"לוסי" לא מאתגר יותר מסרט אקשן בסיסי

מכירים את זה שיש לכם רעיון מגניב לתסריט אבל אתם לא מצליחים לפתח אותו מעבר לקונספט? ללוק בסון זה קורה לעתים קרובות, וזה לא מפריע לו לעשות סרטים באורך מלא. במקרה של "לוסי" אפילו הרעיון לא בדיוק שלו. סיפור המד"ב "פרחים לאלג'רנון" מ־1959, שזכה לשלל עיבודים טלוויזיוניים וקולנועיים, כבר בחן באופן נוגע ללב את השאלה מה היה קורה לו אפשר היה להפוך דביל לגאון באמצעים מלאכותיים. גם "ללא גבולות" עם בראדלי קופר מ־2011 שיחק עם הרעיון במסגרת מותחן היפראקטיבי חצי מעניין. ועכשיו בסון משלב אותו עם אהדתו לנשים בשמלות שחורות קצרות ועקבים גבוהים ("ניקיטה", "אנג'ל־A") ליצירת מותחן מד"ב שמתחיל אחלה וממשיך עם כמה סצנות אקשן טובות עד שהוא הופך לעיסה שחורה ודביקה.

סקרלט ג'והנסון, ברגע הזה בקריירה שלה שבו כל מה שהיא עושה מעניין את כולם (כולל קוני הכרטיסים), מגלמת אמריקאית בטייפה שהחבר שלה (פילו אסבק מהסדרה "הממשלה") מפיל אותה בפח והופך אותה לבלדרית סמים עבור מאפיונר קוריאני (מין סיק צ'וי מ"שבעה צעדים"). סצנת הפתיחה המצוינת שבה המלכודת נפרשת לרגליה (בסון משלב מונטאז' נוסח אייזנשטיין שמדמה אותה לאיילה במנוסה) סוחפת אותנו מיד לתוך סיטואציה מלחיצה מאוד. כשהסם המכונה CPH4 – גבישים כחולים ממטבחו של וולטר ווייט – מחלחל בטעות לתוך מחזור הדם של לוסי, הוא מעצים את יכולותיה הפיזיות והמנטליות בטור הנדסי. מה בערך קורה לה מוסבר לנו על ידי מורגן פרימן בתפקיד פרופסור שמרצה לתלמידיו על כך שאנחנו מנצלים רק אחוזים בודדים מהמוח שלנו, ומנסח היפותזה לגבי פריצת הגבול הזה. זאת הרצאה פופולרית בנוסח TED, שנועדה להניח את הבסיס הפסאודו־מדעי לסרט מד"ב הכולל טלקינזיס, מורפינג ושאר אפקטים המאפיינים בדרך כלל סרטי פנטזיה על מכשפות, חלקם מרהיבים.

לוסי טסה לפריז ויוצרת קשר עם הפרופסור ועם מפקח משטרה יפה עיניים (עמר וואקד מ"לדוג סלמון בתימן"), אבל לשוטרים ולמדענים אין השפעה של ממש על הסיפור, משום שבשלב זה לוסי היא כבר כל יכולה, וגם עדר של גנגסטרים קוריאנים בחליפות שחורות אינם אתגר של ממש עבורה. למרות הברברת המד"בית והסיום השאפתני/מגוחך (שדווקא מזכיר סרט אחר של ג'והנסון), בתור סרט על מישהי שמנצלת מאה אחוז מיכולות המוח שלה, "לוסי" לא מבקש מאיתנו יותר מאשר האחוז האחד הנדרש לצפייה בסרטי אקשן בסיסיים. ההנאה העיקרית היא לצפות בג'והנסון מג'נגלת את כל הגברים, אבל למה שאישה עם אינטליגנציה מטורפת שכזאת תבחר לעצמה את המראה הקבוע – סקסי על עקבים – שבסון בחר לגיבורותיו הקודמות? נראה שמבחינת הדימוי הנשי בסון עדיין תקוע בגיל 13.

השורה התחתונה: חצי אחלה, חצי שטויות רציניות