מחינוך ציוני לפעילות נגד הכיבוש: ראיון עם ריי אבילאה

האקטיביסטית ריי אבילאה עברה מחינוך ציוני למחאה פעילה נגד הכיבוש. רגע לפני הכנס של קואליציית נשים לשלום בהשתתפותה תפסנו אותה לשיחה כדי להבין למה פמיניזם הולך טוב עם פציפיזם ואיפה טעו המפגינים מרוטשילד

ריי אבילאה. צילום: האנה ליין
ריי אבילאה. צילום: האנה ליין
11 בדצמבר 2014

ריי אבילאה, יהודייה אמריקאית עם שורשים ישראלים, עלתה לכותרות לפני כשלוש שנים כשקטעה את נאומו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בקונגרס האמריקאי, במחאה נגד הכיבוש בשטחים. בשבוע הבא היא תגיע לישראל במסגרת כנס "חור בלבנה" של קואליציית נשים לשלום, שייערך במרכז נא לגעת ביפו, בהשתתפות אקטיביסטים ואקטיביסטיות מרחבי העולם. הכנס יעסוק במחאות ומאבקים לא אלימים, נושא שבו מתמחה אבילאה. היא מגדירה עצמה "לוחמת זכויות אדם, אקטיביסטית יצירתית, משוררת וכותבת פוליטית". בשנת 2012 היא פרסמה, לצד אמנים נוספים, ספר שהוא מעין מדריך לפעולה יצירתית ולא אלימה, "צרות יפות – מדריך למהפכה" ("Beautiful Trouble – A Toolbox for Revolution"). "מטרתנו היא לגרום למחאות עממיות להיות יצירתיות ואפקטיביות יותר. בספר תיעדנו טקטיקות, עקרונות ותיאוריות על האופן שבו מחאה יצירתית יכולה לגרום לשינוי, ואנחנו גם מדריכים קבוצות" היא מפרטת. "בהקשר הישראלי־פלסטיני, התרשמתי מאוד ממחאות כמו ציורי הקיר היפהפיים על גדר ההפרדה וממפגינים בבילעין שהתחפשו לדמויות כמו גנדי ומנדלה".

אבילאה (32), מבקרת חריפה של הסכסוך הישראלי־פלסטיני, למדה כל חייה במוסדות יהודיים וגאה מאוד בהשתייכותה הדתית. בשנת 1998 ביקרה בישראל לראשונה במסגרת טיול מורשת יהודית עם חבריה לכיתה, ומאז היא מקפידה לשוב לכאן כמה שניתן. "בביקור הראשון שלי ראיתי את חיי הלילה והחופים הנפלאים של תל אביב, את מי הכנרת, את העיר העתיקה בירושלים ואת היופי העצום של הנגב", היא מספרת. "אף אחד לא סיפר לי על החיים שמעבר לקו הירוק, המציאות הפלסטינית הוסתרה מאיתנו. בכל ביקור בישראל קילפתי שכבה נוספת מהחינוך הציוני ולמדתי יותר על מה שבאמת מתרחש בארץ אבותיי. אני חולמת שישראלים יוכלו להיכנס לעזה, לחוות את המצב דרך העיניים שלהם ולפגוש אנשים שחיים בסיטואציה בלתי אפשרית אבל מצליחים לשמור על חיוך. כשאני נחשפת בחדשות לקריאות נוסח 'מוות לערבים' זה שובר את לבי. כל מה שלמדתי בבית הכנסת על סובלנות וצדק מתנפץ לנגד עיניי, אבל נורא יותר הוא חוסר התגובה של הממשל הישראלי".

[interaction id="5489b06a1de37ef059a1990d"]

לאבילאה ביקורת נרחבת גם על הממשל האמריקאי ועל כוחם של הארגונים היהודיים בארצות הברית. "המיתוג והתעמולה הפרו־ישראלית מצד התקשורת האמריקאית והממשלה הישראלית גורמת לדיסאינפורמציה בקרב האזרחים בארצות הברית. לאייפאק (השדולה הפרו ישראלית – י"ז) והלובי הישראלי יש שליטה אדירה בכלכלה הפוליטית, הימין השמרני מאדיר מעשיות תנכיות תוך התעלמות מהמציאות. שלושה מיליארד דולר מכספי המסים שלנו מוזרמים מדי שנה לטובת חימושו של צה"ל והתוצאה היא המשך הכיבוש באין מפריע". הסערה שלאחר המקרה בפרגוסון, מיזורי, שבו שוטר ירה באזרח שחור בלתי חמוש אך לא הועמד לדין, עשויה בעיניה להוות נקודת מפנה ביחס החברה האמריקאית לסכסוך הישראלי־פלסטיני: "יש תחושה של שינוי. אנשים מוצאים נקודות השקה בין מצבם של השחורים בארצות הברית לזה של הפלסטינים בשטחים".

המצב במזרח התיכון הוא לא המאבק היחיד שבו פעילה אביליאה. בין שלל פעילותיה, בספטמבר האחרון לקחה חלק בהפקת צעדת האקלים נגד ההתחממות הגלובלית, שצעדו בה כ־400 אלף איש בניו יורק לצד אירועים מקבילים ב־150 מדינות והקימה שני ארגונים יהודיים הפועלים להשגת פתרון לסכסוך. קודם לכן ניהלה את הארגון הפציפיסטי־פמיניסטי קוד ורוד (Code Pink). "אם פמיניזם הוא הרעיון הרדיקלי שנשים הן בני אדם, אז פמיניזם הוא הכרה בשוויון. אם אנחנו רוצים שוויון בין המינים עלינו לתמוך גם בשוויון בין גזעים, המאבק שלנו משותף".

מה את יודעת על תנועות פמיניסטיות בישראל?

"כיהודייה, אני מאמינה בשוויון זכויות לנשים בדת ותומכת בנשות הכותל. אני לומדת בתוכנית 'כהנת' למען קידום נשים ביהדות ומתעניינת בקידום של הנהגה נשית בכל המגזרים. כיף לראות ארגונים כמו קואליציית נשים לשלום, אישה לאישה וארגונים נוספים שמחזקים את הקשר בין פמיניזם לצדק ושוויון לכלל החברה. הכנס בשבוע הבא הוא הזדמנות לשמוע כיצד פמיניזם עשוי להשפיע על הבנת סכסוכים".

ריי אבילאה. צילום: האנה ליין
ריי אבילאה. צילום: האנה ליין

ודאי נחשפת למחאה שהתרחשה כאן ב־2011.

"בהחלט. הושפעתי מאוד מהמחזה של האוהלים לאורך שדרות רוטשילד, אבל המחאה הזו כשלה מכיוון שהמפגינים לא הדגישו את הקשר הברור בין הכיבוש למלחמת המעמדות. לא ניתן לנתק את המחאה הכלכלית מהתביעה לסיום הכיבוש, כי הבנקים, החברות והטייקונים מרוויחים מהנוכחות הישראלית בשטחים. המחאה לבדה אינה מספיקה, חשוב לעסוק בקמפיינים אסטרטגיים ומתואמים שלא רק יפריעו לבעלי ההון אלא ממש יהפכו את המגזר הפיננסי, דרך יצירת ערוצים כלכליים חדשים כמו איגודי אשראי, קואופרטיבים, תעשייה משותפת וחלוקת הון".

המחאה החברתית צמחה בעיקרה בתל אביב, שהיא מעין אי בתוך החברה הישראלית מבחינת עמדותיה. כיצד ניתן לגרום למתינות התל אביבית לחלחל לשאר המדינה?

"באמת? תל אביב היא בועה של מתינות? מה בנוגע לאלימות נגד פליטים אפריקאים בדרום העיר? התקפות על מפגינים נגד המלחמה בעזה? מעבר של יהודים לשכונות יפו תוך דחיקת האוכלוסייה הערבית? גם סן פרנסיסקו, עיר מגוריי, היא בועה שמלאה באנשים ליברליים, אבל גם שם אתה עשוי להיתקל בברוטליות משטרתית נגד מיעוטים ובפער גדל בין עשירים לעניים. בכל העולם קשה מאוד להפריד בין מעמד, גזע וכוח – זה קורה כמעט בכל עיר 'מתונה ומודרנית'".

לאתר הבית של ריי אבילאה. כנס "חור בלבנה" יתקיים בימים ראשון ושני (14.12־15.12) במרכז נא לגעת בנמל יפו