כשר, אבל מסריח

ההחלטה להפוך לכשר מונעת מהיינן באופן גורף את האפשרות לגעת בחביות, במכלים, בצינורות, במשאבות ובכל ציוד לעשיית יין. כלומר, היא מנכרת וממדרת אותו לחלוטין מחומר הגלם ומתהליך העשייה. ביקב גדול זה אולי עניין שולי, אך ביקב בוטיק מדובר באבסורד מארץ האבסורדים

לא כשר, יקב צ'ילאג. צילום: יח"צ
לא כשר, יקב צ'ילאג. צילום: יח"צ
11 בספטמבר 2013

דמיינו את הסיטואציה הבאה: במהלך טיול באיטליה אתם מגיעים ליקב. במהלך הסיור אתם נוגעים באחד ממכלי הנירוסטה שבהם מאוחסן היין. כשמתגלה לבעל היקב האיטלקי שאתם יהודים, הוא מורה לעובדיו לרוקן אלפי ליטרים של יין, בשווי עשרות אלפי יורו, לביוב. הסיבה: ליהודי אסור לגעת ביין נוצרי ואפילו לא ליצור מגע קל עם כלי הקיבול שלו. עכשיו בואו ניקח את הסיפור ההזוי הזה צעד נוסף הלאה: נניח שכבר חזרתם לארץ, מבואסים מהגזענות המחפירה של האיטלקים. לפחות בארץ כולנו יהודים, אתם אומרים לעצמכם. כחובבי יין אתם מבקרים באחד מהיקבים בגליל או ביהודה, וכפי שעשיתם באיטליה, אתם נוגעים באחד מהמכלים. כמו בדז'ה וו מצמרר במיוחד, שוב אתם נמלאים בושה כשצועקים עליכם, מאשימים אתכם בפסילת היין ומורים לרוקן את תכולתם של אלפי ליטרים לביוב. הפעם הסיבה לכך הפוכה: אתם מואשמים בכך שאתם לא יהודים, כי על פי הלכות כשרות היין יהודי שאינו שומר שבת נחשב כגוי. התרחיש האיטלקי הוא כמובן דמיוני ומופרך לחלוטין, אבל התרחיש השני יכול להתרחש לצערנו כמעט בכל יקב פעיל בישראל 2013. על אף שרובנו (או לפחות רוב קוראי העמוד הזה) אוכלים במסעדות לא כשרות, הולכים ללא כיסוי ראש ונוסעים בשבת, נגזר עלינו ברוב המקרים לשתות יין כשר.

עכשיו תשאלו ובצדק, מה רע כל כך ביין כשר? הרי תהליך הייצור שנדרש ליין כשר בארץ הוא בדיוק התהליך שנדרש ליין רגיל. ההבדל היחיד נעוץ בעובדה שלאורך שלבי ייצור היין הכשר, החל בנקודה שבה התחיל היין לתסוס ועד לבִקבוקו, כל מי שבא במגע עם היין חייב להיות דתי שומר מצוות. האם אתם יכולים לדמיין עוד תחום בישראל, מלבד מוסדות דתיים, רבניים ותורניים, שבהם קיימת אפליה תעסוקתית מובנית שמונעת מהעובד תעסוקה בגלל דתו ואמונתו? האם יש עוד תחום תעסוקתי בישראל שבו קיימת אפליה כה ברורה בין חילונים לדתיים? נכון, יין הוא משקה פולחני בדת היהודית. אבל הרבה פולחנים יהודיים גזעניים כבר נמוגו כמעט לחלוטין מההוויה הישראלית החילונית: ההלכה למשל אוסרת לאכול אוכל שבישל גוי או לחם שאפה גוי, ובכל זאת המוני בית ישראל אוכלים בייגלה של אבולעפיה ומנגבים חומוס באבו גוש. אך כשזה מגיע ליין כמעט כל היקבים הישראליים מעדיפים להתנהג כאילו ישראל היא מדינת הלכה מחמירה. רוב בעלי היקבים יאמרו לכם שההחלטה להעסיק חרדים שיהפכו את היקב לכשר היא עניין כלכלי בלבד: יין כשר הרבה יותר קל למכור. בשנים האחרונות נכנעו כמה יקבים משמעותיים ללחץ ההכשרה, והאחרונים שבהם הם פלם וססלוב. יש להבהיר: ההחלטה להפוך לכשר מונעת מהיינן באופן גורף את האפשרות לגעת בחביות, במכלים, בצינורות, במשאבות ובכל ציוד לעשיית יין. כלומר, היא מנכרת וממדרת אותו לחלוטין מחומר הגלם ומתהליך העשייה. ביקב גדול זה אולי עניין שולי, אך ביקב בוטיק מדובר באבסורד מארץ האבסורדים.

[tmwinpost]"זה כמו רופא מנתח שנאסר עליו לגעת במנותח", כך אמר לי השבוע היינן טל פלטר מיקב פלטר כשדיברתי איתו על ענייני הכשרות. "אם לא אוכל לגעת ביין של עצמי כל העסק הזה לא שווה מבחינתי", חיזקה את פלטר הייננית אורנה צ'ילאג מיקב צ'ילאג והוסיפה נקודה מעניינת: "עצם עובדת היותי אישה מונעת מהיין שלי להיות כשר. גם אם הייתי שומרת מצוות אסור היה לי לגעת ביין, כי אישה מטמאת יין. זו הסיבה שאין משגיחות כשרות ביקבים. האם אתה רוצה להיות שותף לפרימיטיביות שכזו?".

כוח הקנייה של הדתיים, אשר גרם לכך שרוב היקבים בארץ הפכו לכשרים, מעלה תהייה: מה עם כוח הקנייה החילוני? האם לא הגיע הזמן שכחילונים ניתן עדיפות ליקבים הלא כשרים בבואנו לקנות יין לחג ובכלל?

"זה כמו רופא מנתח שנאסר עליו לגעת במנותח", טל פלטר. צילום: יח"צ
"זה כמו רופא מנתח שנאסר עליו לגעת במנותח", טל פלטר. צילום: יח"צ

כדי לעזור לכם להחליט הנה רשימה קצרה של היקבים הלא כשרים הטובים בישראל:

פלטר – היקב הלא כשר הגדול בישראל, ממוקם בעין זיוון ומייצר כבר עשור כמה מהיינות האדומים והלבנים המסקרנים בארץ. חפשו את סמל הפרפר.

קלו דה גת – כמו פלטר גם היקב הסגפני והאליטיסטי שליד קיבוץ הראל הוקם בשנת 2001 וזוכה זה מספר שנים להכרה בינלאומית רחבה.

ויתקין – ליקב המשפחתי מכפר ויתקין מניות רבות בפריחת יינות מזנים לא שגרתיים כמו קברנה פרנק, פטיט סירה, פינו נואר וקרניאן. יופי של יקב שכמעט אף פעם לא מאכזב.

כרם שבו – גבי סדן. האיש והאגדה מייצר יינות כמו שאף אחד אחר לא עושה

שטרן – ג'וני שטרן הוא ג'ינג'י גדול שמייצר זה מספר שנים יינות נהדרים כמעט בלי סיקור תקשורתי. נסו את הקברנה פרנק שלו. לא תתאכזבו.

צ'ילאג – אורנה צ'ילאג היא אחד מהטיפוסים הססגוניים בתעשייה וכך גם יינותיה. היא מגדירה את היינות שלה כ"יינות שצריכים את הזמן". אבל לא כולם: הסוביניון בלאן החדש הוא צעיר נהדר.

מישר – היקב המוצלח של משפחת סמילנסקי גאה על כך שהוא אינו כשר וגאה על תמורה נהדרת לכסף.

סוסון ים – זאב דוניה הוא חתיכת טיפוס. הקולנוען לשעבר מייצר יינות כמו במאי אמיתי – עם המון אישיות וטאץ' אישי. נסו את השנין בלאן ואת הזינפנדל המיוחדים.

אסף – אסף קדם מייצר כבר 15 שנה יין. בקליפורניה, בדרום אפריקה ובעיקר בכרמיו שברמת הגולן. יינות עם המון נשמה.

לה טרה פרומסה – אירית וסנדרו פלגריני, היא ממוצא קוצ'יני והוא איטלקי, מייצרים ביחד יינות מלאי אהבה. הפרימיטיבו שלהם הוא הטוב מסוגו בישראל, והאירוח במרכז המבקרים תמיד מופלא.

אסיף – היינן יעקב אוריה הוא דתי שומר מצוות שמייצר מספר יינות לבנים מצוינים. ולמה הוא לא כשר? תשובות תקבלו ברבנות.