סרט חדש מנסה להתחקות אחר דמותו של המעצב מרטין מרג'יאלה

להבדיל ממעצבי אופנה רבים שטבעו את חותמם בספר בגדי הימים של המלתחה המודרנית, מעצב האופנה הבלגי מרטין מרג'יאלה לא מוכר בזכות פריט איקוני כלשהו או בזכות שיטת עבודה ספציפית. לאורך שנות פעילותו הוא נע בין מינימליזם להגזמה, בין עבודה עם אובייקטים מצויים כשקיות אשפה לבריאת צלליות חדשות מאריגים עשירים. מרג'יאלה נודע בעיקר בשל גישתו שוברת המוסכמות, המביעה בוז מופגן לחוקיו המקובלים של עולם האופנה.

מרג'יאלה, שפרץ בשנות ה־80 כחבר בשישיית אנטוורפן, ממאן להופיע בציבור לרבות בתצוגות המסלול שלו. גימורי בגדיו, כמו דפי הקטלוגים שלו, נותרים קרועים או פרומים במכוון – כעין יריקה בפרצופה של התעשייה הרואה באלגנטיות זוהרת ערך עליון. פני הדוגמניות שלו מוסתרים תמיד בכיסוי עיניים או במסכה, וכך הפוקוס עבר לבגדים והוסט מהדמות הלובשת אותם.

"כשהסתרנו את פני הדוגמניות בקמפיינים זה היה כדי לחסוך עלויות, שכן אתה מחויב לשלם יותר לסוכנות בשביל לזהות את עצמך עם פנים מסוימות", מספר פטריק סקלון שהיה אחראי על יחסי הציבור של בית האופנה בשנות ה־90, ובכך חושף את התהליך שבו שיקולי חיסכון יצרו אמירה מורכבת בהרבה. נוסף על המעצב ראף סימונס והעיתונאית סוזי מנקס – סקלון הוא אחד המרואיינים בסרט התיעודי החדש "The Artist is Absent" סוקר את השנים הראשונות בקריירה של מעצב האוונגרד המסתורי שבאמצע שנות האלפיים נטש את האימפריה שבנה.

הסרט בן 12 הדקות הוקרן לראשונה באפריל האחרון במסגרת פסטיבל טרייבקה בניו יורק. עתה הוא זמין לצפייה באתר של קמעונאית האופנה הווירטואלית yoox, שזהו הפרויקט הראשון של חברת ההפקה שהקימה. בפני הבמאית אליסון צ'רניק – שתיעדה עד כה דמויות מעולם האמנות כג׳ף קונס ומתיו בארני – ניצב אתגר לא קל – היעדר גישה לגיבור הסרט שלה (כצפוי, מרג'יאלה סירב לשתף פעולה עם הפרויקט).

"כל סרט דוקומנטרי הוא מסע בפני עצמו, אבל זה בהחלט היה לא פשוט, אם כי במידה מסוימת הגיוני כי מרטין מעולם לא רצה לעמוד לפני היצירה שלו או מאחוריה; כך שהיה בכך גם יושר", היא מספרת בריאיון מניו יורק. "זה הכתיב גם את אורך הסרט. מבחינתי, בהיעדר נקודת המבט של הגיבור הראשי לא היה ראוי לעשות סרט באורך מלא. הקצב המהיר שנבנה כתוצאה מדחיסת החומר מייצג נאמנה גם את תחושת הכאוס ואת החופש שהייתה ביצירה ואת אופן התצוגה של עבודתו".

זוהי ההתנסות הראשונה של צ׳רניק בעבודה עם עולם האופנה, אבל לדבריה מדובר במעבר טבעי מהעיסוק באמנות ובאמנים. "אני רואה בעבודתו של מרטין אמנות לכל דבר. הוא יוצר מקורי ומסקרן מאוד, נמשכתי לסיפור שלו", היא מסבירה.

היא לא רואה בעיה בכך שהסרט נוצר בשיתוף פעולה עם גוף מסחרי – בית האופנה מרג'יאלה שממשיך למכור את דגמי המייסד גם לאחר פרישתו. "אני חושבת שבחשיפת הסרט בצורה בלתי אמצעית לקהל הרחב אנחנו נאמנים לחזון הנגיש והדמוקרטי של מרג'יאלה – לעצב ללקוחות עצמם יותר מאשר עבור הסצנה. אני מאמינה ומקווה שהסרט ידבר אל חובבי אופנה צעירים שלא נחשפו לחומרי הארכיון הנדירים של תצוגות האופנה הראשונות שלו, ויראה להם שיש דרך אחרת שאפשר לפעול בה ולהותיר חותם – וזאת באמצעים דלים, ללא תקציבי ענק. בסופו של דבר אופנה היא תחום שבו רעיון טוב הוא מה שמכריע, ולא אישיות סלבריטאית נוצצת או גב כלכלי חזק".