חיזור גורלי: "העלמה מקזאן" הוא שיחה בין שתי תפיסות של גורל

בספרה החדש, "העלמה מקזאן", מאיה ערד שוזרת במיומנות שאלות בנוגע לגורל, צירופי מקרים והקשר בין הספרות למציאות

"העלמה מקזאן"
"העלמה מקזאן"
30 באפריל 2015

גיבורת ספרה החדש של מאיה ערד, "העלמה מקזאן", היא עידית, רווקה נמוכה ובהירת שיער בת 38, לשעבר דוקטורנטית מצטיינת לספרות אנגלית וכיום מורה בתיכון. היא מחכה לבן הזוג המושלם ובינתיים חיה לבד. ענת, חברה ועמיתה לעבודה, מכירה לה בפתיחת הספר את מיכאל, רופא יוצא רוסיה, גם הוא רווק שעדיין לא מצא את האישה המתאימה, ועידית מתאהבת. אמנם זו אהבה חד סטרית, אבל היא יודעת שזה רק עניין של זמן עד שהיא ומיכאל יהיו ביחד. פתיחת הספר נשמעת כמו גרסה מודרנית לאחד הספרים של ג'יין אוסטן, ולא במקרה. עידית אוהבת את אוסטן. נושא הדוקטורט שלא הושלם היה "נישואים ואהבה ברומן הוויקטוריאני", והיא מתקשה להבחין בין הספרות למציאות.

עידית ממשיכה לחלום על מיכאל, אך הולכת ומשלימה עם גזרת הגורל – היא תישאר לבד. עם ההשלמה מגיע גם הרצון לגדל ילד, בהפריית מבחנה או באימוץ. לאחר עוד כמה סיבובי תלאות היא מגיעה לרוסיה, שם תפגוש את מיכאל שמגיע לשם מסיבות דומות. לא נספר מה קורה מאותו רגע, אבל הוא תואם ולא תואם את הציפיות – גם של מיכאל וגם של עידית.

גם כאן, כמו בספריה האחרים, ערד מציירת את העולם מתוך תודעת גיבוריה. גיבורים אלה פגומים אך מעוררי חיבה – לא בגלל תכונותיהם התרומיות אלא בגלל מה שחסר להם – ילד, זוגיות – והפער בין מציאות לחלום תואם את הפער בין האופן שבו הגיבורים רואים את עצמם למי שהם באמת.

"העלמה מקזאן"
"העלמה מקזאן"

בהתאם לחייה של עידית, "העלמה מקזאן" נדמה תחילה כגרסה ישראלית לרומן ויקטוריאני. כמו ספריה של ג'יין אוסטן, גם "העלמה מקזאן" עשיר בצירופי מקרים. אף אחד מהם לא נראה מאולץ או תלוש, אלו צירופי המקרים שמרכיבים את החיים, שגורמים לנו לומר שלגורל יש תוכניות משלו.

לפני נסיעתה של עידית לרוסיה היא לומדת רוסית. אינה, המורה, מספרת לה שהיא פגשה את אהובה הראשון 40 שנה לאחר פרידתם. "אני מאמינה בגורל", אומרת לה עידית, שאמונתה בגורל דווקא התערערה בשנתיים האחרונות, "אחרת איך אפשר להסביר דבר כזה שנפגשתם והתחתנתם אחרי כל כך הרבה שנים?". המורה עונה לה בביטול, "לא כזה גורל. זה אולי באנגלית, destiny. זה משהו אחר… גורל זה החיים. זה לשאת את הצלב שלך, כמו שכתוב אצל צ'כוב, זה להיפרד ולהתחתן ולהתגרש ולעלות עם הילדה לבד לארץ… גורל זה כל החיים… לא רק הסוף".

"העלמה מקזאן" הוא שיחה בין שתי תפיסות של גורל, והשאלה אינה עצם קיומו של הגורל, אלא מהי תבנית הגורל שבה אנחנו חיים. התפיסה הראשונה היא של הרומן הוויקטוריאני – צירופי מקרים שיביאו או לא יביאו את בן הזוג המושלם. התפיסה השנייה היא הגורל כחיי האדם, לא רק כסופם. עידית מוצאת את הגורל שלה ברוסיה, אבל לא רק המשפחה הרוסית, אלא החיים כולם מנת חלקה.

השורה התחתונה: השאלה אינה האם יש גורל, אלא מהו גורל