סיגריה אחרונה: אבא מת, הקורונה עוד כאן, בואו נרקוד

רצף שברי זכרונות מאבא שלי, הרולד רובין
בגיל שבע ההורים שלי קנו לי ווקמן של סוני. כבת למוזיקאי ג'אז – או יותר מדויק ג'אז חופשי, המחפש את השקט בין הצלילים – ביקשתי 3 קלטות של מוצרט, באך וצ'ייקובסקי. חשבתי שזאת תהיה פעולת מרד באבא שלי. את הווקמן הייתי לוקחת לכל מקום, ואותי אבא שלי היה לוקח לכל מקום יחד איתו. בחזרות הייתי יושבת בצד עם הווקמן ומתנתקת מהמוזיקה שלו. מרד כמו שצריך.

שנים אחרי גיליתי כמה היה גאה במרד הזה. כשהרשו לי לנסוע לבד באוטובוס, הייתי מתנתקת בנסיעה עם מוצרט בווקמן כדי להמשיך את המרד, עד שהייתי מגיעה לתחנה של לונדון מיניסטור, לשיעורי הבלט. שנים אחרי גיליתי שאבא שלי היה נוסע באוטו מאחורי האוטובוס לוודא שאני יורדת בתחנה הנכונה ולא בטעות מתנתקת עם המוזיקה לתחנה הבאה. 

מתוך "סיגריה אחרונה". אביגיל רובין (צילום: תומר אפלבאום)

בגיל שמונה, בשבתות, הייתי מתעוררת מוקדם ופוגשת אותו מצייר בסטודיו של הבית שלנו. בכותונת לילה מטופשת וסיגריה ביד, כמובן. הייתי מביאה איתי את הווקמן, מטפסת ומתיישבת על השרפרף הגבוה והמתנדנד שלו. מקשיבה לבאך תוך כדי שהוא מצייר. תמיד האצבעות שלו היו מתלכלכות עם צבע שחור ויחד עם המוזיקה באוזניים שלי, זה היה נראה כמו מחזה מרהיב. 

עוד שנים לאחר מכן, כשאני בת 15, הייתי באה איתו להופעות בגדה השמאלית. לא היה הרבה קהל. טינאייג'רית עם דיסקמן מקשיבה לבלונדי. אחרי ההופעה היה שואל איך היה? אם נהנתי? לא היה לי קל לענות. ניסיתי להתחמק. לא הצלחתי. אני זוכרת שיחות נחמדות ומצחיקות בדרך לאוטו או למונית שירות קו 4 ששטה ברחוב אלנבי. 

מתוך "סיגריה אחרונה". אביגיל רובין (צילום: תומר אפלבאום)

פעם טסנו לניו יורק יחד, אני חושבת שאני בת 17. אני פינטזתי ללמוד מחול שם, הוא ליווה אותי למבחני הקבלה, בינתיים גם סידר לעצמו איזה הופעה במועדון ג'אז. שם הוא ניגן עם בלונדי, אותה אחת שלא הפסקתי לשמוע בדיסקמן. ואז כשהסתכלתי עליו אחרי הופעה מדבר איתה הבנתי כמה הוא איש קטן ונהדר. תמיד נשאר נאמן לעצמו, מדבר לאלילת הנוער שלי ברוך וחום.

כשהייתי בת 19 הוא זה שהבין שאני אמורה ליצור מחול ולא רק לרקוד. באיזו חוברת שהגיעה מבית ספר באמסטרדם, הוא זה שמצא את המסלול המדויק בשבילי. בכלל רציתי רק לרקוד והוא הבחין במשהו אחר בתוכנית מעבר לדף של החוברת. כשאימא שלי והוא באו לבקר אותי באמסטרדם הייתי נורא עצובה. קר ובודד שם באירופה. הדבר הראשון שהם עשו זה לקנות לי כמה דיסקים של באך. לשפר את המצב רוח. לכל עבודה שלי הם טסו במיוחד לראות, הפכו להיות ההורים של כולם. 

מתוך "סיגריה אחרונה". אביגיל רובין (צילום: תומר אפלבאום)

והאופרות ששמע עם אבשלום שלנו בסלון, והדיסקים שהכין לו לקראת הלידה. ואחר כך בשנה האחרונה של חייו, נינה סימון באוזניות, שנינו צמודים מקשיבים. ואז בהלוויה, פעם ראשונה בחיים שרתי שיר שלו, שיר שאהבנו לשיר יחד. ובמסע להלוויה עצמו,  אנחנו צועדים והקול של אבא שלי שר, צורח ומנגן, מאייפון של אחד המשתתפים תוך כדי שאנחנו מלווים אותו. 

המסע המשותף שלנו, של אבא ושלי ממשיך גם עכשיו, כשהוא איננו. בלונדי, באך, מוצרט וג'אז חופשי, נינה סימון ואופרות ובעיקר השתיקות – השתיקות שניגנו יפה מכל מוזיקה את מנגינת האהבה של האיש הזה. 

 בסוף החודש אנחנו עולים עם בכורה להצגה "סיגריה אחרונה". המופע עוסק בעולם שמתרוקן. העולם שלנו התרוקן בשנה וחצי האחרונות פעמיים: הקורונה שהשביתה כליל את הבמות, וקבעה לנו שנה וחצי ללא תיאטרון ומחול, ללא התקהלות וצפייה משותפת בעצמנו, ובפעם השנייה הבפרידה מאבא שלי. בתהליך ממושך יצרנו מופע שמציג עולם שבו אין לפתע את הגורם שמגדיר לנו את עצמנו, שבהיעדרו המבט בראי יאלץ לעבור תרגול וזיהוי מחדש של הדמות שהפכנו להיות. 

מתוך "סיגריה אחרונה". אביגיל רובין (צילום: תומר אפלבאום)

(המופע מכנס בתוכו את כל ההשפעות שלו עלי, מבחינה וויזואלית, תנועתית, מוזיקאלית ורוחנית. צוות היוצרים השותפים לעשייה מצאו כל אחד בתחומו את הגוון שיאפשר להדהד את ההוויה שאבא שלי היה עבורי. יגאל מירטנבאום (זוכה פרס לנדאו למוזיקה, כמו אבא שלי כמה שנים קודם) הקשיב לקלרינט של אבא שלי ודייק סאונד ומוזיקה מקורית בתביעת ידו הייחודית. מאור צבר צבע את ההפקה כולה בשני הצבעים שהרכיבו את רוב ציוריו – הרקע הלבן, והשחור מהפחם והעיפרון, ומציע פרשנות המדמה רישום של התחושות והרגשות סביב תהליכי זיכרון ושכחה).

כשתבואו לראות את ההצגה, ותמלאו סוף סוף בחזרה בגופכם את כיסאות הקהל, יישב שם מאחור גם אבא שלי, בשקט, שלו, עם המבט העמוק, ויציץ מרחוק לוודא שהגעתי בשלום, ושהמנגינה ממשיכה להתנגן. תודה לך אבא.

אביגיל רובין היא כוריאוגרפית ויוצרת. המופע "סיגריה אחרונה", יצירתם המשותפת של אביגיל רובין ויואב ברתל, יעלה בחמישי ושישי הקרובים בתיאטרון תמונע. פרטים וכרטיסים כאן