זכות השיבה

זה מתחיל בתאונה. מיכל, במאית קולנוע מבטיחה לשעבר, נפרדה מהחבר שלה ושבה להתגורר אצל ההורים. התאונה המדוברת היא זו שבצומת, כשגבר גבר (גם סרן במילואים, גם מנהל בית ספר, גם אלון אבוטבול וגם קוראים לו זאב) נכנס בה מאחור עם מכוניתו האימתנית. אחרי התכסחות קצרה הזאב הופך לאביר ומסיע את העלמה במצוקה לבית הוריה, שם תשוב להיות ילדה של אימא ואבא. הפנים השונות של הגבריות הפטרנליסטית, המאצ'ואיסטית והמשועשעת של זאב, כפי שהוא מציג את עצמו לעיני מיכל, מעוררות בה משיכה ורתיעה גם יחד.

"ההיא שחוזרת הביתה" מעצב דיוקן של אישה בת 33 שנמצאת במשבר והיא נאבקת להגדיר את עצמה מחדש ביחס לעצמה, ביחס להוריה וביחס לגבר המבוגר ממנה ב־17 שנים. מיכל משתמשת בקריירה האמנותית שלה כמסווה לכך שהיא תקועה בצומת המטפורי שבו מצאנו אותה בתחילת הסרט. היא חווה מעין רגרסיה ומתקשה לכתוב את התסריט הבא שלה. כשהיא כבר קמה ממיטת נעוריה בחדרה הישן, היא חוזרת לתיכון כדי לערוך תחקיר לכאורה, אך מטרתה האמיתית היא לבחון את עצמה בתוך מערכת יחסים קנטרנית עם המנהל הנשוי.

בסרטה הארוך הראשון מיה דרייפוס מציעה מבט נשי, כן ומורכב על גיבורה נבונה ומודעת, וגם מסובכת עם עצמה ועם מה שלמדה על גברים ונשים. מיכל כמו מביטה על עצמה מהצד ועם זאת דרייפוס מצליחה להכניס אותנו לתוך החוויה האינטימית והמתחבטת שלה. באמצעות שפה קולנועית חושנית ושוטפת הסרט מפתה אותנו לרצות ברומן עם זאב כמו שהגיבורה רוצה בו, מתוך מודעות מלאה לבעייתיות האישית והאידיאולוגית שבו. בסצנה קולעת מיכל מגיעה לחדר במלון שם הוא מחכה לה. היא התלבשה כזונה (ניגוד בולט ללבוש הזרוק שלה בדרך כלל) כהתרסה כלפיו וגם כלפי המוכנות שלה עצמה להידחק למקום הזה, ובין השניים מתחולל קרב כוחות נפיץ. זה שיאו המאתגר של הסרט ואחריו נדמה שהוא חוזר על עצמו.

אבל הסרט ממשיך לרתק בשל טלי שרון הנהדרת, שמגלמת יפה את כל הניואנסים של דמותה המסוכסכת – היא ילדותית, נערית ואישה בוגרת גם יחד. ואילו אבוטבול, מצוין גם הוא, שב ומזכיר לנו מה הפך אותו לכוכב. חבל שיחסיה של מיכל עם הוריה מפותחים באופן פחות מספק. ליאורה ריבלין מעצבת דמות קומית מדויקת בתפקיד אמה, שמתעוררת לכל יום באיפור מלא ואומרת לבתה דברים מעליבים, לטובתה כמובן. אבל אביה (הבמאי אלי כהן) הוא דמות עמומה למדי, והרמזים למשיכתו לבתו אינם מבוססים דים בתסריט. ועדיין זה סרט בשל, אינטליגנטי ונשי במלוא מובן המילה, שפותח דלתות חדשות בקולנוע הישראלי.

השורה התחתונה: דיוקן כן, מרובד וחושני של אישה מסוכסכת עם עצמה