"לוק" מוכיח שמעט זה יותר
ב"לוק" סטיבן נייט מוכיח שלא צריך יותר מרכב נוסע ושחקן מעולה כדי ליצור סרט מותח ומרגש
לילה אחד איש אחד יוצא מהעבודה ובמקום לנסוע הביתה הוא נוסע למקום אחר, מקפיד על המהירות המותרת ומדבר בטלפון עם אנשים בלתי נראים. בדרך לא קורה שום דבר – הוא לא דורס ילד על אופניים, לא נקלע לתאונת שרשרת וגם לא נחטף ונכלא בארון קבורה על ידי נבל מסתורי. ועדיין "לוק" הוא אחד הסרטים היותר מותחים שראיתי זה זמן רב. הוא לפת אותי במתח רגשי אדיר ולא הרפה במהלך הנסיעה כולה. דווקא משום שבמשך 85 דקות נשארתי במכונית עם אייוון לוק – שרואה את התמונה השלמה בעוד אלה שבצד השני של קו הטלפון מקבלים רק פלחים מהדרמה – נעשיתי מעורבת לגמרי בגורלו של האיש הטוב הזה, שחרג ממנהגו ועשה טעות אחת לפני כמה חודשים, ועכשיו הוא עושה כמיטב יכולתו לתקן אותה במחיר כבד מנשוא. בהקשר הזה הקו הישר על מסך ה־GPS הופך לסמל חזותי מרכזי.
התסריטאי הבריטי סטיבן נייט חתום על תסריטים טובים פחות ("מסע של מאה צעדים") ויותר ("סימנים של כבוד"), והוא גם המיליונר שפיתח את החידון הטלוויזיוני "מי רוצה להיות מיליונר". "לוק" הוא סרטו השני כבמאי, והוא כתב אותו בשביל טום הארדי, שנפרד כאן מהדימוי הבריוני שלו ומגיש הופעה מסמררת. האינטנסיביות הבוערת שלו עדיין שם, אבל היא מרוסנת במוסרות עבות של איש משפחה שנשבע לא ללכת בדרכי אביו השפל. בהחלטה שלו להיות האיש הכי טוב ומוסרי שהוא יכול להיות יש משהו כפוי ועם זאת מעורר כבוד ומרגש. הוא מדבר בשקט, בקצב מדוד, מתעקש לא לאבד שליטה, ורק כשאף אחד לא מקשיב הוא מרשה לעצמו לזעוק.
סרטים רבים בוחנים את הבחירות של הגיבור ומתמקדים בנקודה בחייו שבה הוא מגיע למסקנה שבחר לא נכון (לרוב מדובר בהעדפת הקריירה על המשפחה). לא זה המקרה של לוק, שמתעקש לבחור בכל, גם במחיר איבוד הכל. כמנהל פרויקט בנייה אדיר ממדים מונחת בידיו אחריות גדולה, והוא בוחר להמשיך לאחוז בה גם כשהוא בוחר להיעדר מהמקום (בידיעה שיפוטר), וגם לא לחזור הביתה אף שאשתו מאיימת לפורר את המשפחה. "זאת ההחלטה שקיבלתי", הוא שב ומדגיש כמו מנטרה כשמופעלים עליו לחצים מכל עבר.
זה מין תיאטרון על גלגלים, וזה גם היה הקונספט של ההפקה. בעוד הארדי וצוות ההפקה יצאו לדרך עם שלוש מצלמות, השחקנים הבלתי נראים (כולם בריטים ידועים מה־BBC) ישבו יחדיו באולפן במשך שבעה לילות ושוחחו איתו בטלפון לפי הסדר שבו השיחות מופיעות בסרט. ועם זאת זה סרט קולנועי מאוד, משום שהוא כל הזמן בתנועה, והמכונית על לוח מחווניה משמשת כתיבת תהודה לדרמה הקצבית והאינטנסיבית.
השורה התחתונה: זה לא תרגיל סגנוני. זה סרט סוחף ומרגש