הרומן החדש "הלא בלתי אפשרי" מציג הפיכת בדיה למציאות, ולהפך

"הלא בלתי אפשרי" מורכב מחמישה יומנים. עלילת היומן הראשון, "היומן הישן" – יומנה של אישה בת 22 שיש לה רומן עם גבר מבוגר ונשוי – מתרחשת באוגוסט־ספטמבר 2006. "היומן החדש", הנפתח בנקודה שבה הסתיים "היומן הישן" ומסתיים באוגוסט 2008, מתאר את נסיעתה לחו"ל כדרך להיחלץ מהחיים הישנים ולהתחיל חיים חדשים. "יומן התעגלגלויות", הוא יומן היריון שנכתב בין אוקטובר 2012 למרץ 2013. "יומן המסעות של הנסיכה גליה כשיצאה להציל את היער שלה מהאש הגדולה", המתרחש באוגוסט 2019, הוא יומן שכותבת בתה של המספרת בחופש הגדול שלפני כיתה א', ועלילתו של היומן האחרון מתרחשת בין פברואר 2025 לפברואר 2026.

זהו הרומן הראשון של שפי, מכותבות הבלוג השיתופי המצוין "הסיפור האמיתי והמזעזע של", ומעניין לראות כיצד הכתיבה הבלוגית משתקפת בכתיבה הספרותית שלה. הנה הצעה נוספת לאפיון ספרות: כתיבת ספרות נעה בין המקום שממנו הכותב מבקש לצאת אל המקום שבו הוא רוצה להיות. הכתיבה היומנית קרובה יותר לקוטב הראשון – המקום שבו הכותב נמצא, ובעיניי הכתיבה הבלוגית ככתיבה יומנית נקלעת לעתים לשִבלול יתר, להתכנסות עצמית ולדיון סוליפסיסטי שמסתבך בתוך עצמו ללא אפשרות התרה, ממש כשם הספר, "הלא בלתי אפשרי", שהוא דרך מסובכת לומר "האפשרי".

"הלא בלתי אפשרי" מאת קרן שפי

בתחילתו, הספר הוא כזה. יותר משהכותבת לכודה במערכת יחסים נטולת עתיד, היא לכודה בתוך המחשבות שלה, בשאלה מה לעשות, והניסיון לברר את רגשותיה באמצעות הכתיבה רק מוסיף סיבוכים, כמו ויזיני והכוס המורעלת ב"הנסיכה הקסומה". נקודת המפנה בסיפור היא הכרעת הכותבת להמציא רומן – לכתוב סיפור דמיוני ובאמצעותו להשתחרר, ליצור את המקום שבו היא רוצה להיות. כך מתחיל היומן השני, ואחר כך השלישי וסיפור האגדה והיומן האחרון המתרחש בעתיד הרחוק. הניסיון הצליח. הכתיבה יצרה מציאות, וכפי שכתב באבל: "סיפור שנבדה היטב אינו צריך להידמות לחיים הממשיים; החיים הם המשתדלים בכל כוחם להידמות לסיפור שנבדה היטב".

אפשר לקרוא את "הלא בלתי אפשרי" בשני אופנים – כחמישה יומנים המתארים מציאות עובדתית וכמעשה היצירה עצמו. לקראת סוף היומן הראשון, המספרת כותבת שהיא תבדה רומן כדי להיחלץ מהרומן שבו היא לכודה. ביומן השני היא כותבת שהבדיה הצליחה ושהיא השתחררה. אבל האם היא דוברת אמת? ואם כן, באיזה מובן הבדיה הצליחה? אין זה מקרה שהיומנים האחרונים מתרחשים בעתיד, כאילו שפי רוצה לרמוז שמה שיתרחש עדיין לא התרחש, שהוא בדיון. הכותבת מזנקת מיומן שמכניס את המציאות החיצונית אל הנפש ליומן שהוא יצירה ספרותית, המביא את הנפש החוצה אל העולם ויוצר סיפור.

במובן העמוק הבדיה אכן יצרה מציאות. לצד סיפור ההתבגרות והזוגיות וההורות, הכותבת מספרת, כמעט בלי משים, על הפיכתה לאישה כותבת. במובן הזה, היומנים הם סיפורים ממשיים. ההיריון והזוגיות הם בדיה של אישה צעירה הלכודה במערכת יחסים, אבל הכתיבה שלה הופכת את היומן לסיפור ואת המספרת לאישה כותבת – אישה שחוצה את הגבול מכתיבת מחשבות ליצירה עצמית ומגיעה אל המקום שבו היא רוצה להיות, אל הכתיבה.

השורה התחתונה: כתיבה בוראת מציאות