פי אלף יותר טיים אאוט: ביקורת שיכורה על הביגי זי
הביגי זי יתגמל אתכם על האומץ לפקוד את מתחם בוגרשוב-בן יהודה בקוקטיילים מהודקים, אווירה ורסטילית וטאקוס שנותנים פייט גם למסעדות מקסיקניות מהוגנות
רחוב בוגרשוב רחוק ממני פיזית ורוחנית. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהגעתי אליו מרצוני, וזה תמוה, מכיוון שלבוגרשוב מיקום נהדר: קרוב לים מצד אחד ומצד שני לסנטר, קינג ג'ורג' ושדרות בן ציון. ובכל זאת, אלא אם יש לי אורחים צרפתים שחובבים אוכל איטלקי כשר אין לי מה לחפש שם. למרות כל אלו החלטתי לתת צ'אנס לפינה שאמורה להוות את מחוז השפיות היחיד ברחוב – ביגי זי, בר צמידים מקבוצת "הקבוצה" (טנג'יר, החוג הצפוני, מזג ועוד) בקונספט ניו אורלינסי (כן, כן, כמו הפרנץ' 57 – אנחנו אוהבים קונספטים במערכת). על השיפוץ של הבר סיפרנו לכם ועכשיו הגיע הזמן למבחן האמיתי: ביקורת בר שיכורה.
עוד ביקורות שיכורות:
ביקורת שיכורה על הסטלאר בר
פושן בר הוא בר הגיקים הכי מגניב
בית הפסנתר הוא מקום שבו כולם יוצאים מרוצים
אמצעי טשטוש
לשם המבצע המיוחד לקחתי את אורון – חבר, אח ופרסומאי על. מכיוון שנבצר מאיתנו להיפגש לפני קבענו שכל אחד יישבר בבית בגפו ואז נישבר יחדיו. אחרי סבב שכטות עם חברים בסלון הרגשתי שאני מוכנה לפעולה.
מוזיקה
ימי שלישי בביגי זי מוקדשים למקסיקו. והמוזיקה – סוג של בהתאם. מוזיקה מרימה בשפה הלטינית אכן הייתה אך יותר בכיוון הדרום אמריקאי של רגטון ולהיטי מיינסטרים סטייל ״דספסיטו״.
הימרחות
רוצים להימרח? לא כאן. אבל יש לכם מלא אופציות לישיבה: בשולחנות בחוץ, על הבר ועל המדרגות בדרך לשירותים. כמובן שישבנו על המדרגות אחרת איך נרגיש אליטיסטים?
שירות
השירות היה סבבה לגמרי ובלי תלונות. הקוקטיילים והמנות הגיעו מהר וקיבלנו תשובה מספקת על כל מה ששאלנו.
דרינקים
כמובן שהזמנו את צמיד הקוקטיילים (מה אנחנו פרייארים?!). אנוכי, בעלת קיבולת של תינוקת בת 2, הזמנתי עוד ועוד מקוקטייל הפיאנטה שיש בו כל מה שבנות אוהבות: מתיקות, אלכוהול לא מורגש ותותים. אורון הזמין את הפואסטה דה סול שהיה מרענן בטעמו וביחד חלקנו מוחיטו כי בכל זאת – מקסיקו.
אווירה
הצמידים עושים את שלהם ואכן האלכוהול זורם כמו ריטלין בדמו של אסי דיין ז״ל. שתיתי קוקטייל בנות כיד המלך (גם אורון, הוא פמיניסט) והצ'ייסרים לא הפסיקו לבוא. מעדתי במדרגות, ראיתי מישהו שעבד איתי פעם, "מה הולך גבר?", אה זה לא הוא אופסי. האווירה בביגי זי מתחלקת לשניים: בפנים ובחוץ. בפנים המוזיקה יותר חזקה, יש מעין רחבונת בה תיירים יכולים לרקוד מבלי תחושת שיפוט עצמי וחיצוני, רחמנא ליצלן. בחוץ הווייב אלגנטי יותר, ותמצאו שם אנשים שבאו ברגוע שלהם לאכול ולתת בדרינק של אמצע שבוע. בשונה מהביגי זי שלפני השיפוץ, הקהל התבגר ביחד עם המקום. הוא מורכב כעת ברובו מאנשים שנראים כאילו ״They got their shit together״.
עישון
מותר לעשן בחוץ במקומות המיועדים לכך.
מדד הקיא
או! איזה כיף שהגענו לחלק הזה! בביגי זי כל תא מעוצב תחת נושא אחר: תא אחד בקונספט אמריקאי ואילו השני בקריצה לשלישי המקסיקני. התא אמנם לא גדול והקאה שם בטח תיעשה ביחידים, אבל זה יהיה לכם תענוג לעיניים. במקרה שהחדר מסתובב זה יעשה לכם בחילה, אז נקווה שלא תהיה לכם סחרחורת.
מדד המאנצ'
הדבר המרכזי בשיפוץ הביגי זי הוא לא קירות העץ בצבע ורוד מעושן אלא התפריט החדש מבית היוצר של יהודה טרגנסקי (יוצא הסושיאל קלאב ומסעדת אסיה). וואלה הצליח להם. עם כמה שמדובר בבר צמידים והציפייה שהאוכל יהיה מעפן ו"ברי" ניתן לומר שאכלנו את הכובע כי האוכל ניצח ובגדול. התחלנו בנאצ'וס אפויים ממולאים בגבינה שהם טייק אוף לנאצ'וס הקלאסיים. הם היו נהדרים. האלכוהול עשה את שלו והיינו חייבים לתת בעוד מנצ'וס אז המשכנו לסביצ'ה ירוק שהיה מרשים ויזואלית ונהדר גם הוא. לא הספיקו לנו רק שתי מנות אז הזמנו גם שני סוגי טאקוס: אחד עם דג קוד מטוגן בבלילת בירה והשני עם נתח קצבים מפורק. הדג אמנם היה טיפה חריף לאשכנזים כמונו אבל פעם נוספת, המנות היו מצוינות. הבאסה היחידה היא שהצ'ורוס היו נפילה. הם לא צופו כפי שנהוג בסוכר והיה חסר להם את הקריספיות המתבקשת לצ'ורוס.
ולסיכום
בניכוי הניכור מאזור בוגרשוב אפשר להגיד שהחוויה הייתה בת זונה. השירות היה טוב, האוכל היה מצוין והאווירה הכללית עם אורון הנסיך-גבר הייתה נהדרת. אמנם קשה להאמין שארחיק בשביל טורטייה עד לבוגרשוב, אפילו אם היא טובה מזו של הטאקרייה, אבל כך או כך יש להודות שהביגי זי עושה את העבודה בשביל פתיחת שולחן כמו ראיס עם חברים, דייט שלישי (צמידים לא מתאים לראשון בחייאת) או ישיבה ברגוע מבלי לקרוע את הכיס על הבר.