סמול אין ג'פאן: אובן קובן מספקת אווירה אותנטית ואוכל בינוני

למסעדה החדשה של קברניטי אונמי, אובן קובן שמה, אין כל יומרות להמציא מחדש את גלגלי הגסטרונומיה. הם מסתפקים באוכל אופייני לז'אנר, אולי טיפה משודרג, שסביר להניח שיעבוד טוב על לקוחות הצהריים ובשירות המשלוחים. חלל המסעדה מעוצב בחן רב הודות למזגן נפלא ולסממנים יפניים מוכרים כמו אהילי נייר מקוריים, פס קול מלוכסן וכמה עובדי מטבח שנראים כמו בטוקיו. מלצר אחד אפילו זכר לצעוק  "Irasshaimase"- הדרך המקובלת לברך לקוח כאשר הוא נכנס לבית עסק יפני, אך אף על פי שהוא זכה להתעלמות מצד חבריו (כל הקטע הוא שאחד אומר ואז כל העובדים צועקים לו בחזרה) – הלוק אנד פיל באובן די דומה למקור.

ואיך האוכל? האוכל מאכזב למדי. התפריט הוא מסוג התפריטים שבמבט ראשון נראה שבא לך להזמין מכל הבא ליד, אך כשמנות מגיעות לאותה יד וממנה לאותו פה – השמחה אינה רבה. ניסינו שמונה מנות וקינוח, ובלב שלם אני יכול לומר שרק מנה אחת הייתה גורמת לי לחזור וגם זה לא במונית אקספרס. מדובר במנת הטאקויאקי המורכבת מארבעה כדורי פנקייק יפניים ממולאים במלית תמנונים ובצל ירוק, שמוגשים עם טריאקי מקומי, מיונז יפני ובוניטו (שבבי פלמידה מיובשת).

זו מנה נהדרת, בעיקר מכיוון שאת הכדורים החמודים מכינים לפי הזמנה, במעין מחבת קטן עם שקעים עגולים, כך שמה שמתקבל זו גרסה פצצתית לפנקייק תמנון מלוח מתוק. אף שהיו קפואים במקור, טעם התמנונים הורגש היטב, הרטבים הופקו בקפידה, ושבבי הבוניטו הוסיפו אוממי משובח. כמעט הזמנתי עוד מנה, מה שבדיעבד התברר כרעיון לא רע בכלל שהרי המנות האחרות לא עברו את רף הסביר.

צילום: יולי גורודינסקי

התפריט של אובן מנסה לספק פרשנות מקומית עם קריצה אותנטית לארוחת צהריים יפנית. יש כאן סלטים קרים, אטריות חמות, קצת סושי, שלושה שיפודים, שני מרקי ראמן ועוד כמה עיקריות חמות. מכל אלו ניסינו דים סאם שהיו מאכזבים עד מאוד עקב חוסר פרופורציה בין עובי המעטפת לגודל, טעם ואיכות המלית. הבצק היה שמן ותוכנו תפל. בדיוק ההפך מקרפלך יפני מוצלח.

הזמנו גם סלט סובה שהיה סתמי עד מאוד, מהסוג שמכינים בבית כאשר נתקלים לראשונה באטריות הכוסמת ולא ממש יודעים מה לעשות בהן (יש לציין כי המלצר החביב החזיר את הסלט למטבח ומחירו נגרע מהחשבון הסופי). סלט האטריות השקופות שהגיע לשולחן אחריו פיצה מעט על קודמו. לבקשתנו הוא הוכן ללא פרגית קצוצה, אך גם בלעדיה הוא הכיל התפתחות טעמים מפתיעה. לאטריות שידכו גפרורי פפאיה ירוקה, כרוב וצ'ילי, וכניגוד לרוטב החמצמץ הוסיפו חתיכות קשיו מסוכר שנתן קיק מגניב למנה. לא רע.

טעמנו גם את קומבינציית הסושי שהייתה משעממת וחסרת כל ממד של קומבינציה – ארבע חתיכות רול סלמון וארבע של בס, שאף על פי שנעטפו על ידי אורז שבושל באופן מוצלח, נראו מרושלים ובוודאי לא כאלו שיצאו תחת ידיים יפניות מיומנות. היינו צריכים להקשיב למלצר שהמליץ לוותר על הסושי.

על הדרך היו גם אטריות הרוסאמה עם מגוון פירות ים שהמלצר טען שהם טריים, אך לאחר שטעמנו מנהל המשמרת אישש את חשדותינו שלא כך הדבר. הרוסאמה הוא שם המשפחה הכולל שהיפנים העניקו לאטריות הדקיקות שמכינים מעמילן תפוחי אדמה או עמילן של שעועית המונג (השעועית שמנביטים לטובת הנבטים הסיניים), ואף שכנראה ביקרו במקפיא, זכו לציון עובר על ידי בת לווייתי. קצת חמוץ, קצת חריף, לא יקר. "סבבה" כדבריה.

אכזבת הערב הייתה מנת האיצ'יבאן בורגר, שהוא פשוט המבורגר מאיכות נמוכה שמוגש בתוך משהו שאמור להיות לחמנייה מאודה, אך הרגיש יותר כמו לחם צה"לי אחיד. גם הקציצה וגם עטיפתה היו קשות, תפלות ולא מפתות בעליל.

סיימנו עם קינוח מיותר של תה ירוק, שוקולד לבן ועוד כמה דברים שלא התחברו להם יחדיו ויצאנו עם תחושה חמצמצה. אובן עונה אמנם עונה על הצורך בארוחת צהריים אסייתית שעבורה לא צריך לשבור תוכנית חיסכון, אך מפני שהשקיעו כל כך יפה בעיצוב ואווירה, היה נחמד לו בערב התפריט היה עולה מדרגה, כך שלא רק שמות המנות היו יפניים, אלא גם אולי, אם זה לא הרבה לבקש, גם חלק מהטעמים.

המדרג

איכות האוכל – 5
עיצוב ואווירה – 8
שירות – 7
תמורה לכסף – 7

ציון כולל – 6

חשבון בבקשה

סלט סובה – 24 ש"ח
סלט אטריות זכוכית – 28 ש"ח
טאקויאקי – 26 ש"ח
קאיסו שוגה איטמה – 74 ש"ח
קומבינצית סושי – 48 ש"ח
איצ'יבאו בורגר – 26 ש"ח
סאקה יאקי – 24 ש"ח
טיק טאק (קינוח) – 26 ש"ח
בירה סטפורו – 28 ש"ח
סאקי קר – 70 ש"ח
אספרסו – 11 ש"ח

סה"כ – 372 ש"ח

למסעדת אובן קובן