תראו מי חזר ליפו: החומוס המיתולוגי של אבו מרוואן נולד מחדש

חוק לא כתוב קובע שאם אין הופעה בבארבי, אין לתל אביבים מה לחפש בנמל יפו. הנוף מהטיילת מרהיב כתמיד, אבל בסופי שבוע המקום מפורק ובאמצע השבוע הוא סתם מת – ועוד לא דיברנו על השיפוץ שבגללו הכניסה הצפונית נראית כמו אתר ארכיאולוגי (צפי לסיום העבודות עוד חודשיים, ובהצלחה לנו). כעת מגיע הזמן לרענן את הקונספציה כי דווקא כאן, על רקע נהמות הדחפורים, נפתחה מחדש החומוסייה המיתולוגית של אבו מרוואן. חדשות ומשמעותן: רק בשבוע שעבר עדכנו את רשימת החומוסיות הכי טובות בעיר וכבר צריך לעדכן אותה שוב.

>> המסעדות, הברים ומקומות הבילוי של שדרות רוטשילד // המדריך המלא
>> העיר שנזכרה בים שלה: 17 מסעדות הדגים הכי טובות בתל אביב

"אני מכין חומוס כבר יותר מ-30 שנה. בשנים האחרונות אני מכין חומוס בבית למשפחה ולשכנים, אבל התגעגעתי לעבודה הזאת", מסביר אבו מרוואן בחיוך. בחוגי החומוס, אבו מרוואן הוא שם דבר. המסעדות שלו ברחוב ברחוב מנדס פראנס ואחר כך ביפת היו יעדי עלייה לרגל לחומוסולוגים, והקייטרינג בבעלותו עבד עם חברות הפקה גדולות. לרגע קצר השם המפורש אף התנוסס על קופסאות חומוס צבר על תקן בשורה יפואית. לפני מספר שנים הוא שיחרר את האחיזה ביפו ופתח מקום בכפר קאסם, אך בעיות בריאות החזירו אותו הביתה.

מאז החומוס נותר בגדר זיכרון רחוק עד שחבר שמחזיק בנכס בנמל יפו הציע לאבו מרוואן לשוב למקורות ולפתוח שוב חומוסיה. השמועה על שובו של החומוס האיקוני פשטה במהירות שיא. "אנשים שאכלו אצלי כילדים באו איך ששמעו שפתחתי. אפילו אנשים שרצים ועושים ספורט עוצרים בדרך חזרה כשהם מריחים את החומוס", הוא אומר ומגיש צלחת עמוסה לעוד לקוח רעב. המקום פתוח בכל ימות השבוע ("מסעדה זה כמו בית חולים, אסור לסגור"), ובשמונה בבוקר החומוס כבר מוכן. שעה קלה אחר כך כבר נאספים במקום מכרים, חברים ולקוחות מזדמנים שמנגבים בתאווה חומוס פול ומסבחה ונועצים שיניים בכדורי פלאפל לוהטים.

והחומוס? קטיפתי כמו פעם, באותה חמיצות עדינה. אבו מרוואן מניח מעל גרגרי חומוס חמימים, מתבל בפטרוזיליה, פפריקה וכמון ומוסיף חריף אדום, לא חריף מדי, שהוא קונה כבר שנים מבשלנית יפואית. ושמעמיסים את כל הנ"ל על פיסת פיתה, נזכרים שוב איך המיתוס נולד. כמיטב מסורת החומוסיות, המקום נראה פשוט מאוד: תאורת ניאון, כמה שולחנות וזהו בערך. אפילו שלט אין. "הזמנתי שלט גדול אבל על כל דבר צריך אישורים מהעירייה ולשלם מס. המדינה שותפה ב-60 אחוז בכל עסק ואם בנאדם פושט רגל זה לא מעניין אותם. אומרים לו 'לך תביא עוד'".

כשהשיפוץ יסתיים אבו מרוואן מתכנן להוסיף שולחנות בחוץ, להאריך את שעות הפתיחה ולעבות את התפריט עם שקשוקה, חביתת ירק ומנות נוספות להשלמת החומוס. בתקופת ההרצה תשלמו 35 ש"ח למנת חומוס פלוס שתייה ו-50 ש"ח לחומוס בשר. מה יקרה אחר כך? אבו מרוואן אומר שהוא מתכנן לשמור על מתח רווחים נמוך גם בהמשך. "זאת הפרסומת שלי. במקום שאני אבזבז כסף על פרסום, אני מוכר במחיר עלות. ככה הלקוחות מבסוטים ומספרים לחברים ואני מרוויח מספיק".

ואיך התחושה שלך בימים אלה כערבי תושב יפו?
"מבחינה ביטחונית, יפו שקטה לגמרי ומגיעים הרבה אורחים למרות שהם יודעים שאני מהמגזר הערבי. גם עובדי הנמל שהם יהודים באים ואוכלים בכיף בלי לערבב פוליטיקה, רק צחוקים. אני לא אוהב פוליטיקה. כל החיים שלי כדורגל, ספורט וחברים. אבל אנשים מתעלמים מזה שיש לנו משפחות בצד השני. כאן יש לנו חברים ושם יש לנו משפחה, ואנחנו באמצע, במצב מאוד עדין. אי אפשר שיכאב לנו רק כאן ולא שם".
אבו מרוואן, רציף העלייה השנייה, נמל יפו (הכניסה הצפונית), ראשון-שבת, 18:00-08:00