הבעלים של "רדיו כוכב" מאמין שהויניל לא ימות אף פעם

אהוד (אודי) הורוביץ, הבעלים של חנות הפטפונים רדיו הכוכב שקיימת מאז שנת 1945 רוכב כל יום מרמת השרון לתל אביב על אופניים

2 במאי 2019

כמה זמן המקום קיים ומה השירות שניתן בו?
"משנת 1945. העסק הזה עשה המון דברים, תיקון טלוויזיות, תיקון וידיאו, כל מה שזז. הכל נגמר. אני הרמתי את הנישה של הפטפונים בשנת 1998, הייתי הראשון בתל אביב. זאת הייתה תקופת ההתחלה של זה. כל העסק נובע מפיזיקה".

למה פיזיקה?
"ההסבר הפיזיקלי זה מה שמתחזק את הפטפון בשוק, ככלי. התקליט והפטפון לא חזרו סתם, הם חזרו כי הם מספקים את כל הסאונד באופן מלא. הפטפון פועל באופן פיזיקלי, מה שרעד במיקרופון ירעד בתקליט. בשנות ה־2000 הביאו את הסראונד, חמישה או שבעה רמקולים. זה לא עבד כי זה נשמע פלסטיק, כי בן אדם יכול לשמוע שני ערוצים מקסימום, ליווי וזמר. כלומר, יש פה עניין של פיזיקה: מה שרעד זה טוב, ויש לנו שתי אוזניים, שזה בסיס של סטריאו, והוא נשאר. וברגע שהוא נשאר – הוויניל חזר, הוא כשלעצמו הוקלט טוב בשנות ה־70 וה־80. רוב האנשים לא מכירים את זה אבל פעם כשהיו מדפיסים את הוויניל בצורה נכונה, היו משלמים לפי טיב ההדפסה. כל זה, היה בשביל לתת לך תמונת מצב למה הוויניל לא מת".

והוא גם לא ימות?
"הוויניל לא ימות כי הוא מספק את הצורך הטבעי של האוזן לשמוע את המקור. הפטפון לא חזר כי הוא רק מסתובב וזה רטרו וזה שיק, זה רק סימפטום. אוהבים את כל הדברים הישנים שעשו בשנות ה־70 כי פעם עשו דברים בעבודת יד, ולדברים האלה יש עוצמה עצומה במוחשיות הרגשית של אנשים. כל מוצר שעושים היום זה שטנץ מפלסטיק. יודעים כמה זמן זה יחזיק ומתי זורקים וקונים חדש".

איך למדת את כל זה?
"כשהשתחררתי ממלחמת יום כיפור עשיתי כל מיני עבודות בשביל להבין מה אני רוצה מעצמי, אפילו עשיתי אוברולים על מנועים של מכוניות, ואז למדתי להיות הנדסאי אלקטרוניקה. כשקיבלתי תואר בא אבא שלי ואמר לי 'עכשיו יש לך תואר אז תבוא לעבוד בעסק המשפחתי' ומאז נתקעתי פה. אבא שלי עדיין עובד פה, בן 95, הוא המייסד של המקום הזה. אני עובד איתו משנת 1975, גם אני כבר מנהרת זמן פה. אין יורשים אחריי, אף אחד כבר לא ירצה לעשות את זה, זה כבר לא כלכלי, השוק הולך לרשת".

אתה גם רוכב בכל יום על אופניים לעבודה מרמת השרון. איך זה משפיע על היום?
"רוכב מרמת השרון כל יום משנת 1987, זמן ממוצע כחצי שעה. מעולה לראש. זה כמו מדיטציה יומית, אבל את השטח היפה האמיתי אני עושה באזור ההרים".

מה הכי תל אביבי בעיניך?
"היא העיר שאבותיי בנו, סבא שלי בנה פה בתים, הוא היה טייח פה. אני לא סובל את הבתים הישנים פה, יש אנשים שמתים על זה, אבל מה שמייחד אותה הוא החופש, שזה 24 שעות. השיק שלה זה ה'ישן' שלה ושיש לה את האווירה של החופש. יש לה גם אחד מחופי הים הכי מרשימים".