תעשיית השקרים שמאחורי הפתיחה המחודשת של חומוס הסורי

הכל התחיל בצהרי שישי שגרתיים בכרם התימנים, בשעה שבה נהניתי מדג מרוקאי אצל שמעון של המרקים. את תשומת לבי לכדו כמה שינויים במודעה התלויה על מחיצת הברזל שממול – קטנים לכאורה, אך משמעותיים: “הפול סגר עקב הריסת המבנה (במודעה הקודמת לא צוינה סיבה – ג"פ). לא ידוע לנו מתי והיכן יפתח. נא לא לשאול שאלות. ברור?! מי שיתלוש את ההודעה זבל". בכתב שונה הוגנבה תוספת, חדשה גם היא: “עבר לסמטת הבד 6, כניסה מהרצל 24 ת"א". כשחלפתי בדרכי הביתה על פני הבניין של הסורי (שאז עוד היה בשיפוצים), מצאתי, למרבה התדהמה, את הכתובת: “החומוסורי – בקרוב פתיחה". הדג המרוקאי החל לשחות לי בקיבה.

להזכירכם, בחודש יוני האחרון דיווחתי כי הסורי נסגר בעקבות סכסוך בין זכי ואלי, שני האחים שעבדו בו יחד במשך שנים. בנוסף, חשפתי כי משה, שוטף הכלים של החומוסייה, ערק לחומוסייה חדשה (חומוס הכרם) ומכר להם את המתכון. כעת, בעקבות הטענה המגלומנית שלפיה חומוס הכרם הוא הסורי החדש, טענת אלמונים שהסורי המקורי עומד להיפתח מחדש, וטענת אלמונים אחרים שהמבנה ייהרס – הבנתי שתעשיית השקרים סביב הפרשה דורשת תחקיר נוסף. אם לצבי יחזקאלי יש סדרת כתבות על סורים, למה שלי לא תהיה?

המודעה שנתלתה בסמוך לשמעון של המרקים

התחלתי בבדיקת הדמיון בין חומוס הכרם (שבכלל ממוקם ברחוב הרצל) לסורי. מנת הקומפלט הזכירה מאוד את המקורית: היא הייתה קטנה באותה המידה (יש שיגידו קמצנית), והפול, המרכיב החשוב ביותר במנה הסורית, היה נהדר. לפני שהלכתי הזדהיתי בפני הבעלים (יניב אברהם) כעיתונאי, וזכיתי ליחס אוהד: "שיאכל עוד משהו, עזוב את הכסף", אמר אברהם למלצר, ובכך למעשה חשף את התרמית. אם היה מדובר במקום המשמר את רוחו של הסורי, הייתי זוכה במקרה הטוב לאדישות קרה, ובמקרה הטוב פחות – נבעט מהמקום בקריאת "נו חומוס פור יו".

יומיים אחר כך פורסמה בפייסבוק תמונה היוצרת את הרושם שהסורי חזר לפעילות במשכנו המקורי. התמונה לוותה בקריאות לפיטוריי בטענה שהולכתי הקוראים שולל. חבל שמדינת ישראל לא מיישרת קו עם מדינות מתוקנות כדוגמת סוריה, שבהן יודעים כיצד לטפל בפרשני דמיקולו המפיצים דיווחים ללא אחריות. בדיקה זריזה העלתה כי החומוסייה שנפתחה בשבוע שעבר במשכנו הקודם של הסורי, “החומוסייה של דני", איננה שייכת למשפחת משעניה, אלא היא סניף של מזנון דני הפועל כבר 15 שנים ביפו. החומוסייה של דני אפילו לא מנסה להידמות לסורי, אלא לאבו חסן. תמצאו שם מנה יפואית באופייה, עם רוטב שום־לימון המזכיר את זה של עלי קרוואן ומוגש באותן קערות בדיוק. חרף עוגמת הנפש החלטתי שלא לתבוע את המשמיצים. תביעת דיבה היא התגובה האשכנזית למקרים מהסוג הזה, ואני שמינית תימני.

החומוסיה של דני. צילום: אנטולי מיכאלו

החיקויים שבהם נתקלתי עוררו בי חשש אמיתי שגם תעשיית החומוס נפלה קורבן לאיום הפוסט מודרני, ושלא אוכל לנגב יותר לעולם מצלחת שאיננה סימולקרה מוחלטת. אפילו ברמת גן נפתח מקום חדש בבעלותו של צהל קיסר, אח של יהודה, המתכנה "חומוס קומפלט – כרם התימנים" וטוען שהמנה שלו מזכירה את המקור. אבי הסורי (בנו של זכי) לא חשף אף לא שבריר אינפורמציה, ואחרי שפרסמתי בעיתון רכילויות על משפחתו, קשה להאשים אותו. עם זאת מקורות יודעי דבר סיפרו שזכי ואבי משעניה צפויים לפתוח מחדש את הסורי כבר בשבועות הקרובים, עם שותף נוסף. המקום החדש ייפתח בקרבת הכרם, ככל הנראה ברחוב הלל הזקן. עד אז, שאף אחד לא ינסה לנגב אתכם.