5 מפגשים, שהתקיימו בין אפריל לאמצע מאי, ובכל מפגש התאהבתי יותר בעולם הזה. אני זוכר שכל מפגש היה ממלא אותי, והייתי חוזר הביתה מלא באנרגיה ושמחה שאי אפשר להסביר. המפגשים התקיימו בבית הצעירים (רזיאל 17, תל אביב) ממש צמוד לשוק התקווה, בכיתה קטנה ונעימה. בתכנית היו 8 משתתפים בלבד, על מנת שנוכל לקבל תשומת לב אישית ובאמת ללמוד ולעבד. את המפגש ליוותה הדר, פסיכותרפיסטית מעמותת לב בטוח, שפתחה וסגרה כל מפגש. אחד הדברים שהכי אהבתי היה שבתחילת כל מפגש, הדר היתה עושה לנו סוג של תרגיל שעוזר להתרכז בכאן ועכשיו – ואיכשהו בכל פעם שהיינו מגדירים לעצמנו מטרה או כוונה בתחילת המפגש, היינו רואים שהשגנו אותה בסוף. לאחר חמישה מפגשים, האחרון שבהם ב-13.05.2026, יצאתי לעולם עם ממש מעט ידע בתחום, אך עם אמונה שאני הולך להשקיע עוד בעצמי ובתחום זה, ובטוח בכך שאני הולך לנגן, ושזה יקרה מהר מאוד.
מה שקרה מאותו רגע היה פשוט סיפור מהאגדות. פחות משבועיים אחרי סיום המפגשים, מנחה התוכנית יוני נעמן התקשר אלי, והציע לי לבוא לנגן בלילה לבן. התגובה הראשונה שלי הייתה כמו של ילד קטן ומאושר, בהתחלה קפצתי ושמחתי, ואז התחלתי ללכת מהר מצד לצד. ואז אחרי שנרגעתי קצת, יוני סיפר לי שאני הולך לעבור עוד שלושה מפגשים, אחד על אחד, בסטודיו שלו ושל רון ראמבל בפרדס חנה, כדי להכין אותי. הוא גם אמר לי שאני צריך לנגן סט אוריינטלי, באזורים של טכנו, האוס וכדומה. כאחד שחולה על טראנס, עולם הטכנו פחות מוכר לי, וזה הכניס אותי ללחץ. מהרגע שהשיחה הסתיימה ובמשך 24 שעות שלמות, האזנתי למוזיקה אוריינטלית ללא הפסקה – מאות שירים, שמתוכם שמרתי 29 שאני רוצה לעבוד איתם. עבר קצת זמן והגיע המפגש הראשון עם יוני באולפן, שם גם הכרתי את המערכת שאני אנגן עליה בלילה לבן. וזו לא מערכת – מדובר על חללית. יש שם כל כך הרבה כפתורים ואפשרויות שאני מודה שלרגע קצר הייתי לחוץ ולא ידעתי אם אהיה מוכן בזמן.
הלחץ הפך מהר מאוד לאנרגיה שמחה. כל דבר קטן שיוני לימד אותי נתפס ממש טוב, ובתום השיעור ידעתי שאני הולך לעשות את זה ובגדול. עד למפגש הבא האזנתי לעוד אלפי שירים על מנת לדייק את הסגנון שאני רוצה לנגן, ובסוף זיקקתי הכל ל-13 שירים שאני הולך לנגן. את שני השיעורים הבאים העברתי עם נועה בר (שם במה: Noa Bear). אני לא יכול להסביר איזה חיבור נוצר ביננו באולפן, נועה מפוצצת באנרגיה שמחה והיא הדביקה אותי מהרגע הראשון. למדתי כל כך הרבה מיוני ומנועה, ואני מאחל לכולם מורים כאלה. כל כך נהניתי מהדרך עם שניהם. מפה לשם, בחמישי בלילה אני מנגן סט לייב של חצי שעה, ומחמם דיג׳יי מטורף בשם Genish שעצם העובדה שאני חולק איתו במה זה משהו שאני לא תופס עדיין. תודה ללב בטוח שעזרו לי להגשים חלום!
אסיים עם כמה תובנות שלי מהשנים האחרונות, ובמיוחד מהחודש האחרון. קודם כל, אף פעם לא מאוחר להגשים את עצמכם ואת החלומות שלכם, זה הכל תלוי רק בדבר אחד – בכם! האם זה קל? כנראה שלא. האם זה שווה? חד משמעית כן! לחץ יכול להיות טוב או רע. אני מסתכל על זה בצורה הבאה: לחץ זה סוג של אנרגיה, איך אני אשתמש באנרגיה הזו רק אני יכול להחליט. אני יכול לקחת את זה למקום טוב, של עשייה למשל, או שאני יכול לקחת את זה למקום רע של מחשבות בלתי פוסקות עד כדי שיתוק. אני מודה, שעד עכשיו אני לא תמיד מצליח לקחת את זה למקום של עשייה ברגע הראשון, אבל הידיעה שההחלטה היא שלי עוזרת לעשות את המעבר ממצב של שיתוק למצב של עשייה.
מחכה לכן בלילה לבן בבמה בגן התקווה, ביוזמת ובהפקת עיריית תל אביב-יפו