חצי ליטר של צ'אלנג'

כשמגיעה לכתב הצעה שנפתחת במשפט: "לך תסקר תחרות בירה", זה נשמע בהתחלה כמו משהו מגניב למדי. אחר כך מסתבר שזה במבשלות קרלסברג ישראל, שזה באשקלון. אשקלון לא נשמע מגניב. במיוחד לא כשאת הדרך לשם העברתי במושב האחורי של רכב בין שני גברים גדולי מימדים שלא כל כך ויתרו על הנוחות שלהם, ולי לא היה סיכוי מולם. כשכבר הגענו למפעל באשקלון, עברנו תשאול ובידוק בטחוני א-לה נתב"ג (טוב, תמיד טענו שאשקלון זה חו"ל) כולל דף הוראות בטיחות להתנהגות במצבי חירום, כמו נפילת טיל, למשל. כך אחד הדברים הראשונים שלמדתי בסיור היה שלמאבטחים באשקלון אין חוש הומור. אבל בסוף הצלחתי להשתחל פנימה, מחכה לפגוש בכל המתמודדים, ומקווה לפגוש בכל המתמודדות של ה"קרלסברג צ'אלנג'", התחרות המקיפה ביותר בארץ בנושא בירה. במרכז המבקרים הדווקא-כן-מגניב של קרלסברג כבר מזגו לנו גינס מהחבית והיום שלי התחיל להשתפר. כשאתה חושב על מתמודדים בתחרות בירה, אתה מצפה לפגוש ברמנים מגודלים עם אגו מנופח וכוסיות שיודעות למזוג, עם הרבה סקס אפיל וחשמל באוויר. אפילו התקמבנתי על תג של "שופט" בשביל להעלות את ערכי בעיני בנות המין המוזג. בפועל לא היה כמעט ייצוג נשי ומסתבר שמי שנרשם לתחרויות בירה כאלו הם אנשים שאוהבים יותר לדבר על בירה ולקרוא על בירה מאשר לשתות בירה. Beer geeks, כמו שאנחנו קוראים להם. אבל באמת. לפרקים לא הייתי בטוח אם אני בהפקה של תחרות בירה או על הסט של היפה והחנון.

צילום: אביב פרסבורג

זו השנה השנייה בה מתקיימת תחרות הקרלסברג צ'אלנג', שהיא יוזמה ישראלית מבורכת (ואפילו מעוררת הדים בעולם). בדרך כלל כשמדברים על תחרויות בירה, מתייחסים לתחרות גלגול חביות, מי יודע למזוג הכי טוב ובעיקר תחרות של שתיית בירה (הנה תחרות שהיה לי בה סיכוי!). הקרלסברג צ'אלנג' מתייחס לכל היבט בעולם הבירה: הכרת ההיסטוריה, טעימה עיוורת של סגנונות שונים, הכנת בירה, התאמה לאוכל, מזיגה והגשה. "התחרות באה לקדם את הבירה ולהראות לאנשים שבירה יכולה להיות משקה רציני, מורכב וגסטרונומי ולהוציא אותה מהמשבצת של מה ששותים בזמן שמפצחים גרעינים עם החבר'ה", אמר לי אלעד חורש, מנהל תחום הקולינריה ב-IBBL קרלסברג (מבשלות בירה ישראל, שמייצרים בין היתר את טובורג, סטלה ארטואה וכמובן קרלסברג).

ואכן, 750 איש מרחבי הארץ – חובבי בירה אדוקים, בשלנים ביתיים וברמנים – נרשמו לשלב המוקדמות של התחרות, שכלל שאלון אינטרנטי. מתוכם עלו 40 לחצי הגמר. בחצי הגמר, שנערך כאמור במבשלה, הם עברו בין חמש תחנות שיפוט ונאלצו להתמודד עם שאלותיהם של מומחי בירה מקומיים ומלחיצים (שחר הרץ, יוסי בוזנח, ניר קיפניס, טל חוטינר ועוד). אבוי לאותו מתמודד תמים ומסכן שענה "אספרסו" לשאלה "מה אתה הכי אוהב לשתות בבוקר, ולמה?". אבל חוץ מהתשובה לשאלה הזו – בשבילי גינס תמיד הייתה ארוחת הבוקר המושלמת – הייתי מוצא עצמי מגמגם במבוכה נוכח השאלות הקשות עליהן נאלצו המתמודדים להשיב. מצד שני, לא צריך לרחם עליהם, בוודאי לא על מי מהם שיזכה במקום הראשון. עשרה מתמודדים עלו לגמר, שייערך ב-16.6 במלון דן פנורמה (בפתיחת תערוכת קולינרי), ומי שיקטוף את המקום הראשון יזכה בטיסה ואירוח מלא בלונדון עם השתתפות באקדמיית הבירה של לונדון. את הגמר, לתחושתי המצערת, כנראה לא ישלחו אותי לסקר.

המוזגים. קרלסברג צ'אלנג'

בסך הכל היה יום מעניין, ובעיקר גדוש בהרבה בירות טובות. בתור איש יין בבסיסי המורגל בדיבורים מפולפלים אודות עפצנים ודומדמניות אני מודה שבכל האמור בבירה אני בעיקר אוהב לשתות אותה בשקט, אבל לחבר'ה של קרלסברג לא לקח הרבה זמן לשכנע אותי שעולם הבירה מורכב לא פחות מזה של היין. בעוד עולם היין מנסה לפנות לצעירים ודווקא להתנער מהתדמית הפלצנית, עולם הבירה מנסה להתקרב גם לקהל בוגר ולקנות לעצמו מקום גם בשולחנות של הסועדים במסעדות היוקרה, ולא רק על כסאות בחוף הים. באירופה מאוד מקובל לפתוח את הארוחה עם בירה, ואז לעבור ליין, למשל. גם לסיים ארוחה עם בירה לצד פלטת גבינות זה רעיון נהדר, ואם חשבתם שיין הוא המלווה המושלם לגבינות, טעות בידכם. בדרך חזרה לתל-אביב שוב הצטופפנו במושב האחורי, רק הפעם כשכל אחד מאיתנו נושא בכרסו כמה ליטרים טובים של בירה, מה שצמצם את מרחב התנועה שלי אף יותר. בבוקר שאחרי כבר העצמות התחילו לאט לאט לחזור למקומן. מי אמר שחייהם של עיתונאי האלכוהול קלים?