הספר החדש של דייויד לינץ' ישמח בעיקר את מעריציו האדוקים

בין השנים 2007־2009 יצא הבמאי דיוויד לינץ' לסיור ב־16 מדינות, בהן גם ישראל, כדי להרצות בפני סטודנטים לקולנוע. זה היה סיבוב ההופעות הראשון של לינץ' כסוג של דובר רשמי של המדיטציה הטרנסנדנטלית, כך שהפער בין רצון הסטודנטים לקבל הצצה למוחו של אחד מיוצרי הקולנוע הגדולים של דורנו לבין הנחישות של לינץ' לדבר כמעט אך ורק על סגולותיה של המדיטציה, יצר לא מעט רגעים קומיים.

הם רצו לדעת מה פשר הקופסה והמפתח ב"מלהולנד דרייב", הוא רצה לדבר על אוקיינוס התודעה הטהור של מהרישי. מישראל המשיך לינץ' להרצאה בגלזגו שבסקוטלנד, שם הותקף מילולית על ידי סטודנט פרו פלסטיני: "איך הרגשת בתור אורח במדינת אפרטהייד?". לינץ', בנאיביות ובתמימות של ילד בן 5 ענה: "מאוד נהניתי בישראל, ביקרתי בירושלים, בחיפה ובתל אביב ופגשתי אנשים נפלאים. מדיטציה טרנסנדנטלית מיועדת לבני אדם, לא משנה היכן הם גרים!". זאת לא הייתה תשובה מתחמקת. נדמה שלינץ', אולי האדם החמוד בעולם, מאמין בכך באמת ובתמים. "הפתרון לכיבוש הוא כיבוש החלל", כתב המשורר יואב עזרא, ומבחינתו של לינץ' הפתרון לכיבוש הוא כיבוש התודעה ומי שלא נאה לו יכול ללכת לשתות מהמים באגם של "טווין פיקס".

גם בספרו של לינץ' "לתפוס את הדג הגדול: הרהורים על מדיטציה, תודעה ויצירתיות", לא תמצאו עמדות מורכבות שלו על ענייני השעה וגם לא פתרון לחידת הקופסה והמפתח ("אין לי שום מושג מה הם", הוא כותב). אך הספר הוא כן מסע מודרך בתוככי התודעה הלינצ'ית עם נגיעות אוטוביוגרפיות שיעניינו את כל מי שהפילמוגרפיה של הבמאי היא תחנת תרבות מרכזית בחייו. לינץ' מספר בין היתר על תחילת דרכו (הוא בכלל רצה להיות צייר, חלום שהגשים בשנים האחרונות), על הכישלון של "חולית" ("מכרתי את עצמי בזול"), על העבודה עם המלחין אנג'לו בדלמנטי, וכן מספק טיפים ואנקדוטות מהעבודה על סרטיו ( "כביש אבוד" התחיל בכלל מאובססיה שלו למשפט של או ג'יי סימפסון).

עטיפת הספר "לתפוס את הדג הגדול" מאת דייויד לינץ'

המוטיב החוזר לכל אורך הספר – מלבד המדיטציה הטרנסנדנטלית כמובן – הוא ההשוואה בין דיג להיווצרותם של רעיונות (אנקדוטה חביבה: לפני כשנה הייתי נוכח במפגש סקייפ עם לינץ'. אחד הנוכחים תהה איך מי שנתפס כאיש של חמלה ושלום, לא צמחוני. "אני אוכל רק תרנגולות שמחות שגדלו בשדות פתוחים והתייחסו אליהם יפה", הוא ענה).

"רעיונות הם כמו דגים" מסביר לינץ' בספר. "אם רוצים לתפוס דג קטן אפשר להישאר במים רדודים. אבל אם רוצים לתפוס דג גדול, צריך להגיע למעמקים". ואיך מגיעים למעמקים? ניחשתם נכון – מתרגלים מדיטציה טרנסנדנטלית. מלבד זאת, לינץ' מנסה לענות בספר על השאלה שהוא נשאל בכל ראיון: "אם מדיטציה היא כל כך נפלאה וגורמת לך אושר עילאי – למה הסרטים שלך כל כך אפלים ואלימים?". "אני בסך הכל בחור ממיזולה, מונטנה, שעושה את הדבר שלי ומתקדם לאורך הדרך כמו כל אחד", הוא עונה לעצמו. דייל קופר לא היה מנסח את זה טוב יותר.

השורה התחתונה: אם גם אתם סופרים את הדקות ל"טווין פיקס" 2016 – תכירו את התנ"ך החדש שלכם