עיר בעלייה: האמנים הצעירים משתלטים על חיפה

חללי תעשייה חשופי בטון, מבני אבן ערביים נטושים, נוף לים ונמל מסיבי. ובינתיים, בשקט בשקט, משתלטים להם כל מיני אמנים על המרחב האורבני המדהים הזה

החורבה. צילום: נמרוד סונדרס
החורבה. צילום: נמרוד סונדרס
14 ביולי 2015

משהו בניגוד הזה, בין הים הכחול ועגורי הנמל הכבדים לבין הירוק התלול והגנים התלויים, מעורר חושים ומעניק השראה. אחרת איך תסבירו את הפריחה המחודשת של האמנות החיפאית?

בספרי ההיסטוריה של חיפה ייכתב ודאי שסצנת האמנות החיפאית העכשווית בעיר התחתית נוסדה על ידי חבורת “האגף״: שחר סיון, ליבי הסל, עידו מרכוס, צבי פטרקובסקי, בועז נוי ואיריס סינטרה שהתאהבו בעיר התחתית מחדש ב־2011. שחר סיון החליט לעגון בחיפה כי חיפש מקום שקט ליצור בו, ובחיפה, במילים עדינות – שממה: הרחובות הישנים של העיר התחתית מלאי בורות ומוצפים כל חורף וחוסמים כל גישה, עסקים ותיקים בקושי סוגרים את החודש, חללים נטושים או פתוחים להשכרה ואין כל דורש. סיוון והחבר'ה שלו העירו את המקום מאפס. מבחינתם זהו קנבס חדש ונקי ליצור בו, מקום חדש לעשות בו אמנות בשקט, לעומת הסצנה התל אביבית הרוויה.

עיריית חיפה ראתה כי טוב, ואחרי שהשקיעה משאבים רבים בשיקום העיר התחתית, שיפוץ רחובותיה ועידוד היזמות, העיר מתחילה לתת את אותותיה. בלילה פאבים הומי אדם מתחבאים בסמטאות, הופעות רחוב בנתנזון מוציאות את התושבים למרפסות, וביום מתחם מעצבים מוקפד, חנויות בוטיק קטנות לצד חנויות ריהוט עתיק וגלריות קטנות.

במסגרת ההשקעה בשיפוצים בעיר התחתית, סבסדה העירייה חללי סטודיו לאמנים למשך תקופה מוגדרת. בעוד כחצי שנה חלק ניכר מחוזי הסבסוד לאמנים יסתיימו, לבטח חלקם יעזבו וחלקם יישארו.

לעיר התחתית ייקח זמן להגיע למלוא הפוטנציאל שלה, היא הרי רק בתחילת הדרך. חדשות לבקרים נפתחים מקומות בילוי, מסעדות צעירות טרנדיות לצד מסעדות יוקרה, גלריות וחנויות. הפוטנציאל הוא אדיר. המימוש – עדיין בסימן שאלה. אבל עד אז יש הזדמנות מצוינת לקפוץ לתחנת הרכבת הקרובה, ובמרחק נגיעה להרגיש שאירופה זה כאן.

אל תיתנו לנוף החיפאי להטעות אתכם. כמה יפה ככה קשוחה וצריך להיות עדינים כלפיה. אין לדעת איך דברים יקרו, אבל בסוף הם יקרו. היום נפתחת גלריה חדשה, אולי מחר היא תיסגר, מה שקורה כרגע לא יקרה בעוד חודש, אירוע פרינג' שפורסם לחברים בלבד יכול להסתיים במסיבת רחוב. בחיפה יש שותפות גורל, ותראו אותה בכתוביות בעברית ובערבית. כך גם סצנת האמנות החיפאית – הקהילות מנהלות דיאלוג, פועלות ביחד ולחוד. חמודי גנאם, מחמוד קייס ואחרים פועלים ומציגים בגלריות ברחבי העיר.

חללי תעשייה חשופי בטון, מבני אבן ערביים נטושים, נוף לים ונמל מסיבי, ובינתיים, בשקט בשקט, משתלטים להם כל מיני אמנים על המרחב האורבני המדהים הזה ועושים בו כבשלהם: גרפיטי במקומות לא צפויים, אמנות פלסטית צצה לה מפינות חשוכות, מסיבות מחתרתיות, כתובות בעברית, בערבית ובאנגלית, ולא לשכוח – מדרגות שעושות טוב לשרירי העכוז. ברוכים הבאים לחיפה.

בבניין הזה עושים אמנות באהבה. החורבה. צילום: נמרוד סונדרס
בבניין הזה עושים אמנות באהבה. החורבה. צילום: נמרוד סונדרס

סדנאות אמנים בחורבה

ותיקי הבליינים החיפאים יודעים לספר על המועדון האלמותי ברחוב הנמל, שלוש רחבות בשלוש קומות, שתמיד היה נדמה כאילו הוא עוד רגע מתמוטט. אבל הוא שרד אחרי כולם, והיום תמצאו שם סדנאות אמנים וקהילה שלמה המתקיימת סביבו. זהו פרויקט משותף למנהלת העיר התחתית, גלריה בית הגפן, מרכז תרבות ערבי־יהודי ואגף התרבות. בבניין עושים אמנות בכיף ויק ג'יי אף, ניר דבוראי, אורית סימן טוב, יובל פייגלין, הדס וייס וחמודי גנאם.

הנמל 10

קרטל

באותו המבנה של החורבה, מהצד השני, הקיר הענקי שעליו ציור של פילפלד (מאייר ואמן סטריט ארט וגרפיטי הרצלייני). הקיר הענקי הזה, שחדי עין יבחינו בו בנסיעה ברכבת צפונה מחיפה, הוא הקיר של הקרטל, מיסודם של קבוצת גוסטאון התוססת. אחת לשבועיים־שלושה נפתחת תערוכה של אמן סטריט צעיר, מכירה של חולצות וסטריט ארט מגניב – כל זאת לצלילי דאבסטפ וסקה־פאנק בועטים, בירה צוננת ואוכל רחוב קליל. אבל הנוכחות של הקרטל מתרחבת מעבר לגבולות המבנה, אם תשכילו לחפש ברחבי העיר התחתית ובהדר תמצאו גרפיטי של חבורת הברוקן פינגרז.

הנמל 10

2sick

לפני שפרץ לחיינו עם “הקוסקוס של אימא שלך״, ואדים נמירובסקי הוא קודם כל צלם אמן. 2סיק קורא לכם לחטט בו, למצוא יצירות קטנות ופיצ'פקעס גדולים, לעמוד עם הגב לשטיח הגדול ופשוט להשתטות. החבר'ה של 2סיק, ואדים ויוס סטייבק, בסטודיו הקטן שלהם אך מלא בהפתעות, יוצרים חוויה סוריאליסטית שמתחילה בספה ונגמרת על הרצפה. המקום הוא מעין סטודיו, מעין סלון, מעין מטבח, ולמעשה מקום מפגש בלתי רשמי לאירועים הבלתי רשמיים של הסצנה האמנותית השוקקת של העיר התחתית.

שרה 1

סטודיו הנמלה

פעם בשבוע שחר סיון מהווניה ביסטרו מוריד את הסינר ומזמין חברים אליו לסטודיו לצייר מודל. סטודיו הנמלה הוא גם בית, גם סטודיו, גם גלריה וגם המקום הנכון להיות בו אם אתה בקטע של אמנות. המודל הוא לא שגרתי, ברקע מוזיקה אקלקטית, אבטיח קר עם ערק או בירה צוננת, פרוז'קטורים על במה ומוזה שמסתובבת ומעוררת השראה.

הכל מתרחש בחלל ענקי עם תקרה גבוהה ויצירות אמנות שמכסות כל טפח פנוי.

הנמל 37, בתיאום מראש, 5670505־052

מחמוד קייס – הסטודיו

קייס החל לצייר בילדותו, ובגיל 14 למד ציור אצל הצייר הפלסטיני אוסאמה סעיד. אחרי שלא התקבל לאוניברסיטת חיפה ולא למכללת אורנים ללימודי ציור, הגיע למנשר בתל אביב. האמנות של קייס מתכתבת עם האמנות הפלסטינית המסורתית ומאתגרת אותה. בסטודיו של קייס תוכלו לראות את יצירותיו בהתהוותן.

הנאמנים 5, בתיאום מראש, 4637799־052

שער3

בדצמבר 2014 נפתחה חנות גלריה מקומית בשער פלמר ושמה “שער3״. ביוזמתם של בועז נוי ואלדד מנוחין ובסבסוד העירייה ומינהלת עיר תחתית – הגלריה פועלת להנגיש את האמנות החיפאית המתעוררת לכלל הציבור, ולתת במה לאמנים חיפאים צעירים. ההכנסות ממכירת היצירות מועברות ישירות לאמנים ללא דמי תיווך. בחיפה כמו בחיפה, החללים מרווחים ויש מקום לכולם. מדובר בשלושה חללים גדולים מחולקים ושונים באופיים – האחד אקלקטי, השני בעיצוב תעשייתי גס חשוף בטון והשלישי “מתחכם״. במקום מתקיימות הרצאות ותערוכות אמנות מתחלפות.

שער פלמר, נמל חיפה

במה לאמנים חיפאים צעירים. שער 3 (צילום: נמרוד סונדרס)
במה לאמנים חיפאים צעירים. שער 3 (צילום: נמרוד סונדרס)

הסוכה

הסוכה הוא מיזם חברתי חדש – שת״פ בין רונית טל לבין עמותת אנוש – הפותח את שעריו לאמנים ויזמים צעירים, לצד עשייה חברתית של חברי העמותה. בחודש יולי נפתחת כאן תערוכה קבוצתית של אמנים חיפאים מרחבי העיר שיוצרים בתחומים שונים. ישתתפו: מוטי שובל, גרא דוידי, פולי בלום, ארז שמח, ענבל לוטן, חמודי גאנם, גיא קפלן, רחל לוריא, דגה פדר, אולגה יגורוב, איל פרידלנדר ועוד, כולל אמנים מקהילת אנוש. כמו כן תוצג במקום תערוכת טקסטים של שירה חיפאית.

החלוץ 39

אליקה / ראי / אבוז'ור

בחיפה מקומות הבילוי הם רב שימושיים – בבוקר קפה, בצהריים מסעדה, בערב בר, וכל קיר חשוף הוא למעשה גלריה. אליקה (Elika) הוא ה־מקום לראות ולהיראות אם אתה אמן פלסטיני צעיר. כל ערב המקום מתרחב אל מעבר לגבולותיו, לצד הנרגילה שופ הצמוד; בראי (RAI, “דעה״ בערבית) תולים יצירות אמנות על חבל כביסה על החלון, הפונה לבלפור התלול; האבאז'ור (Abatjour) ממוקם קצת רחוק מלב העניינים של מסדה (כ־50 מ') והוא מעין “נחמה וחצי״ של הז'אנר.

למרות קשיי השפה (ולא ניכנס לסוגיות פוליטיות, על זה אפשר לעשות כתבה שלמה, כי בהלל מסדה היתרון הוא לדוברי שתי השפות), שווה לעקוב אחרי תערוכות מתחלפות חדשות לבקרים בעמודי הפייסבוק ובפוסטרים הפזורים. הגרפיטי נראה מצוין גם בערבית.

אליקה – מסדה 24, ראי – הלל 2, אבאזור – הלל 49