אדום בעיניים: האם ההיסטריה סביב האלימות בדרבי מוגזמת?

גם עם כל הפאניקה בעקבות האלימות שפוצצה את הדרבי, אייל דץ לא מתרגש. במקרה הרע, הכדורגל הישראלי הוא שכונתי בלבד, וגם זה לא אמור להביא מותו בטרם עת

בוא תרד, יש מכות. צילום מסך
בוא תרד, יש מכות. צילום מסך
4 בנובמבר 2014

1. שוב זה קורה: אני קם בבוקר ומגלה שגנבו לי את המדינה. מי? ההם נו, אלו שאת שמם אסור להגיד. הרשתות החברתיות מלאות בהשוואות ומשוואות הקושרות בין הכיבוש, האלימות בחברה הישראלית ואיזה אידיוט שפרץ למגרש, נבואת הזעם של אלון עידן משתכפלת לה בפיד הפייסבוק שלי ומכלה כל חלקת היגיון בריא שנותרה עוד אצל חבריי הווירטואלים, רוגל אלפר כבר תופס טרמפים לנתב"ג. הכדורגל הישראלי מת, ההלוויה תצא משער חמש בבלומפילד.

2. הייתי זורם עם ההיסטריה בכיף, מבחינתי שיסגרו מחר את הליגה ואחריה את המדינה. גם ככה הקבוצה שאני אוהד (מכבי חיפה) מאכזבת עד כה. הבעיה מתחילה בעובדות. הכדורגל הישראלי הנוכחי לא אלים. גם בהשוואה לשנים עברו וגם בהשוואה לכמעט כל הליגות בעולם. מצבנו טוב. הכדורגל הישראלי הוא שכונתי, במובן הרע של המילה, הוא לא אלים. גם השאלה שחזרה שוב ושוב: ומה אם לאוהד שפרץ למגרש היה סכין או כלי נשק אחר? מעידה יותר מכל על פאניקה לא מוצדקת. הסיבה? לא היתה לו סכין ולא כלי נשק אחר. כנראה שאת הזעם שלנו אנחנו מוציאים בכביש ו/או בצבא, במגרש עצמו אנחנו די בסדר, למרבה הפלא.

3. יש לא מעט קווי דמיון בין ההיסטריה של היממה האחרונה לבין ההיסטריה של השמאל במלחמה האחרונה לנוכח "גל הפאשיזם". היסטריה שהסתירה לא מעט גזענות ויצרה שבר בין נושאי לפיד המחאה המזרחי לגורמים בשמאל. מצד שני, גם כל מיני טיעונים בנוסח "מה היה קורה אם זה היה אוהד בית"ר ולא הפועל" (הושמעו על ידי משה פרימו ואבי רצון) הם לעג לרש וניסיון לרכב על גל שלא יוביל אותנו לשום מקום (אלא אם המטרה האמיתית של אותם מלעיזים היא לשכנע את ועדת המשמעת לזיין את האדומים).

4. הסכנה כרגע היא שהשיח האלים ברשתות החברתיות, באולפני הטלוויזיה ובאתרי הספורט סביב הפסאודו- אלימות יכניס את המערכת ללחץ ולפעולות לא רצויות. עוד שוטרים במגרש לא יורידו את האלימות. ההיפך, הניסיון הוכיח שדווקא צמצום כמות השוטרים במגרשים מביאה לתוצאות חיוביות. עונשים כבדים על שתי הקבוצות גם לא יועילו- הם רק יוסיפו בנזין למדורה ויגבירו את הניכור בין האוהדים למערכת.

החתונה האדומה. צילום מסך
החתונה האדומה. צילום מסך

5. למרות הזיהוי המיתולוגי (והכבר לא רלוונטי) של הפועל תל אביב עם השמאל, הקרב אתמול על המגרש לא היה פוליטי ולא היווה אלגוריה לכלום. החברה הישראלית מפולגת למחנות ולשבטים, הכדורגל הישראלי לא. השנאה בין מחנות האוהדים לא משתווה לשנאה בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. ההיפך, פעמים רבות אנחנו נתקלים במעשי סולידריות שמחממים את הלב. הטקס המרגש לזכרו של ניצן שירזי ז"ל בתחילת המשחק (שעבר ללא שום פרובוקציה צהובה) היה חלק מהם. בואו לא נקבור את הכדורגל הישראלי בטרם עת.